רבי יחזקאל לנדא

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף הצל"ח)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
המונח "יחזקאל לנדאו" מפנה לכאן. לערך העוסק במתמטיקאי הגרמני-יהודי שעסק בתורת המספרים, ראו אדמונד לנדאו.
המונח "הנודע ביהודה" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו של רבי יחזקאל לנדא, ראו נודע ביהודה.
המונח "ציון לנפש חיה" מפנה לכאן. לערך העוסק בשו"ת ציון לנפש חיה מאת רבי נתן נטע לייטר, ראו רבי נתן נטע לייטר.
רבי יחזקאל לנדא, "הנודע ביהודה"
לידה 7 בנובמבר 1713
י"ח בחשוון ה'תע"ד
האיחוד הפולני-ליטאישגיאה ביצירת תמונה ממוזערת: אפטא, האיחוד הפולני-ליטאי
פטירה 29 באפריל 1793 (בגיל 79)
י"ז באייר ה'תקנ"ג
האימפריה הרומית ה"קדושה"האימפריה הרומית ה"קדושה" פראג, האימפריה הרומית ה"קדושה"
מקום קבורה צ'כיהצ'כיה פראג, צ'כיה
חיבוריו נודע ביהודה, צל"ח,
דגול מרבבה, ועוד
קובץ:Noda beyehuda.JPG
הנודע ביהודה

רבי יחזקאל לנדא (לעיתים: סג"ל לנדא; י"ח בחשוון ה'תע"ד, 7 בנובמבר 1713[1] – י"ז באייר ה'תקנ"ג, 29 באפריל 1793) היה רבה של העיר פראג, ומגדולי פוסקי ההלכה במאה ה-18 ובדורות האחרונים בכלל. נודע בכינויים ה"נודע ביהודה" וה"צל"ח" על שם ספריו.

שנים ראשונות

נולד ב-תע"ד בעיר אפטא בפולין, לר' יהודה סגל לנדא הלוי[2], פרנס קהילת אפטא ומנהיג (תואר) בוועד ארבע ארצות ונצר למשפחה המיוחסת לרש"י[3] ולחיה בתו של רבי אליעזר, אב"ד בעיר דובנא (נכדת רבי אברהם יהושע השל מקרקוב).

בילדותו למד תלמוד בבלי עם אביו, וכבר בתקופה זו פלפל בתורה[4] עם רבה של אפטא, רבי משה יעקב[5]. למד מגיל אחת עשרה עד גיל שלוש עשרה אצל רבי יצחק אייזיק סג"ל מלודמיר[6], ומגיל בר מצוה למד בקלויז בברודי. למד גם תנ"ך ומפרשיו, קבלה ופילוסופיה יהודית. בספריו מורגש ידע מתמטי בסיסי ולפי הביוגרף שלו, שלמה וינד, למד בתקופה זו גם דקדוק עברי, גרמנית, מתמטיקה והיסטוריה של ימי הביניים. בגיל 18 נישא לליבא בת הגביר יעקב'קה מדובנה. הזוג התגורר תקופה קצרה בדובנה וכעבור זמן מה עבר עם משפחת האישה לברודי. הוא חזר ללמוד בקלויז בברודי בחברת "אריות ונמרים, וביראת ד' טרודים"[7] ביניהם היו רבי יצחק מהמבורג ורבי חיים צאנזר, והיה מגיע לביתו רק בשבתות[8].

רבנות

בשנים תצ"ד–תק"ד שימש כאב"ד באחד מארבעת בתי הדין שפעלו בעיר ברודי, אך נאלץ לעזוב את העיר יחד עם שני דיינים נוספים (רבי מאיר מרגליות מחבר הספר מאיר נתיבים ורבי גרשון מקיטוב גיסו של הבעל שם טוב) בשל מקרה שפסקו נגד אשה ממשפחה תקיפה ובעלת קשרים בעיר[9]. למשך תקופה קצרה שב לבית חותנו בדובנה, אך מספר חודשים לאחר מכן קיבל (ה'תק"ה, 1745) מינוי כרב ואב"ד של יאמפול, שם יסד ישיבה שמשכה תלמידים רבים והחל להתפרסם כפוסק הלכה. הוא התקין תקנות בענייני הקהילה ובסידור החברה קדישא, המתועדות בפנקס הקהילה שנכתב על ידו.

ב-תקט"ו קיבל את הרבנות בקהילת פראג, וכיהן בתפקיד זה עד פטירתו בי"ז באייר תקנ"ג.

עוד קודם בואו לפראג התפרסם כפוסק בעל שיעור קומה והחל לכתוב תשובות בהלכה. בזמן המחלוקת הגדולה בין רבי יעקב עמדן ורבי יהונתן אייבשיץ, שבה האשים הראשון את האחרון בשבתאות בגלל הקמעות שכתב, ניסה להגן על הרב אייבשיץ. הוא טען שהקמעות אכן נראים שבתאיים, אך בשל אישיותו הרמה של כותבם יש לדונם שהוא לא מבין אותם נכון, או שהם סולפו לאחר שיצאו מתחת ידו, וקרא לשני הצדדים להשקיט את המחלוקת על ידי משיכת הקמיעות והחזרתן, הכחשה פומבית של הרב אייבשיץ לכתבים שבתאיים שפורסמו לכאורה בשמו, והכרזה על התנגדותו לשבתאות ודעותיה[10]. מאוחר יותר פעל רבי יחזקאל לנדא בתקיפות נגד הרב אייבשיץ, שנראה שאכן השתכנע בשבתאותו על אף שחששו ל"כבוד התורה" מנע ממנו לצאת נגדו בבוטות. הוא הותקף בידי רבי יעקב עמדן על פשרנותו[11].

כרב העיר פראג התקין הרב לנדא תקנות רבות, וייסד ישיבה בה היה מוסר ארבעה שיעורים בכל יום, שניים בגמרא ושניים בשולחן ערוך. בין תלמידיו רבי אברהם דנציג בעל ה"חיי אדם", רבי אלעזר פלקלס בעל "תשובה מאהבה" ואחרים. הוא החזיק בקשרים טובים עם השלטונות, לרבות עם קיסרית אוסטריה מריה תרזה. כשגזרו השלטונות גיוס חובה על היהודים ב-תקמ"ט, עודד את המתגייסים וחיזק את רוחם, וכך גם בזמן מלחמת שבע השנים קראו לו תלמידיו להימלט מפראג, אך הוא לא רצה לעזוב את הקהילה, וערך תפילה מיוחדת עבור בית המלוכה, שבה קרא לנאמנות לקיסרית מריה תרזה.

בשנת ה'תקל"ב פרצה שרפה ששרפה את ביתו יחד עם כתביו. לאחר מכן החל לפרסם את חידושיו בשם "ציון לנפש חיה" (צל"ח), על שם אמו מרת חיה, וכן פסקים בהלכה בשם "נודע ביהודה", על שם אביו, רבי יהודה.

בשיטתו ההלכתית לא היסס להביע את דעתו, והעמיד כמה הקלות הלכתיות כנגד דעת רבנים אחרים, למשל בהיתר גילוח בחול המועד בתנאים מסוימים, ובהכשרת משקה המעד שנעשה עם קרום שלפוחית האוויר של דג חידקן ענק (Huso Huso) האסור לאכילה[12]. בפרשת הגט מקליווא, שהסעירה את העולם הרבני ב-תקכ"ז, היה בצד המכשירים את הגט. הוא התנגד לרוחות החדשות שהחלו להלך בעולם היהודי בתקופתו: תנועת החסידות ותנועת ההשכלה. הוא התנגד למנהג השל"ה והחסידים באמירת "לשם ייחוד" לפני קיום המצוות מאחר שאינו שווה לכל נפש. על מנת להעצים את דעתו בנידון התבטא באופן חריף, וקרא עליהם את הפסוק "ישרים דרכי ה', צדיקים ילכו בם וחסידים ייכשלו בם" (בפסוק המקורי: "ופושעים ייכשלו בם"). יש הטוענים שאין כוונתו לחסידי אוקראינה ופולין, אלא לקבוצה של ההולכים בדרכי הקבלה על פי שיטת השל"ה שכונו "חסידי השל"ה". הוא התנגד לתרגום התורה של משה מנדלסון, ויצא נגד החוברת של נפתלי הרץ וייזל שקרא לשינוי מקיף בחינוך היהודי.

בשנת ה'תקמ"ג הוציא הקיסר יוסף השני חוקי נישואין חדשים אשר לפיהם רק להממשלה יש סמכות לדון בענייני אישות. אחר מחאותיהן ובקשותיהן של הקהילות היהודיות פנה הקיסר אל הרב לנדא וביקש ממנו גילוי דעת אודות החוקים החדשים עד היכן יתנגדו להדת הישראלית. בשנת ה'תקמ"ה כתב רבינו את חוות דעתו בשם Das mosaisch-talmudische Eherecht היינו "חוקי האישות על פי דת משה והתלמוד". בשנת ה'תר"ס יצא לאור בלשון המקור, בשפה הגרמנית, על ידי דר. אלכסנדר קיש. בשנת ה'תרס"ג יצא לאור שוב על ידי רבי זאב וולף שענבלום בעברית[13].

לעת זקנותו, לאחר שנפטרה אשתו, העביר את תפקיד ראש הישיבה לבנו רבי שמואל סג"ל לנדא שגם החליף את אביו ברבנות בעיר פראג לאחר מות אביו. המשיך לכתוב את תשובותיו עד לזמן פטירתו. כשחלה בשנת ה'תקמ"ח אמר שהוא מקבל עליו מיתתו והוא מוכן ומזומן להיות כפרת כל עם ישראל[14].

הנהגותיו

הרבה בתעניות וסיגופים, מיעט בשינה, והיה מיצר ונוהג במנהגי אבלות על חורבן בית המקדש וגלות השכינה. הרבה בנתינת צדקה ללומדי תורה[14].

שו"ת "נודע ביהודה" ושאר ספריו

ערך מורחב – נודע ביהודה
קובץ:ספר נודע ביהודה מהדורא קמא חלק אורח חיים.pdf
דף=1

ספר השאלות ותשובות שכתב - "נודע ביהודה" ופירושו לשולחן ערוך "דגול מרבבה", הם מספרי ההלכה החשובים והמשפיעים ביותר עד ימינו. גם ספרו על הש"ס "ציון לנפש חיה", המכונה צל"ח, הוא ספר חשוב ביותר, וכמו כן שאר חיבוריו.

מתלמידיו

קובץ:קבר רבי יחזקאל לנדא.JPG
קברו בבית העלמין שבפראג

מתלמידיו היו תלמידי חכמים גדולים מבין גדולי הדור[15], וביניהם:

משפחתו

  • בנו רבי יעקב'קה, נישא בזיווג ראשון לבתו של רבי איציקל המבורגר, רבם הנערץ של קהילות אה"ו;
  • חתנו רבי יוסף מפוזנא, רבה של פוזנן;
  • בנו רבי ישראל לנדא, מחבר ספר חק לישראל[16] (פראג תקנ''ח), והמו''ל מחדש של 'אגרת אורחות עולם' לרבי אברהם פריצול (פראג תקנ''ג). (אביו של רבי אלעזר לנדא);
  • בנו רבי שמואל לנדא.
  • בתו, רחל מרים נישאה בזיווג ראשון לרבי יוסף זלמן [בן רבי מאיר] פרעשבורג מווינה, מחבר ספר מנחת עני. לאחר שהתגרשה ממנו נישאה בשנית לרבי אהרן בער וועלא מעיר פראג.
  • בתו עלקא נישאה לרבי יום טוב וועלא מפראג. (נזכר בספר צל"ח סוף מסכת פסחים).
  • בתו, מירל נישאה לרבי יעקב סג"ל לנדא מבראד. בן רבי חיים סגל אב"ד פודקאמין.
  • בתו, יראת (או יארית) נישאה לאחד ממשפחת רבי חיים סג"ל הנ"ל.

עוד על צאצאיו ראו בהערה[17].

רשימת ספריו


תקופת חייו של רבי יחזקאל לנדא על ציר הזמן
ציר הזמןתקופת הזוגותתנאיםאמוראיםסבוראיםגאוניםראשוניםאחרונים
ציר הזמן

‏

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ספריו

הערות שוליים

  1. ^ התאריך 8 באוקטובר 1713 המופיע בערכו ב-Jewish Encyclopedia שגוי, תאריך זה הוא י"ח בתשרי של אותה שנה עברית.
  2. ^ בנו השלישי של צבי הירש לנדא שהיה אף הוא פרנס קהילת אפטא ונכדו של דיין באפטא ובקראקא.
  3. ^ להרחבה על המשפחה: "משפחת לנדו", נספח לספרו של שלמה וינד, רבי יחזקאל לנדוי (להלן "קישורים חיצוניים"), עמ' 92–95. המאמר נכתב על פי: חיים דב פרידברג, בני לנדא למשפחותם: לתולדותם ... בספרותנו מחצי המאה השנייה לאלף הנוכחי עד ימינו אלה. פרנקפורט תרס"ה.
  4. ^ צל"ח, פסחים דף ע עמוד ב.
  5. ^ עליו: צבי הירש הורוביץ, לתולדות הקהילות בפולין: מחקרים לקורות הקהילות היהודיות במזרח אירופה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח. עמ' 61–62.
  6. ^ על פי דבריו בהקדמת ספרו נודע ביהודה ”מורי החריף והשנון מאד מו"ה יצחק אייזיק סג"ל מלאדמר, למדתי אצלו מהיותי בר חדסר עד היותי בר תליסר”.
  7. ^ כלשונו בהקדמה ל"נודע ביהודה" מהדורא קמא
  8. ^ שנים אחר כך הזכיר עובדה זו בהספד על אשתו ש"ישבה גלמודה" במשך כל השבוע בתקופה זו. אהבת ציון, סדילקוב תקצד, דרוש ז, באתר היברובוקס.
  9. ^ מקובל כי היה זה מקרה של גביית עדות על חיה אשתו או כלתו של רב המדינה רבי אריה לייב ברנשטיין, אולם הרב ראובן מרגליות דחה אגדה זו בראיות רבות[דרוש מקור], וכתב כי היתה זו סתם משפחה אלימה בעיר.
  10. ^ שניאור זלמן ליימן 'איגרת שלומים' לרבי יחזקאל לנדא.
  11. ^ כשרב מואשם בכפירה - על יחסו של הנודע ביהודה לרב יהונתן אייבשיץ. מחקר זה של סיד להמן מסיק שהרב לנדא פעל להשגת פשרה למרות שלדעתו הייתה ברב אייבשיץ נטייה לשבתאות, משום 'כבוד התורה' ומניעת חילול השם. הוא כתב אליו מכתב תקיף בעניין שבתאותו של בנו של רבי יהונתן - וולף ותלמידיו. הוא מנע את מעברו של הרב אייבשיץ לפראג, והתכתב עם שגרירות דנמרק נגדו, על היותו שבתאי, ובהספד על רבי יהונתן, התנצל על כך שנאלץ להספיד משום 'כבוד התורה'. מחקר זה נסמך על מסמכים שנמצאו ופורסמו לגבי בקשת הרשאת המעבר לפראג של הרב אייבשיץ משגרירות דנמרק, ושמקוריותם אומתה, וממכתבים שפרסם הרב יעקב עמדן שאין עליהם עוררין. מסורות של תלמידיו שנרשמו בעניין סיפרו שאמר שמי שחשוד בשבתאות אכן יש בו, ושאת ההספד אילצה אותו אשתו לומר. בספרו על הפולמוס כתב רבי יעקב עמדן שחשד ברב לנדא שהסיבה לפשרנותו הייתה הרצון להשיג את רבנות פראג, שלקהילה השבתאית החזקה בה (בעיר התגוררה בגלוי נביאה שבתאית, רייזל איגר, עם קהל תומכים רחב) הייתה השפעה גדולה. המשרה נמנעה במפתיע מקרוב משפחתו של הרב עמדין, הרב אריה ליב לוין, לאחר שכבר נבחר; הדבר אירע כשהתבטא בחריפות נגד הרב אייבשיץ. שנתבקש רבי יעקב עמדן לבחור את מחליפו של רבי יהונתן אייבשיץ באה"ו והוצע לכך את רבי יחזקאל לנדא מנע ממנו את התפקיד.
  12. ^ נודע ביהודה מהדורה קמא, יורה דעה, כ"ו
    אברהם דוד מוסקוביץ, כשרותו של דג ״מרלין הכחול״, אור ישראל ל"ז, תשרי תשס"ה, עמ' קצ"ג
  13. ^ ושוב סונף לשו"ת נודע ביהודה בהוצאות החדשות
  14. ^ 14.0 14.1 רבי אלעזר פלקלס, עולת חֹדש, פראג תק"ס, חלק ג', דרוש י"ז.
  15. ^ ראה רשימת תלמידים אצל רבי יקותיאל אריה קמלהאר, מופת הדור, פיוטרקוב תרצ"ד, פרק ד'.
  16. ^ אלי שטרן, סיפור של ספר: חק לישראל, פראג תקנ"ח, באתר בלוג 'נוטריקון'
  17. ^ צאצאי הנודע ביהודה בפורום אוצר החכמה (הכולל קישורים למאמרים נוספים); יוסף מנחם וייס, ציון המצוינת, מעמוד 42 ואילך, באתר היברובוקס
אחרונים
חכמי יהדות אשכנז
ראשוני האחרונים הרמ"א (רבי משה איסרליש) • רבי שלמה לוריא (מהרש"ל) • מהר"ל מפראג (רבי יהודה ליווא) • רבי מרדכי יפה (לבוש) • רבי יהושע פלק כץ (סמ"ע) • רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס (מהרש"א) • רבי יואל סירקיש (הב"ח) • רבי שבתי כהן (הש"ך) • רבי דוד הלוי סגל (הט"ז)
אחרונים רבי אברהם אבלי הלוי גומבינר (מגן אברהם) • רבי יעקב יהושע פלק (פני יהושע) • רבי אריה לייב גינצבורג (שאגת אריה) • רבי נתנאל וייל (קרבן נתנאל) • רבי יוסף תאומים (פרי מגדים) • רבי יחזקאל לנדא (נודע ביהודה) • הגאון מווילנה (הגר"א) • רבי שניאור זלמן מלאדי (בעל ה"תניא") • רבי אריה לייב הלר (קצות החושן) • רבי אברהם דנציג (חיי אדם) • רבי יעקב לורברבוים (נתיבות המשפט) • רבי עקיבא איגר • החת"ם סופר • רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) • רבי שלמה קלוגר • רבי יוסף שאול נתנזון • רבי יצחק מאיר אלתר (חידושי הרי"ם) • רבי חיים הלברשטאם (דברי חיים) • רבי שלמה גאנצפריד (קיצור שלחן ערוך) • רבי משה יהושע יהודה לייב דיסקין (מהרי"ל דיסקין) • רבי יצחק אלחנן ספקטור • רבי יחיאל מיכל אפשטיין (ערוך השולחן) • רבי שלום מרדכי שבדרון (המהרש"ם) • רבי ישראל מאיר הכהן (משנה ברורה) • רבי חיים עוזר גרודזנסקי • רבי חיים מבריסק • רבי מאיר שמחה הכהן (אור שמח) • רבי שמעון שקופ • רבי ברוך בער ליבוביץ • רבי אברהם ישעיהו קרליץ (חזון איש)
חכמי יהדות ארצות האסלאם ומגורשי ספרד רבי יוסף קורקוס • רבי שמואל די מדינה (מהרשד"ם) • רבי אברהם די בוטון (בעל "לחם משנה") • רבי יהודה רוזאניס (בעל "משנה למלך") • רבי חיים בנבנישתי (בעל "כנסת הגדולה") • רבי אפרים נבון (המחנה אפרים) • רבי שלום שרעבי (הרש"ש) • רבי יחיא צאלח (מהרי"ץ) • רבי חיים יוסף דוד אזולאי (החיד"א) • רבי מרדכי כרמי ה"מאמר מרדכי" • רבי יום-טוב אלגאזי (המהרי"ט אלגאזי) • רבי רפאל יוסף חזן (חקרי לב) • רבי חיים פלאג'י • רבי חיים חזקיהו מדיני (שדי חמד) • רבי עבדאללה סומך • רבי יוסף חיים מבגדאד (ה"בן איש חי")
חכמי ארץ ישראל רבי דוד בן זמרא (הרדב"ז) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח) • רבי בצלאל אשכנזי (ה"שיטה מקובצת") • רבי יוסף קארו • רבי משה מטראני (המבי"ט) • רבי יוסף מטראני (המהרי"ט) • רבי לוי בן חביב (המהרלב"ח)
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

36267276יחזקאל לנדא

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=רבי_יחזקאל_לנדא&oldid=2672406"