הפלישה הבריטית השנייה
הפלישה הבריטית השנייה (באנגלית: Second British Invasion) הוא כינוי לתקופה בתולדות המוזיקה, שבה הייתה עלייה חדה בהשמעת אמני סינת'-פופ וניו פופ בריטים בארצות הברית.[1][2][3] תקופה זו החלה בקיץ 1982 ונמשכה עד סוף שנות ה-80 של המאה ה-20, אז הוחלפה במוזיקת גלאם מטאל ומוזיקת דאנס אלקטרונית.[4] המניע העיקרי לגל זה היה החשיפה הרבה שנתנה רשת MTV, שהוקמה ב-1 באוגוסט 1981.[5] לפי המגזין הרולינג סטון, תקופה זו הביאה את "המהפכה בסאונד ובסגנון" במוזיקה בארצות הברית.[6]
רקע
המוזיקה הבריטית של סוף שנות ה-70 של המאה ה-20 ותחילת שנות ה-80 של המאה ה-20 הושפעה ממהפכת הפאנק/הגל החדש.[7] מוזיקאים בריטים שונים, בין היתר הפוליס (עם השיר "Roxanne"), אלביס קוסטלו,[8] Sniff 'n' the Tears (אנ'), הפריטנדרס, גארי ניומן, סקוויז (אנ') וג'ו ג'קסון (עם השיר "Is She Really Going Out with Him?" (אנ')), זכו להצלחה מסוימת בארצות הברית ב-1979. על פי סקריפס (אנ'), הצלחתם של מוזיקאים אלו תרמו לפיתוחו של הפלישה הבריטית השנייה.[8]
וידאו קליפים, שהיו מרכיב עיקרי בתוכניות טלוויזיה מוזיקליות בריטיות, התפחתו לסרטים קצרים.[9] במקביל, הפופולריות של מוזיקת הפופ והרוק בארצות הברית צנחה ממספר סיבות, בין היתר פרגמנטציה בקרב קהל המאזינים וההשפעות האנטי-דיסקו של מספר קמפיינים, בין היתר של הקמפיין Disco Demolition Night (אנ') של MLB.[10] לרוב הלהיטים בארצות הברית של אותה תקופה לא היו ווידאו קליפים, ולאלו שכן היו הם היו בדרך כלל מורכבים מקטעים מהופעות חיות של המוזיקאי.[9] מסיבה זו, לאחר שהערוץ MTV הושק ב-1 באוגוסט 1981, הוא נאלץ להשמיע מוזיקת הגל החדש בריטית, בין היתר הלהיט "Video Killed the Radio Star" של הבאגלז, שהיה הווידאו הקליפ שהוצג בארצות הברית. להפתעת תעשיית המוזיקה בארצות הברית, כאשר הערוץ ניגן אחד מהווידאו קליפים בערוץ, מכירת תקליטים על פי האיירפליי עלה וכן עלייה בבקשות של מאזינים לתחנות רדיו לאותם השירים. כמו כן, באותה שנה, הרדיו האמריקאי KROQ-FM (אנ') החל לשדר מוזיקה בפורמט Rock of the '80s (רוק של שנות ה-80).[9] על פי שדר ומנהל תוכניות הרדיו ב-KROQ-FM, ריק קרול (Rick Carroll), "לא היה מוצר אמריקאי ראוי להשמעה ברדיו כל 3 שעות, אז היינו צריכים להסתכל ולהקשיב למוזיקה הבריטית המיובאת כדי למלא את החלל".[6] המגזין הגרדיאן הדגיש ב-2011 כי השקת הערוץ (כחלק מ-"50 האירועים ששינו בהיסטוריה של מוזיקת הפופ") תרם לפיתוחו של הפלישה הבריטית השנייה.[5][11]
ניתן למצוא רמזים נוספים לפלישה הבריטית השנייה דרך מצעדי המוזיקה, בין היתר של מצעדי הדאנס ב-1981. רק 7 מתוך 30 השירים במצעד הדאנס רוק היו של מוזיקאים אמריקאים, שכאשר בהמשך השנה תקליטי 12 אינץ' של אמנים בריטים התחילו להופיע במצעד. מגמה זו הייתה חזקה במיוחד במנהטן, שבה היה קל יותר להשיג תקליטי חוץ ועיתונות מוזיקה בריטית. על פי מגזין המוזיקה האמריקאי New York Rocker (אנ'), האנגלופיליה פוגעת בפעולות המחתריות של ארצות הברית.[12]
לקריאה נוספת
- Cateforis, Theo Are We Not New Wave Modern Pop at the Turn of the 1980s, The University of Michigan Press 2011 מסת"ב 978-0-472-03470-3
הערות שוליים
- ↑ Reynolds, Simon (2005). "New Gold Dreams 81-82-83-84: New Pop's Peak, the Second British Invasion of America, and the Rise of MTV". Rip It Up and Start Again: Postpunk 1978–1984. London: Faber and Faber. ISBN 978-0-14-303672-2.
- ↑ "A look back at 1983: The year of the Second British Invasion CBS July 4, 2013". CBS News. 4 ביולי 2013. נבדק ב-19 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Holden, Stephen (2 בינואר 1983). "Light and Quick, New Pop Spread Its Spirit During 1982". The New York Times. ארכיון מ-2025-01-21. נבדק ב-2025-02-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ S. Reynolds (2005). Rip It Up and Start Again Postpunk 1978–1984. London: Faber and Faber. pp. 340 and 342–3. ISBN 0-571-21570-X.
- ^ 5.0 5.1 "MTV launches the 'second British invasion'". The Guardian. ארכיון מ-2019-05-03. נבדק ב-3 במאי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 6.0 6.1 "Anglomania: The Second British Invasion", Rolling Stone, ארכיון מ-2019-04-30, נבדק ב-29 באפריל 2019
{{citation}}: (עזרה) - ↑ Pop/Rock » Punk/New Wave. "Punk/New Wave | Significant Albums, Artists and Songs". AllMusic. ארכיון מ-2025-01-26. נבדק ב-19 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 8.0 8.1 "Culture Club, Police, Duran Duran lead Second Invasion Scripps-Howard News Service printed by The Pittsburgh Press October 31, 1984". ארכיון מ-2021-08-28. נבדק ב-15 במאי 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 9.0 9.1 9.2 Simon Reynolds, Rip It Up and Start Again Postpunk 1978–1984, pp. 340, 342–3.
- ↑ A. Bennett, Rock and Popular Music: Politics, Policies, Institutions (London: Routledge, 1993), p. 240.
- ↑ O'Hagan, Sean (2 במאי 2004). "Fifty years of pop". The Guardian. ארכיון מ-2021-02-19. נבדק ב-2025-02-19.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Cateforis p. 53
הפלישה הבריטית השנייה40573216Q7443137