השושלת הטאהרית
.png) | |
| ממשל | |
|---|---|
| משטר | נציבות |
| שפה נפוצה | ערבית |
| עיר בירה | מרב, נישאפור |
| גאוגרפיה | |
| יבשת | אסיה |
| היסטוריה | |
| הקמה | |
| תאריך | 821 |
| פירוק | |
| תאריך | 873 |
| ישות קודמת | עבאסים |
| ישות יורשת | צפארים, סאמאנים |
השושלת הטאהרית (בפרסית: طاهریان) הקימה נציבות עם מידה רבה של אוטונומיה בשטחים המזרחיים של הח'ליפות העבאסית. עליית הטאהרים מסמלת את תחילת התפרקותה של הסמכות העבאסית בפריפריה של הח'ליפות.
מייסד השושלת
מייסד השושלת היה טאהר בן אל-חסין. סבו של טאהר היה ככל הנראה מוולא ממוצא פרסי. מחקר אחד טוען כי הטאהרים היו נצר למשפחה ערבית שהתיישבה בח'וראסאן בתקופה האומיית (יו קנדי מאמץ את טענות הטאהרים למוצא ערבי, אך קרוב לוודאי שטענות אלו היו כוזבות). טאהר, שהיה מצביא חשוב של הח'ליפה אל-מאמון, היה בתחילה מושל העיירה פושנג, הסמוכה להראת, בדומה לאביו ולסבו לפניו.
עליית השושלת הטאהרית
אחרי הניצחון של אל-מאמון על אל-אמין הפך טאהר למושל סוריה ואזור אל-ג'זירה (צפון מסופוטמיה). בשנת 821 עבר לח'וראסאן שהפכה לבסיס השושלת. בנוסף שלטו הטאהרים בשיא כוחם גם על ריי, כרמאן, ח'ווארזם ובאופן נומינלי גם על טבריסתאן. סיסתאן היה מחוז חסות של הטאהרים בח'וראסאן עד להשתלטות העיארון על אזור זה. הסאמאנים פעלו כווסאלים של הטאהרים בטרנסאוקסאניה. נצר של המשפחה הטאהרית מונה למושל פארס. משרת ה"צאחב א-שורטה" (מפקד המשמר) בבגדאד הייתה מקור כוח חשוב של הטאהרים מעלייתם ועד אחרי נפילת ח'וראסאן לידי הצפארים. בני המשפחה הטאהרית החזיקו במשרות חשובות גם בעיראק, ואף בחצי האי ערב.
נפילת השושלת הטאהרית
הסוף דה-פקטו של השושלת הטאהרית בא עם נפילת ח'וראסאן לידי הצפארים ב-873. למרות זאת נותרה למחמד בן טאהר מישרתו כראש השורטה וכמושל בגדאד ואף המשיך להחזיק לסירוגין בתואר של מושל ח'וראסאן, למרות שלא שלט בה.
יחס הטאהרים אל הח'ליפות בבגדאד
טאהר השמיט את שם הח'ליפה מהח'וטבה ומחלק מהמטבעות שטבע. למרות שזהו הדפוס הקלאסי להצהרת עצמאות מהח'ליפות, מת טאהר בשנת 822, זמן קצר אחרי פעולות אלו, ואיננו יודעים אם התכוון לבסס לעצמו ממלכה אוטונומית. יורשיו של טאהר לא ניסו להצהיר על עצמאותם ושמרו על נאמנות דה-יורה לח'ליפות.
האפיון הדתי של הטאהרים
הטאהרים נחשבו לסונים נאמנים. עם זאת, במספר התייחסויות במקורות, נזקפים סנטימנטים פרו-שיעיים לחלק מבני המשפחה הטאהרית. ייתכן שהיו אלה רק נטיות פרו-עליות.
ראו גם
לקריאה נוספת
- כאהן, קלוד, האסלאם, מלידתו עד תחילת האימפריה העות'מאנית (המאה השביעית עד סוף המאה החמש-עשרה), תל אביב: דביר, תשנ"ה / 1995.
- קנדי, היו, מחמד והח'ליפות: המזרח התיכון המוסלמי מהמאה השישית עד המאה האחת-עשרה, עמנואל קופלביץ' (מתרגם), ירושלים ובאר שבע: מוסד ביאליק והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ט / 1998.
- Gordon, Matthew S., The Breaking of a Thousand Swords: A History of the Turkish Military of Samara (A.H. 200-275/815-889 C.E.), Albany, NY: State University of New York Press, 2001.
קישורים חיצוניים
- מעוז, משה, בית עבאס, מתוך "הספרייה הווירטואלית של מטח".
- השושלת הטאהרית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
| הקודם: העבאסים |
הטאהרים | הבא: הצפארים |
32626323השושלת הטאהרית