וליד מנסור
 | |
| לידה |
25 באוגוסט 1947 (גיל: 78) עספיא, ישראל |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| פעילות בולטת | מפקד גדוד חרב (299), מפקד חטיבה 52, מפקד גזרות בדרום לבנון ובגבול מצרים |
| ידוע בשל |
הקונסול הכללי הדרוזי הראשון 1996–1999: קונסול כללי מטעם ישראל (ראש נציגות) במומביי, הודו 1999–2001: שגריר ישראל בווייטנאם 2005–2011: שגריר ישראל בפרו ובבוליביה |
| השכלה | תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה |
| פרסים והוקרה |
שלושה תארי ד"ר לשם כבוד מאוניברסיטאות בפרו שני עיטורי Cruze Gran מנשיא פרו ומנשיא הקונגרס יער על שמו ניטע על ידי הקהילה היהודית בפרו |
וליד מנסור (נולד ב־25 באוגוסט 1947) הוא דיפלומט עבר ישראלי וקצין צה"ל (במיל') בדרגת אלוף-משנה. מנסור הוא הדרוזי הראשון שכיהן כקונסול כללי וכשגריר ישראל במספר מדינות. בין היתר, כיהן כקונסול כללי במומבאי שבהודו, כשגריר ישראל בהאנוי, וייטנאם, וכשגריר ישראל בפרו ובבוליביה. לחם במלחמות ששת הימים, יום הכיפורים, לבנון הראשונה והשתתף בפעילויות מבצעיות בכל גבולות ישראל.[1] סך הכול, כיהן בשירות דיפלומטי וציבורי במשך 21 שנים ועוד 24 שנות שירות צבאי. יחד, פעל במשך 45 שנים בשירות המדינה.
ביוגרפיה
מנסור נולד בעספיא שבמחוז חיפה. אביו כרם מנסור היה הקצין הדרוזי הישראלי הראשון בצה"ל, ממקימי יחידת הדרוזים בהתנדבות לפני החלת חוק שירות חובה. כמו כן, נושא כרם מנסור את עיטור לוחמי המדינה (אות על"ה) על פועלו למען הקמת מדינת ישראל. האם, עפיפה, הייתה עקרת בית ודאגה בעיקר לגידול הילדים וחינוכם. מנסור למד בבית ספר תיכון עירוני א' בעיר חיפה עד גיוסו לצה"ל. בשנת 1965, התגייס לצה"ל ולחם במלחמת ששת הימים. בשנת 1966 סיים מנסור קורס קצינים והמשיך לשרת בצה"ל במשך 24 שנים. במסגרת שירותו לחם גם במלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה. עם השנים, שימש בתפקידי פיקוד רבים וביניהם מפקד גדוד חרב (299), ומפקד חטיבה 512 וכמפקד גזרות מבצעיות בגבול מצרים, גבול ירדן ובדרום לבנון.
מנסור הדריך קורסים בבית ספר לקצינים ובקורס מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים. מנסור נפצע קשה בקרב עם מחבלים בהיותו מג"ד בדרום לבנון, ולאחר תקופה ארוכה של החלמה ולימודים באוניברסיטת חיפה, חזר לשירות מלא עד שחרורו בסוף 1989.
בשנת 1979 החל לימודי תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ובמדעי המדינה באוניברסיטת חיפה אותם השלים בשנת 1982.
קריירה דיפלומטית
בשנת 1990, מונה מנסור לקצין מחוז דרוזי ראשון במשרד הפנים במחוז חיפה. בשנת 1993 הצטרף למשרד החוץ כיועץ מדיני ובהמשך עבד במחלקת הארגונים הבינלאומיים, שם היה אחראי על פרויקטים של סיוע הומניטרי בינלאומי וקשרי עבודה עם ארגוני האו"ם בגבולות ישראל.
בשנת 1996, מונה לקונסול כללי במומביי, הודו והיה הדרוזי הראשון שמונה לראש נציגות בחו"ל. כהונתו עסקה בין היתר בחיזוק הקשרים הכלכליים והתרבותיים בין ישראל להודו, בתמיכה בקהילה היהודית בהודו וחיזוק הקשר בינם לבין מדינת ישראל וסייע להעלות את חלקם לארץ.
בשנת 1999, מונה לשגריר דרוזי הראשון, שגריר ישראל בהאנוי, וייטנאם. במסגרת תפקידו פעל לחיזוק שיתופי פעולה כלכליים ולבניית קשרי סחר ודיפלומטיה תרבותית עם וייטנאם.[2]
בשנת 2005, מונה לשגריר ישראל בפרו ובבוליביה. בתקופת כהונתו בפרו זכה לשלושה תוארי ד"ר לשם כבוד מהאוניברסיטאות סן מרטין דה-פורס, נסיונל אגרריה דה מולינה וסם איגנסיו דה לה לויולה.[3]
כמו כן, הוענקו לו שני עיטורי Gran Cruze העיטור הממלכתי הגבוה ביותר בפרו הניתן כהוקרה על תרומה יוצאת דופן. זהו השגריר הישראלי היחיד שהוענק לו עיטור זה על ידי נשיא פרו בנוסף לעיטור מנשיא הקונגרס.[4]
במהלך כהונתו, תרמה הקהילה היהודית בפרו לקרן קיימת לישראל אלף עצים לנטיעת יער על שמו. זהו היער הראשון שניטע על שם דיפלומט ישראלי ממוצא דרוזי.[5]
בשנת 2011 פרש מנסור ממשרד החוץ לאחר 21 שנות שירות דיפלומטי וציבורי, ו-24 שנות שירות צבאי, סה"כ 45 שנות שירות המדינה.
חיים אישיים
מנסור נשוי, אב לחמישה. נכון ל-2025, הוא גמלאי צה"ל ומשרד החוץ.
הערות שוליים
- ↑ במחנה | עמוד 11 | אוסף העיתונות, באתר הספרייה הלאומית, 2 באוגוסט 1989
- ↑ Edit (2012-04-24). "Druze professor to become Israel's ambassador to New Zealand". The Times of Israel (באנגלית). ISSN 0040-7909. נבדק ב-2025-10-26.
- ↑ Peru: Officers who solved Israeli's murder honored, Ynetnews, 2008-07-21 (באנגלית)
- ↑ Empresa Peruana de Servicios Editoriales S. A. EDITORA PERÚ, Cancillería condecora a embajador de Israel con Orden El Sol del Perú, andina.pe, 2009-08-12 (בספרדית)
- ↑ פורטל הכרמל, נוטעים חורש לכבוד השגריר וליד מנצור, באתר פורטל הכרמל והצפון
וליד מנסור42152326Q136653109