הסנאט של הפיליפינים
| מדינה | הפיליפינים |
|---|---|
| סוג | בית עליון |
| היסטוריה | |
| תקופת הפעילות | 16 באוקטובר 1916 – הווה (108 שנים) |
| הרכב | |
| מספר מושבים | 24 |
| בחירות | |
| שיטת בחירות | בחירות ישירות |
| בחירות קודמות | 12 במאי 2025 (חצי מהמושבים) |
| בחירות הבאות | 2028 (חצי המושבים) |
| אתר אינטרנט | |
| https://web.senate.gov.ph/ | |
הסנאט של הפיליפינים (בפיליפינית: Senado ng Pilipinas) הוא הבית העליון של הקונגרס, בית המחוקקים הדו-ביתי של הפיליפינים. הסנאט מורכב מ-24 סנאטורים הנבחרים ברחבי המדינה בשיטת הצבעת בלוק ריבוי (אנ').
הסנאטורים מכהנים לתקופת כהונה של שש שנים עם מקסימום שתי קדנציות רצופות, כאשר מחצית מהסנאטורים נבחרים בבחירות בכל שלוש שנים. כאשר הסנאט הוחזר על ידי חוקת הפיליפינים (אנ') ב-1987, 24 הסנאטורים שנבחרו כיהנו עד 1992. ב-1992, 12 המועמדים לסנאט שקיבלו את מספר הקולות הגבוה ביותר כיהנו עד 1998, בעוד ש-12 הבאים כיהנו עד 1995. זאת בהתאם להוראות המעבר של החוקה. לאחר מכן, כל סנאטור שנבחר מכהן במלוא שש השנים.
מלבד הסכמתו הנדרשת לכל הצעת חוק כדי להעביר אותה לחתימת הנשיא ולהשלים את החקיקה, הסנאט הוא הגוף היחיד שיכול להסכים לאמנות ולדון בתיקי הדחה. נשיא הסנאט הוא הנשיא והפקיד הבכיר ביותר בסנאט. הוא נבחר על ידי הסנאט כולו ונמצא במקום השני בסדר הירושה של נשיא הפיליפינים (אנ').
היסטוריה
באוגוסט 1916 חוקק הקונגרס של ארצות הברית את חוק האוטונומיה הפיליפינית, הידוע בכינויו חוק ג'ונס (אנ'), שיצר בית מחוקקים פיליפיני נבחר עם הסנאט כבית העליון ועם בית הנבחרים של הפיליפינים (אנ'), שנקרא בעבר האספה הפיליפינית, כבית התחתון. המושל הכללי (אנ') המשיך להיות ראש הרשות המבצעת של ממשלת האי.
ב-1935, כאשר חוק העצמאות הפיליפיני המכונה גם חוק טידינגס-מקדאפי (אנ') הועבר על ידי הקונגרס האמריקני והעניק לפיליפינים את הזכות לנסח חוקה כהכנה לעצמאות, בה הוקמה אספה לאומית חד-ביתית של הפיליפינים, ולמעשה הסנאט בוטל. ב-1938 החלה האספה הלאומית לדון בתיקון לחוקה, שכלל את החזרת הסנאט. התיקון אושר ב-1940 והבחירות הדו-שנתיות הראשונות לבית העליון המשוחזר נערכו בנובמבר 1941. הסנאט התכנס לבסוף ב-1945 ושימש כבית העליון של הקונגרס מאז ועד הכרזת המשטר הצבאי על ידי הנשיא פרדיננד מרקוס ב-1972. הסנאט חזר לפעילות ב-1987 עם אשרור חוקת 1987.
הרכב וכישורים
חוקת הפיליפינים משנת 1987 קובעת כי הסנאט יורכב מ-24 סנאטורים שייבחרו על ידי הבוחרים הכשירים של הפיליפינים, כפי שנקבע בחוק. הרכב הסנאט קטן בהשוואה לבית הנבחרים.[1]
בית הדין לבחירות של הסנאט (SET), המורכב משלושה שופטי בית המשפט העליון של הפיליפינים (אנ') ושישה סנאטורים, פוסק בערעורי הבחירות על סנאטורים מכהנים. היו שלושה מקרים שבהם ה-SET החליף סנאטורים ערעורים, האחרון שבהם היה ב-2011.[2]
הכישורים לחברות בסנאט מפורטים בחוקה: אף אדם לא יהיה סנאטור אלא אם כן הוא אזרח הפיליפינים מלידה, וביום הבחירות הוא בן 35 לפחות, מסוגל לקרוא ולכתוב, מצביע רשום, ומתגורר בפיליפינים לפחות בשנתיים שלפני יום הבחירות.[3]
ארגון
על פי החוקה, "הקונגרס יתכנס פעם בשנה ביום שני הרביעי של יולי למושב הרגיל שלו..." במהלך תקופה זו, הסנאט בוחר את בעלי התפקידים מתוכו: נשיא ופקידים נוספים לפי הצורך. בנוסף, הסנאט רשאי לקבוע את כללי ההליכים שלו, להעניש את חבריו על התנהגות בלתי מסודרת, ובהסכמת שני שלישים מכל חבריו, להשעות או לגרש חבר. עונש השעיה, כאשר יוטל, לא יעלה על שישים יום.[3] מתוקף הוראות אלה, הסנאט מאמץ כללים משלו, הידועים גם בשם "כללי הסנאט". תקנון הסנאט קובע את בעלי התפקידים הבאים: נשיא, נשיא זמני, מזכיר וקצין נשק.
בתוך הסנאט, הסנאטורים מתארגנים לשני קואליציות או גושים עיקריים: גוש הרוב וגוש המיעוט. הגושים הללו מקבילים פחות או יותר לקואליציה ולאופוזיציה בבתי מחוקקים אחרים. קבוצות הרוב והמיעוט עוזרות לייעל את עסקי החקיקה על ידי התאמת החברים לאלה התומכים בהנהגת הבית ולאלה המהווים את האופוזיציה. כל גוש בוחר את מנהיגיו שתפקידם לדבר ולפעול בשמו במהלך ישיבות הסנאט. מבנה רוב-מיעוט זה הוא מרכזי לאופן שבו הסנאט הפיליפיני פועל, ומעצב כל דבר, החל מעמדות מנהיגות ועד לשליטה בוועדות ובזרימת החקיקה.[4]
בתחילת כל קונגרס חדש (בכל שלוש שנים כאשר הסנאט מתכנס לאחר בחירות המחצית), הסנאטורים מחליטים אם להצטרף לרוב או למיעוט. על פי נוהג ארוך שנים, אלה שמצביעים עבור המועמד המנצח לנשיאות הסנאט - יושב ראש הבית - מהווים את גוש הרוב, ואילו אלה שמצביעים עבור מועמד אחר (או בוחרים שלא ליישר קו עם המנצח) מהווים את גוש המיעוט.[5] מסורת זו פירושה שהשתייכות לגוש אינה מבוססת אך ורק על מפלגה פוליטית, אלא על בריתות וסיכומים בבחירות הפנימיות להנהגת הסנאט. במקרים יוצאי דופן, סנאטור נשאר מחוץ לשני הגושים, משום שהוא מאבד יכולות לפעול במסגרת הסנאט.[6]
מכיוון שהסנאטורים הפיליפינים מגיעים ממפלגות מגוונות (הסנאט משתמש במערכת רב-מפלגתית), הן גוש הרוב והן גוש המיעוט הם בדרך כלל קואליציות של מפלגות מרובות ועצמאיים ולא ועידות של מפלגה אחת. סנאטורים מחליפים לעיתים קרובות השתייכות לאחר הבחירות, רבים מהם יצטרפו לקואליציית הרוב התומכת בהנהגת הסנאט (לעיתים קרובות בהתאם לאג'נדה של הנשיא המכהן), גם אם הם ניהלו קמפיין תחת מפלגות שונות. גוש המיעוט, לעומת זאת, מורכב בדרך כלל מאלה המתנגדים לממשל הנוכחי או להנהגת הסנאט. בפועל, המשמעות היא שגוש הרוב יכול לכלול קשת רחבה של מפלגות המאוחדות על ידי נוחות או תמיכה משותפת בהנהגה, בעוד שגוש המיעוט הוא קבוצה חוצת מפלגות קטנה יותר המייצגת את האופוזיציה המחוקקת. החברות בוועדת המינויים היא פרופורציונלית לגודל הגושים. המשמעות היא שגוש הרוב בסנאט מקבל נתח גדול יותר של מושבים בוועדה זו, בעוד שגוש המיעוט מקבל ייצוג קטן יותר.
גוש הרוב שולט בעמדות ההנהגה של הסנאט הפיליפיני. חבריו, בהיותם הקבוצה הגדולה יותר, בוחרים את נשיא הסנאט, העומד בראש הישיבות ונחשב לאדם החזק ביותר בסנאט. גוש הרוב בוחר גם את מנהיג הרוב בסנאט מבין שורותיו. על פי המסורת, מנהיג הרוב הוא במקביל יושב ראש ועדת החוקים של הסנאט, מה שמעניק לו השפעה משמעותית על לוח הזמנים של הצעות החוק וכללי הדיון. זה הופך את מנהיג הרוב למי שקובע את סדר היום של הסנאט, ומתואם באופן הדוק עם נשיא הסנאט כדי להחליט אילו הצעות חוק יקבלו עדיפות לדיון ולהצבעה.[4]
גוש המיעוט הוא קבוצת האופוזיציה המוכרת רשמית בסנאט. מנהיג המיעוט בסנאט נקרא לעיתים קרובות באופן לא רשמי "נשיא הצללים", במובן זה שהוא מוביל את האופוזיציה ויכול לשמש קול חלופי למנהיגותו של נשיא הסנאט. תפקידו של מנהיג המיעוט הוא להיות הדובר הראשי והאסטרטג של המיעוט. הוא מבטא את עמדות גוש המיעוט ומצופה ממנו לבקר באופן בונה את המדיניות והתוכניות שמקדם הרוב.[7] בעגה החקיקתית הפיליפינית, חובה זו של המיעוט לבחון ולהציע חלופות מכונה לפעמים "פיסקליזציה" - לפעול ככלבי שמירה פיסקליים ומבקרים להצעות הממשלה.[8]
סמכויות הסנאט
הסנאט הפיליפיני עוצב על פי המודל של הסנאט של ארצות הברית; לשני בתי הקונגרס יש סמכויות שוות פחות או יותר, וכל הצעת חוק או החלטה זקוקה להסכמת שני הבתים לפני שהיא עוברת לחתימת נשיא הפיליפינים. ברגע שהצעת חוק מאושרת על ידי הסנאט בקריאה שלישית, החוק מועבר לבית הנבחרים, אלא אם כן הצעת חוק זהה אושרה גם על ידי הבית התחתון. כאשר הצעת חוק מקבילה בבית התחתון שונה מזו שאושרה על ידי הסנאט, מוקמת ועדה דו-ביתית המורכבת מחברים משני בתי הקונגרס כדי ליישב את המחלוקות, או שכל אחד מהבתים יכול במקום זאת לאשר את גרסת הבית השני כדי לזרז את העברתה.[9] מלבד כמה מקרים מיוחדים, סמכות החקיקה של הסנאט שווה במהותה לזו של הבית התחתון.[10]
חריג חוקתי אחד הוא שסוגים מסוימים של הצעות חוק חייבים להגיע מבית הנבחרים. חוקת 1987 קובעת כי כל "הצעות החוק, ההכנסות או המכסים, הצעות החוק המאשרות את הגדלת החוב הציבורי, הצעות חוק מקומיות והצעות חוק פרטיות" יתחילו בבית הנבחרים. עם זאת, הסנאט שומר לעצמו את הזכות "להציע או להסכים לתיקונים".[11] המשמעות היא שחוקי תקציב, צעדי מס והצעות חוק לזיכיון מוגשים ומאושרים תחילה בבית הנבחרים, אך הסנאט יכול לבחון באופן מלא, לשנות או אפילו לדחות הצעות חוק כאלה כאשר הן מגיעות אליו.
מעבר לחקיקה, הסנאט עוזר לפקח על הרשות המבצעת ועל סוכנויות ציבוריות. על פי סעיף 6 לחוקה, הסנאט (או כל אחת מוועדותיו) רשאי לערוך חקירות "בסיוע לחקיקה".[11] סמכות הפיקוח מאפשרת לסנאט לקיים שימועים וחקירות בנושאים בעלי עניין ציבורי, ביצועי ממשלה ועבירות פוטנציאליות של פקידים. חקירות חקיקה כאלה נועדו לאסוף מידע לניסוח חוקים או לפקח ולבדוק את מצב יישום החוקים הקיימים. הסנאט יכול להכריח פקידים או אזרחים פרטיים להעיד ולהמציא מסמכים לפי הצורך לחקירותיו. בית המשפט העליון אישר כי הסמכות לנהל חקירות נושאת סמכות משתמעת לאכוף נוכחות ועדויות.[12]
הסנאט גם מפעיל השפעה על מינויים ביצועיים ושיפוטיים באמצעות השתתפותו בוועדת המינויים (CA), גוף חוקתי הבוחן ומאשר מינויים נשיאותיים מסוימים. הוועדה מורכבת מ-25 חברים: נשיא הסנאט כיושב ראש, בתוספת 12 סנאטורים ו-12 חברי בית הנבחרים. על פי החוקה, מינויים לתפקידי מפתח בממשלה דורשים את הסכמת הוועדה. תפקידים אלה כוללים ראשי מחלקות ביצועיות (מזכירי קבינט), שגרירים ודיפלומטים בכירים אחרים, קצינים בכוחות המזוינים מעל דרגת קולונל, וראשי או נציבים של גופים חוקתיים עצמאיים (כגון ועדת הבחירות, נציבות שירות המדינה וועדת הביקורת). אם ועדת המינויים אינה מאשרת מינוי, או אם היא לא פועלת תוך 30 ימי ישיבות, המינוי אינו מאושר והמועמד אינו יכול להמשיך בתפקידו.[13]
לסנאט של הפיליפינים יש סמכות להסכים להסכמים ולאמנות. בעוד שהנשיא מחזיק בסמכות לנהל משא ומתן ולחתום על אמנות והסכמים בינלאומיים, שום אמנה לא יכולה להיכנס לתוקף ולחייב את הפיליפינים ללא הסכמת הסנאט. החוקה קובעת בסעיף 7 כי "שום אמנה או הסכם בינלאומי לא יהיו תקפים ויעילים אלא אם כן הסכימו לפחות שני שלישים מכל חברי הסנאט".[11] לכן, נדרשים לפחות 16 קולות כדי לאשרר אמנה.
לסנאט יש גם תפקיד בלעדי במשפטי הדחה. על פי החוקה, הסמכות ליזום הדחה נמצאת בידי בית הנבחרים (שמעלה אישומים בהדחה, הנקראים סעיפי הדחה). עם זאת, ברגע שבית הנבחרים מדיח פקיד, לסנאט לבדו יש סמכות לשבת כבית משפט כדי לדון בתיק ולתת פסק דין. הסנאטורים פועלים כשופטים במשפטי הדחה, כאשר נשיא הסנאט עומד בראש - למעט כאשר נשיא הפיליפינים עומד למשפט, ובמקרה זה נשיא בית המשפט העליון עומד בראש בית המשפט העליון. כדי להרשיע פקיד ולהדיח אותו מתפקידו, נדרשת הצבעה של שני שלישים מכל הסנאטורים. פסק הדין של הסנאט בעניין ההדחה הוא סופי בכל הנוגע להדחה, אם כי הפקיד המפוטר עדיין עשוי לעמוד בפני אחריות פלילית או אזרחית בבתי המשפט לאחר ההדחה.[14]
בנוסף, הסנאט חולק מספר פונקציות חוקתיות אחרות של הקונגרס. לדוגמה, רק הקונגרס (הסנאט ובית הנבחרים יחד) רשאי להכריז על קיומו של מצב מלחמה, הדורש הצבעה של שני שלישים בהצבעה משותפת בנפרד. הסנאט גם משתתף בסמכותו של הקונגרס לאשר או לבטל את השעיית חירויות האזרח או הכרזת הנשיא על משטר צבאי במצבי חירום, ברוב קולות של כל החברים המצביעים יחד. יתר על כן, הכרזת חנינה שפורסמה על ידי הנשיא דורשת הסכמה של רוב של כל חברי הקונגרס (סנאטורים ונציגים המצביעים יחד). עם זאת, סמכויות יוצאות דופן אלה מופעלות על ידי הסנאט באופן קולקטיבי עם בית הנבחרים, ולא על ידי הסנאט בלבד.
מושב
הסנאט מתכנס כעת בבניין GSIS (אנ') בעיר פאסאי (אנ'). בעבר, עד מאי 1997, הוא היה מתכנס במבנה של המוזיאון הלאומי לאמנויות יפות (אנ') במנילה. בתקופה הקרובה הוא אמור לעבור לבניין הסנאט החדש בכפר הצי בפורט בוניפאציו (אנ'), טאגיג.[15]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ Composition of the Senate - Senate of the Philippines, legacy.senate.gov.ph
- ↑ ANDREO CALONZO, GMA News, Pimentel proclaimed 12th winning senator in '07 polls, GMA News Online, 2011-08-11 (באנגלית)
- ^ 3.0 3.1 "The Constitution of the Republic of the Philippines | GOVPH". Official Gazette of the Republic of the Philippines (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2025-07-22.
- ^ 4.0 4.1 Patricia S. Taculao, The Majority and Minority: United as one, Manila Standard, 2022-10-24 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Neil Jayson Servallos, 7-member Duterte bloc backs Escudero for SP, Philstar.com
- ↑ Philippine Daily Inquirer, Majority or minority? Still no word on Cayetano siblings’ choice, INQUIRER.net, 2022-07-11 (באנגלית)
- ↑ Jean Mangaluz, Majority or minority? Projected Senate blocs, committee alignments — and why they matter, Philstar.com
- ↑ D. J. Yap, Lone opposition senator can serve as fiscalizer – Drilon, INQUIRER.net, 2022-05-25 (באנגלית)
- ↑ House of Representatives, www.congress.gov.ph (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Jairo Bolledo, 'We're not equal' — Chiz says House can't refuse to accept Senate remand of impeachment case, RAPPLER, 2025-06-11 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 11.0 11.1 11.2 Philippines 1987 Constitution - Constitute, www.constituteproject.org (באנגלית)
- ↑ Dean Nilo Divina, Contempt powers of Congress, Daily Tribune, 2025-03-27 (באנגלית)
- ↑ Alexis Romero, Palace sends Angara appointment to CA, Philstar.com
- ↑ IMPEACHMENT PRIMER AND FREQUENTLY ASKED QUESTIONS*
- ↑ Escudero: Senate won't move to new building this year, 27.5.2024
הסנאט של הפיליפינים41505665Q1418426