הקהילה היהודית בביצוב
הקהילה היהודית בביצוב התקיימה בין השנים 1738 - 1938. קיימות עדויות לנוכחות יהודית במקום במאה ה-13 אם כי נוכחות זאת לא התגבשה לכדי קהילה בעלת המשכיות. ביצוב (גר') היא עיר קטנה במחוז רוסטוק במדינת מקלנבורג-מערב פומרניה הנמצאת בצפון מזרח גרמניה. באמצע המאה ה-16 הייתה ביצוב שייכת לדוכסות מקלנבורג ובאותה תקופה נבנה בה הארמון החדש. החל משנת 1648 צורפה לדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין כעיירה כפרית. משנת 1871 נכללה העיר בקיסרות הגרמנית ובתום מלחמת העולם השנייה עברה לשליטתה של גרמניה המזרחית.
ההיסטוריה של הקהילה
בכנסייה הקולגיאלית (אנ') של ביצוב (גר') נמצאים שני תבליטים מהמחצית השנייה של המאה ה-13 המתארים יהודים בצורה מבזה. באחד התבליטים נראים ארבעה יהודים מטפלים בחזירת יהודים (בגרמנית: Judensau) ובשני, שני קופים החובשים מצנפות של יהודים מחזיקים יחד מראה. לדעת החוקרים, תבליטים אלה, יחד עם שם הרחוב Judenstraße (רחוב היהודים) מבססים את הסברה כי הייתה נוכחות יהודית באזור בתקופת ימי הביניים, למרות העדרם של ממצאים פיזיים או תעודות.
.jpg)
הקמת הקהילה במאה ה-18
נוכחות מתועדת של יהודים בביצוב התחילה בשנת 1738, כאשר הדוכסית סופי שרלוטה מהסן-קאסל (אנ'), אלמנתו של הדוכס פרידריך וילהלם, דוכס מקלנבורג-שוורין, אשר קבעה את מעונה בארמון ביצוב לאחר מות בעלה, העניקה מעמד של "יהודי החצר" לרבנים חיים פרידברג (ידוע גם בשם יוכן גומפרט (בגרמנית: Jochen Gumpert)) ונתן הרש, וכן לחרט החותמות אהרון יצחק (אנ').[1]
הרב חיים פרידברג התפרסם בזכות השתתפותו באספה הפרלמנטרית היהודית (בגרמנית: Judenlandtage) שהתקיימה בעיר מלצ'ין (גר') בשנת 1752 כנציג הקהילה היהודית של ביצוב, שמנתה באותה עת 200 נפש. גיסו, הרב נתן הרש, שימש כסגנו. בשנת 1767 השתתף באספה שהתקיימה בעיר קריביץ' (אנ').
אסיפות פרלמנטרית של יהודים התקיימו בפרקי זמן קבועים והחלטותיהן קבעו את אופי היחסים בין הקהילות היהודיות לשלטון המקומי. האסיפות, בהן השתתפו נציגים נבחרים של הקהילות השונות, נוהלו על ידי רבנים בעלי השפעה. [2]
בין השנים 1749 – 1760 הוענק המעמד של יהודי חצר לעשרה יהודים נוספים שהגיעו לביצוב. צו עירוני משנת 1762 קבע שעל היהודים להתגורר באזור הידוע בשם Faule Grube (בתרגום חופשי: הבור העצל) (גר'), שם שנגזר מתעלת ניקוז שעברה במקום בימי הביניים.[3]
הדרישה להשגת מכתבי חסות, כמו גם המיסים הגבוהים, מגבלות העיסוק והעובדה שהיהודים לא הורשו לרכוש קרקע, הגבילו את מספר היהודים שהתיישבו בביצוב. גורם נוסף שמנע את צמיחת הקהילה היה היעדר הזדמנויות עסקיות: בשנת 1716 פרצה בעיר שריפה שכילתה חלק גדול מהבתים והתאוששותה הכלכלית של העיר הייתה איטית. ללא בעלות על קרקע התקשו היהודים להקים מוסדות קהילה כגון בית כנסת, תלמוד תורה ומקווה. עם זאת, מסמכים השמורים בספריית אוניברסיטת רוסטוק, כגון מסמך "תנאי נישואין" (1744) [4] ו"קונטרס בית כנסת" (1760)[5] מעידים על קיום קהילה מתפקדת היטב. בשנת 1765 היה קיים בביצוב מקווה טהרה שנוהל על ידי נשות הקהילה.[6] בית הכנסת נבנה לפני שנת 1785.
ב-23 בפברואר 1813 פרסם פרידריך פרנץ הראשון, הדוכס הגדול של מקלנבורג-שוורין מסגרת חוק שהסדירה את מעמדה של הקהילה היהודית בדוכסות. החוקה העניקה ליהודים אזרחות וזכויות אזרחיות. בהתאם לחוקה כל המשפחות היהודיות נדרשה לאמץ שם משפחה. ברשומות העיר נמצאו שבעה עשר שמות משפחה, שחלקם חזרו מספר פעמים, דוגמת דוד, אהרונסון, שטרן ושטיינמן. יהודי ביצוב פעלו כסוחרים וחנוונים ואף הורשו להעסיק עובדים.[7]
רק 12 משפחות נשארו בביצוב בשנת 1910, בשנת 1933 נשארו רק שלוש משפחות ובשנת 1938 נשארה בעיר רק משפחה אחת, משפחת הורוביץ, שגורשה לתרזיינשטט שם נספתה.[8]
בית הכנסת
בשנת 1738, שכרו יהודי ביצוב חדר מגרמני רפורמי כדי להקים בו בית כנסת. בשנת 1761 הם קיבלו אישור מהדוכס לשכור חדר לצורך זה בביתו של אהרון יצחק. בשל הקרבה לכנסייה הקולגיאלית, הועבר בית הכנסת לביתו של יוכן הרש ברחוב היהודים (גר') 12.
קיום בית כנסת באזור Faule Grube (לימים רחוב מנצלשטרסה 10) מוזכר בשנת 1785 בפנקס הבתים המבוטחים נגד שריפות. הדוכס פרידריך פרנץ הראשון אישר בשנת 1787 את השיפוץ הפנימי של בית הכנסת אשר התחיל להתבצע בשנת 1789.[7] בית הכנסת היה מבנה דו-קומתי בנוי משילוב של מסגרות עץ ולבנים ולידו נבנה בית בן קומה אחת ששימש למגורי הרב ומאוחר יותר למגורי השמש. בצד המערבי של הבניין הייתה עזרת נשים.
גיל בית הכנסת אושר באמצעות בדיקות דֶּנְדְּרוֹכְּרוֹנוֹלוֹגְיָות (תיארוך באמצעות טבעות עצים).
בדגם מיניאטורי,[9] המתאר את בית הכנסת לאחר השיפוץ שעבר בשנת 1856, מוצג מבנה בסגנון נאו-ברוקי נאוקלאסי עם עמודים, טימפנום גדול וחלונות גבוהים בעלי קשתות עגולות בחזית הלבנים המזרחית המכוסה בטיח לבן.[10]
לאחר שרוב בני הקהילה עזבו את העיר, נמכר הבניין בשנת 1900 לסוחר מקומי ומאז משמש למגורים ומסחר. בשל כך לא נהרס הבניין בפרעות ליל הבדולח והוא עומד באותו מקום עד היום. המבנה עבר מספר שיפוצים כדי להתאימו לייעודו כבניין מגורים, תוך שמירה על הערכים ההיסטוריים.
בית הקברות
בית הקברות היהודי בביצוב הוקם בשנת 1740 והורחב בשנת 1821. הקבורה האחרונה בוצעה בשנת 1918. בית הקברות תוחזק עד שנת 1937 על ידי הקהילה היהודית בגיסטרוב.
במהלך מלחמת העולם השנייה נעשה שימוש במצבות לבניית מחסומים נגד טנקים. בתום המלחמה, השלטון במזרח גרמניה הורה על החזרת המצבות למקומם.
שטח בית הקברות היהודי נרכש בשנת 1955 על ידי הכנסייה האוונגלית. הכנסייה שימרה את 70 הקברים והמצבות שנותרו, ובשנת 1986 הקימה שני לוחות זיכרון להנצחת היהודים קורבנות הנאצים.[11][8]
גלריית תמונות
-
לוח זיכרות שהוקם בבית הקברות היהודי בביצוב על ידי הכנסייה."ייזכרו לעד. הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל-דְּרָכָיו מִשְׁפָּט: אֵ-ל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא. (דברים, לב', ב') בית הקברות היהודי בבוצוב הוא עדות למאתיים שנות דו-קיום סובלני בין יהודים ולא יהודים בעיר זאת. תהייה נשמתם צרורה בצרור החיים. ת נ צ ב ה -
מצבה שהוקמה בבית הקברות היהודי בביצוב על ידי הכנסייה. "בית הקברות ההיסטורי של קהילת יהודי ביצוב: קבורה ראשונה בסביבות 1740. קבורה אחרונה בסביבות 1920. נַחֲמוּ נַחֲמוּ, עַמִּי. הנביא ישעהו, מ', א'" -
שלט הנצחה לזוג הורוביץ -
שלט הנצחה לגוסטב יוסף שנספה באושוויץ בשנת 1944
הערות שוליים
- ↑ Rabbiner Chajim Friedberg, www.juden-in-mecklenburg.de
- ↑ Dr. L. Münk, Die Judenlandtage in Hessen-Cassel.” Monatsschrift Für Geschichte Und Wissenschaft Des Judentums, vol. 41 (N. F. 5), no. 11, 1897, pp. 505–22
- ↑ Reiner Konczak: The myth of the rotten pit in Bützow, Rostock district . In: Archaeological Reports from Mecklenburg-Western Pomerania . Volume 22 . Neustrelitz 2015, p. 125–128
- ↑ תנאי נישואין, ביטצא במדינת מעקיל בורג.
- ↑ קונטרס בית כנסת, בקהילת ביטצא
- ↑ Nessya Nelkin, The Women Know full well - Niddah and Mikvaot in 1765 Bützow
- ^ 7.0 7.1 Die Juden von Bützow, www.juden-in-mecklenburg.de
- ^ 8.0 8.1 Jüdische Gemeinde - Bützow (Mecklenburg-Vorpommern), www.xn--jdische-gemeinden-22b.de
- ↑ Region um Bützow und Schwaan, www.buetzow-schwaan.de
- ↑ „Masel tov“ dem neuen Eigentümer der ehemaligen Synagoge in Bützow, www.kulturwerte-mv.de
- ↑ Sean T. McQuiggan, Nazi Anti-Semitism Remembered: Jewish Memorials in the SBZ and GDR between the Years 1945–1987
הקהילה היהודית בביצוב42680316Q116842955