הפיצול בחסידות חב"ד (תרכ"ו)
הפיצול בחסידות חב"ד הוא אירוע היסטורי בו בני רבי מנחם מנדל שניאורסון, הקימו חצרות חסידיות משלהם לאחר פטירתו, ורבי שמואל שניאורסון בנו הצעיר של הצמח צדק, המשיך את הענף המרכזי בחסידות - חב"ד-ליובאוויטש. הפיצול תם בעת פטירתו של רבי שמריה נח שניאורסון האדמו"ר מבוברויסק, אז אוחדו כלל החצרות עם חב"ד ליובאוויטש.
היסטוריה
רקע
בשנים ה'תקפ"ח-ה'תרכ"ו, מרכז חסידות חב"ד התקיים בעיירה לובביץ', בהנהגת האדמו"ר השלישי, רבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל ה'צמח צדק'. הצמח צדק נחשב גאון בתורת הנגלה, וגם גדולי תורה מקרב ה'מתנגדים' העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". דוגמה לכך ניתן למצוא בספרות החסידית, שם מתואר על חג השבועות במחיצת בעל הצמח צדק, כי 70 רבנים מפורסמים היו מגיעים ללובביץ' לכבודו של הצמח צדק, אצלו היו מתארחים[1]. בנוסף להגעת רבנים ויהודים אליו, גם הצמח צדק בעצמו היה נוהג במסעות לעבר אזורים בהם קהילות יהודים, שם היה דורש מאמרים וכדומה, ואף באזורים ליטאים מובהקים, כדוגמת וילנה ועוד[2].
בתקופה זו פיתחה חסידות חב"ד מנגנונים כלכליים ומוסדות חברתיים שענו על צורכי החצר החסידית, שגדלה והתפשטה באופן שלא היה לו תקדים בחסידויות אחרות[3].
בני הצמח צדק
לרבי מנחם מנדל שניאורסון, בעל הצמח צדק, היו שבעה בנים: רבי ברוך שלום (שכונה "הרב"ש"); רבי יהודה לייב ("המהרי"ל"); רבי חיים שניאור זלמן ("הרחש"ז"); רבי ישראל נח ("הרי"ן"); רבי יוסף יצחק ("מוהריי"צ"); רבי יעקב[4] ורבי שמואל ("המהר"ש"). בספרו, "בני הצמח צדק", מתאר המחבר, עמרם בלוי, כי באותה תקופה בני הצמח צדק היו למושג בפני חסידי הצמח צדק ואף אצל היהודים שהיו מגיעים אליו[5]. כך למשל, הצמח צדק היה מעריך מאוד את תפילת בניו[6], לדוגמה, כאשר הצמח צדק התבקש להגיע לוועידת הרבנים בשנת ה'תר"ג[7], בעקבות גזירות על הקהילה היהודית באותם ימים, ביקש הצמח צדק שבניו יתאספו לתפילה עבורו[8].
בספרות החסידית מתואר, כי בני הצמח צדק היו נוהגים בנשיאות חלקית, עוד בחיי אביהם. כך לדומה, היו עורכים מסעות בקרב הקהילות באזורים שונים, והיו מקבלים קוויטל מהחסידים[9]. עוד מנהג של אדמו"רי חב"ד, שהיו בני הצמח צדק נוהגים, היה להניח 4 זוגות תפילין: רש"י, רבנו תם, שמושא רבא וראב"ד[10]. בנוסף, עוד קודם פטירת אביהם, בני הצמח צדק היו לובשים לעיתים בגדי לבן, שהיו מסמלים באותה תקופה כסימן לאדמו"רות[11][12]. בנוסף, דבר משמעותי כחלק מההנהגה של בני הצמח צדק עוד בחיי אביהם, היה חזרה על מאמרי אביהם בפני חסידי חב"ד והאורחים[13]. בזכרונות פנחס ד. גולדשטיין, שבצעירותו היה מבקר לעיתים תכופות בעיירה ליובאוויטש, בשנים ה'תרכ"א - ה'תרכ"ב, מתאר[14] גולדשטיין את ייחודיותם והנהגותם של בני הצמח צדק, שם הוא כותב בין היתר כי לחמשת בני הצמח צדק היה בית מדרש משלהם, בהם פעלו[15]:
חמשת בני הרבי שהיו גדולי הדור גרו בעיירה, ולכל אחד מהם היה בית מדרש משלו, אשר גם שם התפללו החסידים. בניו החשובים עם בניהם וחתניהם הגיעו אחרי התפלה והתיישבו מסביב לבימה, בשעה שהקהל הרב עמד צפוף ומילא את הזאל[16].
כשהרבי הגיע, בקושי פלסו לו דרך לבימה, הרבי עלה לבימה, ואחריו ה'חוזר'[17], ואמר 'תורה' במשך שעה ולפעמים במשך שעתיים, אחרי שסיים שוב פלסו לו דרך והוא עזב את המקום ואחריהם בניו החשובים. כל הצבור נשאר בבית המדרש לשמוע את דברי התורה מפי ה'חוזר'.
אחרי הסעודה הלכו החסידים כל אחד לבן אחד, מי לר' (שמואל) נח[18], או אל ר' (יהודה) לייב, אחרים אל ר' (חיים שניאור) זלמן, או לר' ברוך שלום, או לר' שמואל, ושם בבית הבנים שמעו פעם נוספת את תורת הרבי.
הבנים חזרו על ה'תורה' גם בימי החול כאשר נאספו החסידים ובקשו מהם. אולם החזרה האחרונה על דברי התורה של השבוע היה תמיד בביתו של ר' לייב אחרי קבלת שבת, לפני תפילת ערבית. מובן שעל ה'תורה' חזרו החסידים במשך על השבוע עד אשר ידעוה בע"פ.
אל ליובאוויטש היו מגיעים גם יהודים שאינם נמנו על תנועת החסידות, בינהם אף 'מתנגדים' ואף 'משכילים', במטרה להפגש ולסקור את בני הצמח צדק[19][20][21][22].
הפיצול
בי"ג בניסן, ה'תרכ"ו (1866), נפטר רבי מנחם מנדל שניאורסון בלובביץ'. בצוואתו שהתפרסמה לאחר פטירתו, הורה שאת בית מדרשו ינהיגו שני בניו המהרי"ל והמהר"ש בשווה.[23]
בחודשים הראשונים לאחר הפטירה, ישבו בני הצמח צדק בליובאוויטש, ואמרו מאמרי חסידות[24], אך לאחר זמן קצר, החלה המחלוקת בין החסידים את מי למנות כאדמו"ר. לדעת ההיסטוריון עמרם בלוי[25], כלל האחים חפצו לנהוג באדמו"רות יחד על פי הוראת אביהם, מלבד האח הבכור, רבי ברוך שלום[26], שסירב לכך בטענה שאינו מתאים לתפקיד[27].
במקביל, החלו להופיע אגרות מהצמח צדק, המצביעים על דעתו של הצמח צדק שבנו הצעיר רבי שמואל ימשיך בהנהגת החסידות, כך לדוגמא נכתב: "בני הרב ר' שמואל, פתח פיך ויאירו דבריך בנסתרות, וכמו ששמעתי אליך בחיי כן אשמע לך לאחר מותי"[28], ובאגרת נוספת: "אני סומך אותך בסמיכה רבה, ואל תירא משום אדם"[29]. אגרות אלו פגעו קשות במהרי"ל, שהיה עד לפרסומן המועמד הדומיננטי מבין האחים, וכבר בחיי אביהם רבים סימנוהו כיורש, ובעקבותן בין היתר, עזב את לובביץ'[30]. בהמשך, בית הדין של חסידי קאפוסט שהוקם לפסוק בזהות הממשיך, פסק לאחר בדיקה כי אגרות אלו מזויפות[31].
בית הדין שהוקם
בעקבות האירועים, הוקם[דרושה הבהרה] בית דין של שלושה רבנים, מבכירי תלמידי הצמח צדק: רבי יוסף תמורקין, רבי פרץ חן רבי שניאור זלמן פרדקין. בית הדין פסק לטובת רבי שמואל שניאורסון[32][33][34], וקבע כי הוא הממשיך הבלעדי של הצמח צדק. רבי שמואל נשאר בלובביץ', והחסידות בהנהגתו כונתה "חב"ד-ליובאוויטש". למעשה, שושלת האדמו"רים מצאצאיו היא היחידה ששרדה עד סוף המאה ה-20, וחסידות חב"ד פועלת לאור שושלת אדמו"רים זו.
לאחר הפסק
בנו השני של הצמח צדק, רבי יהודה לייב (המהרי"ל) הקים את חצרו בקאפוסט ומרבית החסידים נהרו אליו. אך הוא לא האריך ימים, וכחצי שנה לאחר מכן - נפטר בג' בחשוון ה'תרכ"ז. בנו רבי שלמה זלמן שניאורסון, מונה לאדמו"ר במקומו, ובין חסידיו נמנה אביו של רבי יוסף רוזין ("הרוגצ'ובר"). הוא כיהן כאדמו"ר עד פטירתו בשנת ה'תר"ס (1900), אז המשיכו במשותף אחיו רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה (נפטר ב- ה'תרס"ח (1908)) ורבי שמריה נח שניאורסון מבוברויסק (נפטר ב- ה'תרפ"ג (1923)).
הבן השלישי, רבי חיים שניאור זלמן, הקים את חצרו בליאדי. אחריו המשיך בנו, רבי יצחק דובער, את השושלת, ולאחר מכן חצר זו התפרקה.
הבן הרביעי, רבי ישראל נח (הרי"ן) הקים את חצרו בניעז'ין (Nizhyn), מקום קבורת סבו האדמו"ר האמצעי. אחר פטירתו בשנת ה'תרמ"ג (1883), קיבלו חסידיו את הנהגת האחים רבי שלום דובער שניאורסון מרציצה ורבי שמריה נח שניאורסון, שהנהיגו את חסידי קאפוסט.
הבן החמישי, רבי יוסף יצחק, הקים חצר משלו כבר בחיי אביו, שהייתה בעיקרה בסגנון חסידות צ'רנוביל, לאחר פטירתו המשיך אותו בנו רבי נחום דובער[35].
היחסים בין החצרות
בין החצרות נשמרו קשרי ידידות, ואף רבי שמואל שניאורסון פעל לבחירתו של רבי שמריה נח שניאורסון לרבנות בבוברויסק[36], אך עם זאת היו במשך השנים מספר חיכוכים. במסורת חסידות ליובאוויטש מסופר, שבעת הכנת הספר "ליקוטי תורה לג' פרשיות" הכולל ביאורים של רבי שמואל על ספרו של זקנו רבי שניאור זלמן מליאדי "ליקוטי תורה" לדפוס, החליפו חסידי קאפוסט את כתב היד בביאורים של אבי רבי שמואל, הצמח צדק, במטרה ללעוג לחסידות ליובאוויטש על הוצאת ספר ביאורים של אבי רבם בשמו[37][38].
בשנת ה'תרס"ה (1905) פרצה מחלוקת בין רבי שמריה נח שניאורסון מקאפוסט לרבי שלום דובער שניאורסון מליובאוויטש, בעניין שליחת הכספים לכולל חב"ד. רבי שלום דובער שראה בישוב החב"די בחברון עיקרי וחשוב, דרש שהכספים יועברו לכולל דרך רבי מרדכי דובער סלונים שגר בחברון, בעוד רבי שמריה נח, שראה עדיפות יתר בישוב החב"די בירושלים, בשל קדושתה של העיר, דרש שהכספים יועברו לכולל דרך רבי דובער אפרת[39] שגר בירושלים. לאור המחלוקת - התפצלו החסידים גם בעניין זה, בעוד חסידי ליובאוויטש העבירו את הכסף דרך סלונים, וחסידי בוברויסק העבירו את כספם דרך אפרת[40].
בשנת ה'תרע"ג (1913) פרצה מחלוקת נוספת בין השניים, סביב אמינותם של ממוני הכולל בירושלים שהשתייכו לחסידי ליובאוויטש. רבי שמריה נח וחסידיו האשימו את הממונים במעילה בכספים, לעומת רבי שלום דובער שדחה את הטענות. המחלוקת הובילה לפיצול הסופי של הכולל, ולהקמתו של "כולל חב"ד המיוחד" בנשיאותו של האדמו"ר מבוברויסק, תחת הנהלתו של חיים אליעזר ביחובסקי[41]. בשנת ה'תרפ"ד אוחדו הכוללים תחת נשיאותו של רבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש[42].
בחצר חב"ד-ליובאוויטש נמנעו מללמוד במשך שנים ארוכות ספרו של רבי שלמה זלמן מקאפוסט, "מגן אבות", בשל השתייכותו לקאפוסט. אך בשנת תש"ל החלו ללמוד בו, לאחר שרבי מנחם מנדל שניאורסון ציין בשיחה עם גיסו רבי שמריהו גוראריה שהמאמרים שבמגן אבות הם "געשמאקע מאמרים", והוסיף "כך שיכולים ללמדם, אף שבעבר... הייתה אמרה שגורה בין חסידים שאין ללמדם"[43].
סיום הפיצול
בצוואתו הורה רבי שמריה נח למנות את אחד מצאצאיו לממלא מקומו[44]. תושבי בוברויסק שלחו "כתב התקשרות" לנכדו של רבי שמריה נח, ישראל משה ברבש, אך הוא סירב[45]. החסידים אף לחצו על חתן בתו של רבי שמריה נח, רבי שמואל בזפלוב, שיאות לכהן באדמו"רות, אך הוא סירב בשל קרבתו לרבי יוסף יצחק שניאורסון מליובאוויטש, והסכים להמשיכו רק ברבנות[46], ובכך תם הפיצול.
לקריאה נוספת
- עמרם בלוי, בני הצמח צדק, בהוצאת מעיינותך, ה'תשפ"א.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ על פי תיאור רבי יהודה ליב שניאורסון. מובא בלשמע אוזן, ברוקלין, ה'תשנ"ה, עמ' ס"ט.
- ^ הכרמל, חודש אלול-תשרי, ה'תרל"ט-ה'תר"מ, עמ' 461. ראו גם: רבי מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק), מאמרי דא"ח של הצמח צדק, הוצאת קה"ת.
- ^ דניאל רייזר, חב"ד בסבך הפוליטיקה הצארית, ה'תשע"ט, עמ' 126.
- ^ שנפטר בגיל צעיר ביחס לאחיו, בשנת ה'תקצ"ז, בעיירה טלאצ'ין. ראו מאיר הילמאן, בית רבי, חלק ג', פרק ז', עמ' ק"ג, באתר היברובוקס ועוד.
- ^ עמרם בלוי, בני הצמח צדק, מבוא, עמ' 36.
- ^ יהושע מונדשיין, מגדל עז, כפר חב"ד, ה'תש"מ, שער המעשה, עמ' ר"ח, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ אסיפה זו התקיימה על ידי הצאר ניקולאי השני, כאשר באותה תקופה חוקק חוקים נגד החינוך היהודי.
- ^ ואכן לבסוף הצמח צדק חזר לביתו בשלום. ראו רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות, ה'תש"א, עמ' 57.
- ^ הרב רפאל נחמן כהן, שמועות וסיפורים, חלק ג', עמ' 241., באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ על פי עדות הלל משה מעשיל גלבשטיין, חסיד קאצק, ששהה במשך כמה שנים בעיירה ליובאוויטש אצל בני הצמח צדק. תפלה למשה, ירושלים ה'תרנ"ד, דף י'.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, רשימות היומן, עמ' שפ"ד.
- ^ רשימות הרב"ש, הוצאת קה"ת, עמ' ס"ה.
- ^ ספר השיחות, תורת שלום, עמ' 209.
- ^ פנחס ד. גולדשטיין, מיין לעבענס געשיכטע, פתח תקוה, ה'תרפ"ח - ה'תרפ"ט, עמ' 141.
- ^ בנו השישי של הצמח צדק, רבי יוסף יצחק באותם ימים כבר היה באוורטץ'.
- ^ "זאל" - כינוי לאולם בית הכנסת בשפה היידית.
- ^ תואר בחסידות חב"ד לחסיד החוזר אחרי מאמרי ודרשות האדמו"ר.
- ^ ככל הנראה התבלבל בין אחיו של רבי שמואל, רבי ישראל נח שניאורסון. ראו בני הצמח צדק, עמ' 41.
- ^ חיים טשרנוביץ', פרקי חיים, עמ' 104.
- ^ ח. זילברבוש, מפרקי זכרונותי, תל אביב, ה'תרצ"ו, עמ' 110.
- ^ השחר, שנה שניה, ויען, ה'תרל"א, כרך שני, חלק שלישי, עמ' 44 ואילך.
- ^ דיינארד אפרים, זכרונות בית עמי, חלק ב', עמ' 3 ואילך.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, אגרות קודש, אגרת ע"ט, באתר ספריית חב"ד.
- ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, ספר השיחות, ה'תש"ה, עמ' 81.
- ^ עמרם בלוי, בני הצמח צדק, עמ' 95.
- ^ נכדו רבי ברוך שניאור שניאורסון, היה אביו של רבי לוי יצחק שניאורסון וסבו של רבי מנחם מנדל שניאורסון.
- ^ חיים מאיר היילמן, בית רבי, חלק ג', פרק ח', באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ שלום דובער לוין, תולדות אברהם חיים, פרק שני - התקשרותו לרבותינו, אדמו"ר המהר"ש, באתר ספריית חב"ד.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון,אגרות קודש, אגרת ע"ז, באתר ספריית חב"ד.
- ^ על פי מכתב של המהרי"ל לגיסו, מופיע בבני הצמח צדק, עמ' 97; מכתב נוסף בעמ' 98 - 99.
- ^ הפסק מופיע בבני הצמח צדק, עמ' 98. ראה גם צבי הר שפר, ליובאוויטש, עיר מושב אדמו"רי חב"ד, מתוך גיליון העבר (כתב עת), ב', עמ' 86.
- ^ רבי שניאור זלמן פרדקין, אגרות תורת בעל החסד, אגרת ל"ד.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, רשימות היומן, עמ' רפ"ד.
- ^ עמרם בלוי, היכל הבעש"ט, ה'תשס"ד, חלק ט"ז, "גבור כארי כ"ק אדמור רבי יהודה לייב שניאוסון מקאפוסט" עמודים ק"ע-קע"א ובהערות שם.
- ^ יצחק אלפסי, המאירים לארץ, עמודים 283 – 284, 305, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים). וכן בליקוטי שיחות, חלק ב', ע' 477 ובהערה 52
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, רשימות היומן, עמ' רפ"ח.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, רשימות היומן, עמ' ר"פ.
- ^ הרב יוסף יצחק קעלער, "החיבור והעריכה של "לקוטי תורה לג' פרשיות"", היכל הבעש"ט ו', עמ' קנד, ובהערה 1, באתר היברובוקס.
- ^ שהיה קודם לכן רבה של חברון.
- ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק ל"ט - יסוד ועד החברונים, באתר ספריית חב"ד.
- ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק מ"א - כולל חב"ד המיוחד, באתר ספריית חב"ד.
- ^ שלום דובער לוין, תולדות חב"ד בארץ הקודש, פרק מ"א - כולל חב"ד המיוחד, האיחוד, באתר ספריית חב"ד.
- ^ נדפס בתורת מנחם, מנחם ציון, חלק ב', עמוד 374.
- ^ הובאה ב"כתבי הרח"א ביחובסקי", עמ' קנ"ב.
- ^ הובא בספר "שמן למאור".
- ^ עמרם בלוי, בני הצמח צדק, עמ' 346 - 347.