הקלטה והשמעה של קול

הקלטה והשמעה של קול נעשים באמצעות ציוד חשמלי או מכני, המאפשר הקלטה והשמעה של גלי קול כגון, דיבור, שירה, מוזיקה אינסטרומנטלית, או אפקטים קוליים. שני הסוגים העיקריים של טכנולוגיית הקלטת קול הם הקלטה אנלוגית (אנ') והקלטה דיגיטלית (אנ').

הקלטה אנלוגית מתבצעת באמצעות מיקרופון, שמסוגל לזהות שינויים בלחץ אטמוספירי (גלי קול אקוסטיים) ולהקליט אותם כגלי קול בציוד כמו פטיפון (אשר חורט חריצים על גבי תקליטים) או קלטת שמע מגנטית, בה הגלים החשמליים שנקלטים במיקרופון מומרים לתנודות אלקטרומגנטיות. גלי קול אלקטרוניים יכולים גם להיות מוקלטים ממכשירים כגון גיטרה חשמלית או סינתיסייזר, ללא שימוש באמצעים אקוסטיים ללכידתם.

הקלטה דיגיטלית של צליל משתמשת באותה טכנולוגיה כמו הקלטה אנלוגית בתוספת הדיגיטיזציה של גלי הקול, ומאפשרת לאחסן את ההקלטה באופן דיגיטלי, ולנגן אותה במגוון רחב יותר מכשירים.

לפני הפיתוח של מכשירים שמסוגלים להקליט קול, היו קיימים מערכות מכניות, כגון תיבות נגינה ובהמשך פיאנולות, שאפשרו רישום והשמעה של מוזיקה אינסטרומנטלית.

היסטוריה

הקלטת הצליל הראשונה והשמעתה בוצעה באמצעות הפונוגרף המכני שהומצא על ידי תומאס אדיסון בשנת 1877. ההקלטה, ההפצה והמכירה של הקלטות קול הפכו במהרה לתעשייה בינלאומית גדולה, כאשר ההקלטות הפופולריות ביותר מכרו מיליוני יחידות. הפיתוח של טכניקות ייצור המוני גרמו לכך שבתחילה צילינדרים שימשו כמדיה העיקרית בה צרכנים במדינות המתועשות הקליטו וניגנו קול משנות ה-80 של המאה ה-19 עד העשור השני של המאה ה-20.

במהלך העשור השני של המאה ה-20 המכירות של תקליט ה-78 סל"ד החלו לעקוף המכירות של הצילינדר ולאחר מלחמת העולם הראשונה הצילינדר הפך מיושן. תקליטים ודיסקים הפכו למדיום העיקרי להקלטות של קול עד סוף המאה ה-20.

הקלטת קול נותרה תהליך מכני במהותו עד 1920 כאשר מספר התפתחויות פורצות דרך בתחום האלקטרוניקה גרמו למהפכה מהותית בתחום תעשיית ההקלטות. בשנות השלושים המוקדמות ציוד אלקטרוני להקלטה והשמעה של קול הפך לסטנדרט בתעשייה.

תקופה זו גם ראתה את הופעתה של מערכת ההקלטה המגנטית הראשונה, מקליט התיל המגנטי (אנ'). מקליטי תיל מגנטיים היו בשימוש נרחב בתקופה שבין בין מלחמות העולם.

ההמצאה הבולטת הנוספת בתחום של הקלטת קול בתקופה ההיא הייתה מערכת הקלטת קול על סרט צילום (אנ'), אשר חוללה מהפכה בתעשיית הקולנוע בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20, והביאה את עידן הסרטים המדברים.

לאחר מלחמת העולם השנייה תעשיית המוזיקה עברה מהפכה של ממש בעקבות הפיתוח של הסרט המגנטי והרשמקול. הטכנולוגיות הללו, אשר היוו את הבסיס לכל ההקלטות המסחריות משנות ה-50 עד שנות ה-80, הומצאו בגרמניה בשנות ה-30 והפיתוח שלהם הושלם על ידי מהנדס השמע האמריקני ג'ק מולין (אנ') וחברת אמפקס בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20.

תקליט הויניל אשר הושק לראשונה בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20, ושני הפורמטים העיקריים - תקליט ה-7 אינץ' ותקליט ה-12 אינץ' החליפו את תקליט ה-78 סל"ד במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20.

הפיתוח העיקרי הבא הייתה קלטת השמע שחברת פיליפס פיתחה במהלך שנות ה-60 של המאה ה-20. בעקבות פיתוח זה יצא בסוף שנות ה-70 התקן המוזיקה ה"אישי" הראשון מסוגו - הווקמן של סוני, אשר סייע רבות לעלייה במכירות של הקלטות מוזיקה.

המצאת ההקלטה הדיגיטלית (אנ') והתקליטור בשנת 1983 הביאו שיפורים מסיביים לאיכות הצליל של הקלטות אודיו שבוצעו על ידי צרכנים.

אחת מההתפתחויות המהפכניות ביותר בתחום הקלטת הקול בעשורים האחרונים הייתה המצאת פורמט ההקלטה האלקטרוני MP3 יחד עם הפיתוח של נגני שמע דיגיטליים המסוגלים לנגן קבצים בפורמט זה, כמו ה-iPod של אפל.