התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית
התאחדות ההנהגה הדרומית-נוצרית (באנגלית: Southern Christian Leadership Conference ידוע גם בראשי התיבות: SCLC) הוא ארגון אפרו אמריקאי לזכויות אזרח. הארגון לקח חלק גדול במאבקים לשוויון זכויות של התנועה לזכויות האזרח במחצית השנייה של המאה ה-20. הארגון הוקם על ידי מרטין לותר קינג וראלף אברנטי(אנ') ב-1957, קינג היה נשיאו הראשון עד להירצחו.
פעילותו
הארגון הוקם כדי לרתום את כוחם הציבורי של הכנסיות המאחדות פעילות של אפרו-אמריקאים לאחד אותן ולהביא למודעות ציבורית ותקשורתית את המאבק נגד הפרת זכויות אדם ונגד גזענות. הטקטיקה שבחר קינג שילבה הפגנות ללא שימוש באלימות שהופנו נגד מערכת חוקי האפליה הגזעית בדרום ארצות הברית, ואלו זכו להד תקשורתי רחב. קינג השתמש בעניין הציבורי ויזם כיסוי תקשורתי שתיעד את חיי היום יום של קהילות אפרו אמריקאיות תחת עול האפליה וההפרדה, הוא פעל לשפוך אור על האלימות שהופנתה כלפי פעילים למען זכויות האדם מצד המתנגדים ושליחיהם, פעילות ארגון SCLC העלתה לסדר היום הציבורי את נושא זכויות האדם, והגיעה לשיאה עם חקיקת חוק זכויות האזרח (1964) שאסר לחייב הפרדה גזעית בבתי הספר, בדיור או בתעסוקה.
פעילות נוספת הייתה חקיקת חוק זכות ההצבעה (1965), שנתן לרשויות הפדרליות כלים לאכיפת התיקון ה-15 לחוקת ארצות הברית, שכבר עיגן חוקתית את איסור האפליה במתן זכות בחירה על רקע גזעי ב-1870. החוק הוצג על ידי הנשיא לינדון ב. ג'ונסון בנאומו ב-17 במרץ 1965, עבר בסנאט ב-26 במאי, למחרת סיומה של צעדת מחאה בת ארבעה ימים בהנהגת קינג ו-25,000 צועדים מסלמה (Selma) למונטגומרי, ואושר על ידי בית הנבחרים ב-2 באוגוסט.
סוכנות ה-FBI עקבה אחרי פעילי התאחדות ההנהגה הדרומית נוצרית על פי הוראה ישירה מרוברט קנדי, התובע הכללי של ארצות הברית. האזנות סתר בוצעו החל מסתיו 1963 על רקע חשש לא מבוסס כי פעילים קומוניסטים חדרו לשורות הארגון ועלולים להשתמש בו לצורכי תעמולה והסתה מאידך ולפגוע בניסיונות הממשלה הפדרלית לקדם את חוקי זכויות האדם.
באוגוסט 1971 יוסף לאורי ממנהגי הארגון נפגש עם הנהגת אש"ף והפציר בהם להכיר בישראל ולגשת לפתרון של שלום[1].
מנהיגים
- מרטין לותר קינג: 1957-1968
- ראלף אברנטי: 1968-1977
- ג'וסף לואורי(אנ'): 1977-1997
- מרטין לותר קינג השלישי: 1997-2004
- פרד שוטלסוורת'(אנ'): 2004
- צ'ארלס סטיל ג'וניור(אנ'): 2004-נוכחי
הערות שוליים
- ^ דייוויד פרום, (2000). How We Got Here: The '70s. New York. בעברית:"איך הגענו עד כאן" (בייסיק בוקס, 2000)
