הרפורמציה באנגליה

הרפורמציה האנגלית היא סדרת שינויים בחוקי הדת והמדינה שהתחוללו באנגליה במאה ה-16, במהלכם השתחררה הכנסייה האנגליקנית מראשותו של האפיפיור ושל הכנסייה הקתולית.

אירועים אלו היו מקושרים בחלקם לתהליך אירופאי רחב יותר שנקרא הרפורמציה הפרוטסטנטית, שהייתה תנועה פוליטית ודתית אשר השפיעה על מנהגי הנצרות ברחבי אירופה במהלך תקופת קיומה. גורמים רבים תרמו לתהליך הרפורמציה באנגליה בפרט ובאירופה בכלל: דעיכת הפיאודליזם ועליית הלאומיות, עלייתו של המשפט המקובל, המצאת מכונת הדפוס והפצתו המתגברת של התנ"ך, הפצתם של ידע ורעיונות חדשים בין המלומדים והמעמדות הגבוהים והבינוניים. אך שלביה השונים של הרפורמציה באנגליה (שהתפשטה גם לאירלנד וויילס), הונעו בעיקר משינויים במדיניות הממשלה והסתגלות הדרגתית של דעת הקהל אליה.

תחילתה של הרפורמציה האנגלית התבססה על רצונו של הנרי השמיני, מלך אנגליה לבטל את נישואיו, ולפיכך הייתה הרפורמציה יותר לעניין פוליטי מאשר לוויכוח תאולוגי. מציאות הפערים הפוליטיים המשמעותיים בין רומא לאנגליה היוותה מצע להתפתחותם של ויכוחים תאולוגיים חדשים. לפני תחילתה של הרפורמציה הדוקטרינה נקבעה על ידי האפיפיור והכנסייה הקתולית על פי המשפט הקאנוני, מיסי הכנסייה שולמו ישירות לרומא והאפיפיור היה הפוסק העליון לגבי מינוי הבישופים. ההתפלגות מרומא הפכה את השליט האנגלי למושל העליון של הכנסייה האנגליקנית על פי שורת חוקים שחוקק הפרלמנט בין 1532 ל-1534, ביניהם "חוקי העליונות", כך שהכנסייה האנגליקנית הפכה לכנסיית המדינה. המלוכה הפכה להיות הסמכות הסופית בסכסוכים דוקטרינריים ומשפטיים, הבעלים של הכנסות הכנסייה והפוסקת לגבי מינוי הבישופים.

מבנה ותאולוגיית הכנסייה הפכו לנושא מחלוקת חריף בין אנשי הדת והשלטון באנגלייה למשך דורות רבים. ויכוחים אלו נסתיימו עם המהפכה המהוללת בשנת 1688, שלאחריה נוסדו חוקי הכנסייה. לאחר המהפכה המהוללת נותרו באנגליה מספר כנסיות קתוליות, נאמנות לאפיפיור, שחבריהן סבלו מהגבלות אזרחיות שהוסרו עם הזמן ומוסדותיהן הוצאו מהחוק עד המאה ה-19.