הפארק הלאומי גליישר (קנדה)
 | |
| נתונים ומידות | |
|---|---|
| שטח | 1,349.0 קילומטר רבוע |
| מיקום | |
| מדינה | קנדה |
| מיקום | מחוז אזורי קולומביה-שיזוואפ |
| קואורדינטות | 51°18′00″N 117°31′08″W / 51.3000°N 117.5189°W |
| https://parks.canada.ca/pn-np/bc/glacier, https://parcs.canada.ca/pn-np/bc/glacier | |
הפארק הלאומי גליישר (באנגלית: Glacier National Park) הוא אחד מהפארקים לאומיים של קנדה, ואחד משבעה הפארקים הלאומיים בקולומביה הבריטית. הפארק הוקם בשנת 1886, והוא משתרע על פני 1,349 קילומטרים רבועים.
ההיסטוריה של הפארק הלאומי גליישר קשורה קשר הדוק לשני צירי תעבורה קנדיים מרכזיים: מסילת הרכבת של פסיפיק קנדה (אנ') (CPR), שהושלמה ב-1885, והכביש הטראנס-קנדי (אנ') שהושלם ב-1963. הכביש חוצה את הפארק במעבר רוג'רס (Rogers Pass) שמופה רק ב-1881. הקמת מסילת הרכבת הביאה עמה את הקמת הפארק הלאומי גליישר ואת התיירות בו.
שלגי החורף הכבדים והעמקים התלולים, מועדים למפולות שלגים ונדרשו עבודות הנדסיות נרחבות בכבישים ובמסילת הברזל וכן התקנת אמצעי בקרה ופיקוח.
הפארק עצמו מתאפיין בפסגות גבוהות, קרחונים פעילים ואחת ממערכות המערות הגדולות בקנדה. היערות הצפופים ברחבי הפארק מאפשרים קיום אוכלוסיות של יונקים גדולים וקטנים וציפורים. בפארק רשת שבילי טיול ענפה, שלושה אתרי קמפינג, וארבע בקתות אלפיניות. בזכות צירי התחבורה החוצים אותו, הפארק הלאומי גליישר מושך אליו מספר רב של מבקרים.
גאוגרפיה
הפארק משתרע על החלק הצפוני של הרי סלקירק (אנ'), תת-רכס של הרי קולומביה (אנ'). בשטח הפארק ישנם קרחונים רבים ונתיבי מים גדולים ומהירים. את הפארק חוצי שני נתיבי תחבורה עיקריים, כביש טרנס-קנדה ורכבת הפסיפיק הקנדית. העיירות הקרובות ביותר הן רבלסטוק (Revelstoke) ממערב וגולדן (Golden) ממזרח.
הרים
הרי קולומביה מתנשאים מהרמות של פנים הארץ בקולומביה הבריטית ומשתרעים מזרחה עד לשקע הרי הרוקי (אנ'). הטופוגרפיה של הפארק משתנה בין הרים ורכסים מעוגלים במזרח, צפון ומערב, לפסגות חדות ותלולות באזורים המרכזיים והדרומיים. בתחילת המאה ה-20, האזור כונו ההרים "הרי האלפים הקנדיים". רוב שמות ההרים ניתנו על ש דמויות היסטוריות, כולל חוקרים, מודדים, מטפסי הרים, ומנהלים בחברות הרכבות ובחברת מפרץ הדסון (Hudson's Bay Company).
פסגות
הנקודה הגבוהה ביותר בפארק היא הר דוסון, בגובה 3,377 מטרים מעל פני הים.[1] הר סר דונלד התלול מתנשא לגובה 3,284 מטרים, הר מקדונלד (קולומביה הבריטית) (אנ') בגובה 2,883 מטרים והר מקניקול (Mount McNicoll) בגובה 2,610 מטרים.
נהרות ונחלים
כל נתיבי המים בפארק הם חלק מאגן הניקוז של נהר קולומביה. הנהרות העיקריים הם אילסילוואט (Illecillewaet River), ביבר (Beaver), והמקורות של נהרות אינקומפלו (Incomappleux) ו-דאנקן (Duncan). הנחלים הגדולים כוללים את מאונטיין (Mountain), באטל (Battle) וקוגר (Cougar) הזורם מתחת לאדמה דרך מערות נאקימו (Nakimu Caves). נהרות הפארק זורמים במהירות וניזונים על ידי קרחונים, ונושאים איתם הרבה סחף ופסולת סלעית, מה שמעניק להם לעיתים קרובות, מראה לבן חלבי. לאחר הפשרת השלגים יש בנהרות ובנחלים כמויות גדולות של מים.
קרחונים
הפארק כולל 131 קרחונים המכסים 133 קילומטרים רבועים בפארק. הקרחונים בפארק מתכווצים ונסוגים בעיקרם, והם מהקרחונים הנחקרים ביותר בצפון אמריקה. בין שנות ה-80 של המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, שטח הקרחונים הצטמצם באופן דרמטי. מדידות החלו כבר בתחילת במאה ה-20 ומדידות מודרניות באמצעות תמונות לוויין החלו בשנות ה-80 ומאז מבוצעות מדידות קבועות של קרחוני הפארק.
קרחון אילסילוואט (Illecillewaet), הממוקם בסמוך לכביש ולמסילת הרכבת, הוא הנצפה והמצולם ביותר. בעבר נקרא הקרחון הגדול, והיה אטרקציה תיירותית מרכזית בשנים 1886–1925.
בנוסף ישנם הקרחונים הגדולים: קרחון גייקי (Geikie), קרחון דוויל (Deville), דוסון (Dawson), אסולקן (Asulkan), בישופס (Bishops), בלק (Black), דנקן (Duncan), גרנד (Grand) ואבלנש (Avalanche).
לקרחוני הפארק מראה מגוון: בגבהים הם חלקים ואחידים, על המדרונות הם סדוקים ורצופי סדקים, ובקרקעית העמקים הם שחורים בגלל פסולת ובמהלך הקיץ מקבלים גוון אדום כתוצאה מאצות.
מערות
שכבות אבן הגיר בפארק, נתונות לתהליכי חציבה ובלייה על ידי נחל קוגר (Cougar Brook), תהליך שיצר את מערות נקימו (Nakimu Caves). המערות התגלו לראשונה בשנת 1907 ונקראו במקור "מערות כיאופס" (Caves of Cheops), ולאחר מכן "מערות דויטשמן" (Deutchmann Caves). מערכת המערות היא באורך 6 קילומטר והיא אחת הגדולות בקנדה. המערות מכילות ריכוז גדול של חומר נדיר הידוע בשם חלב-ירח (אנ') זהו הצטברות של קלציום קרבונט הנשמרת על ידי בקטריות. בשל רגישותן ונזק שנגרם לסביבות המערות בידי תיירים מוקדמים, רשות הפארקים הקנדית סגרה את המערות לציבור הרחב וגישה של קבוצות מאורגנות וספליאולוגים מותרת עם אישור.[2]
מתקנים בפארק
על אף שמדי שנה מבקרים בפארק למעלה מארבעה מיליון מבקרים, רק כ-15% עוצרים כדי להשתמש במתקני הפארק.[3] שני שלישים מבין המבקרים בפארק ויוצאים מרכבם, מגיעים מחוץ לקנדה.[4]
ברחבי הפארק ישנם שבילי הליכה מסודרים באורך כולל של כ-140 קילומטרים.[5]
בפארק ישנם שלושה אתרי קמפינג: בפארק. Illecillewaet (הגדול ביותר) Loop Brook והשלישי Sir Donald.[6] בנוסף, ישנם גם חמישה אזורי קמפינג ייעודיים לאזורים נידחים והמועדון האלפיני של קנדה (Alpine Club of Canada) מתחזקים ארבע בקתות אלפיניות למטיילים באזורי טבע נידחים.[7]
מתקני הקמפינג בפארק אינם מתוחזקים במהלך חודשי החורף.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של הפארק הלאומי גליישר
הערות שוליים
- ↑ "Mount Dawson". Bivouac Mountaineering Directory. Bivouac.com. אורכב מ-המקור ב-21 במרץ 2016. נבדק ב-8 ביולי 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Government of Canada Parks Canada Agency, index, parks.canada.ca, 2017-03-28
- ↑ "2.1 Regional Setting". Glacier National Park Management Plan. Parks Canada. אורכב מ-המקור ב-9 בפברואר 2013. נבדק ב-7 ביולי 2025.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ MacGregor, Roy (6 ספט' 2012). "Get out and explore the remote splendour of Glacier National Park". Globe and Mail. נבדק ב-7 ביולי 2025.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Parks Canada Agency, Government of Canada, Parks Canada - Glacier National Park - Fast Facts, www.pc.gc.ca (באנגלית)
- ↑ Parks Canada Agency, Government of Canada, Parks Canada - Glacier National Park - Frontcountry Campgrounds, www.pc.gc.ca (באנגלית)
- ↑ "Huts And Cabins". Glacier National Park. Parks Canada. אורכב מ-המקור ב-26 במרץ 2013. נבדק ב-7 ביולי 2025.
{{cite web}}: (עזרה)
הפארק הלאומי גליישר (קנדה)41431250Q1161253