ולדימיר מקובסקי

תבנית אמן ריקה

ולדימיר יגורוביץ' מקובסקי (ברוסית: Владимир Егорович Маковский; ‏ 7 בפברואר (לפי הלוח היוליאני: 26 בינואר) 1846 – 21 בפברואר 1920) היה צייר ואספן אמנות יהודי-רוסי.

ביוגרפיה

ולדימיר מקובסקי, בנו של אספן האמנות המפורסם יגור מקובסקי, נולד במוסקבה למשפחה יהודית. שני אחיו, ניקולאי מקובסקי וקונסטנטין מקובסקי, ואחותו, אלכסנדרה מקובסקיה, נודעו בכישורם כציירים.

מקובסקי למד בבית הספר לציור, פיסול ואדריכלות של מוסקבה וסיים את לימודיו בשנת 1869. שנה לאחר תום לימודיו מקובסקי היה ממייסדי תנועת האמנים "הנודדים", אשר נודעה בתערוכות שהציג בערי רוסיה.

עבודותיו של מקובסקי נודעו בהומור המופיע בהם - הומור המחפה על ציניות וביקורת חברתית. תמונותיו "מוכר מיץ האשכוליות" (1879), "משמרים פירות" (1876), ו"המברך" (1878) הן תמונות משעשעות וקומיות. לעומתן, "האסיר" (1878) ו"הנדבן" (1874) הן יצירות ציניות מהן משתקפת ביקורת רבה על החברה הרוסית של תקופתו. בתמונותיו מבקר מקובסקי את היחס השקרי של האריסטוקרטיה לעניים - לכאורה יחס של סימפתיה אבל בפועל לא נעשה דבר על ידי האריסטוקרטיה לטובת פשוטי העם הנרדפים על ידי משטרת הצאר.

בשנת 1878 התקבל מקובסקי לאקדמיה הקיסרית בסנקט פטרבורג.

בשנות ה-80 של המאה ה-19, עת בה פרח סגנון הציור "הדמוקרטי - סוציאלי" באמנות הרוסית, יצר מקובסקי את יצירותיו הידועות ביותר: "בחדר החיצוני של בית המשפט" (1880), "האסיר המשוחרר" (1882), "נפילת הבנק" (1881) ו"בשדרה" (1888).

בשנת 1882 מונה לפרופסור בבית הספר לאמנות של מוסקבה, בעקבות מותו של וסילי פרוב. לוקיאן פופוב, איוואן קזקוב, יוהאן ולטר-קוראו וסרגיי וינוגרדוב היו בין תלמידיו.

בשנת 1894 התמנה לתפקיד מנהל בית הספר המכין של האקדמיה לאמנות.

לאחר מהפכת 1905 צייר מקובסקי את היצירה "9 בינואר 1905, באי ואסילייב" המתאר את המשטרה הרוסית יורה בחפים מפשע. ציור נוסף מתקופה זו הוא "קורבנות בשדה חודין" המתאר מאות שנהרגו בעת הכתרת הצאר ניקולאי השני בשנת 1896.

בעקבות מהפכת אוקטובר בשנת 1917 היה מקובסקי ממובלי סגנון הציור הריאליסטי- סוציאליסטי שהיה נפוץ בברית המועצות לאחר המהפכה.

מקובסקי נפטר בשנת 1920 בפטרוגראד.