הנשר והשועל
 | |
| ציור למשל בידי פרנסיס בארלו (אנ'), 1687 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| שפת המקור | יוונית עתיקה |
| סוגה | משל |
| נושא | בגידה |
| סדרה | |
| סדרת ספרים | משלי איזופוס |
הנשר והשועל הוא משל העוסק בידידות שנבגדה ובנקמה.[1] המשל לקוח מתוך קובץ משלי איזופוס, ומספרו 1 בסיווג פרי.[2] הקטע המרכזי נוגע לנשר שתופס את גורי השועל ונושא אותם כדי להאכיל את צאצאיו. לאחר מכן יש סופים חלופיים לסיפור, שבאחד מהם השועל דורש פיצוי, ואילו בשני הוא זוכה לנקמה על פגיעתו.[3]
המשל
הגרסה הלטינית של המשל מאת פדרוס (אנ') מקדימה בהצהרה שבעלי הכוח צריכים לחשוש מנקמה מהחלשים שהם פוגעים בהם. בגרסה שלו, האם השועלה מושכת ענף בוער ממזבח, ומאיימת לשרוף את קינו של הנשר הפושע. מתוך חשש לשלום ילדיו, הנשר משיב את גורי השועלים לביתם.[4] זו הייתה הגרסה שנלקחה באוספים האנגליים המוקדמים של משלי איזופוס, כולל באלו של ויליאם קקסטון,[5] פרנסיס בארלו,[6] וסמואל קרוקסל (אנ')[7] / מארי דה פרנס השתמשה בסיפור זה גם בסיפורה האנגלו-נורמני מהמאה ה-12, עם פרט נוסף שהשועל אסף לראשונה עצי הסקה סביב העץ. ההערה שלה על המצב מדגישה את חוסר התועלת שבפנייה לאלה המשתמשים בכוח שרירותי: "העשיר הגאה לעולם לא ירחם על העני בגלל צעקתו, אבל אם העני יכול לנקום בו, אז היית רואה את העשיר משתחווה".[8]
בגרסה חלופית, הנשר והשועל חברים ומחליטים לגור זה ליד זה. לאחר שהנשר בוגד בידידותם בכך שהוא גונב את גורי השועל ומאכיל בהם את גוזליו, השועל מתפלל לנקמה. זה קורה כאשר הנשר תופס בשר ממזבח הקורבנות שאליו מחובר פחם זוהר ומצית את הקן. הגוזלים הצלויים נופלים למרגלות העץ, שם הם נאכלים על ידי השועל. גרסה זו קדמה לאיזופוס, שכן ארכילוכוס (בערך 650 לפנה"ס) מתאר כיצד הידידות בין השניים נבגדת והשועל פונה לזאוס.[9] עם זאת, בתקופתו של אריסטופנס, סיפור הברית הרעה בין שני היצורים מיוחס לאיזופוס.[10]
בתקופת הרנסאנס הפך המשל לנושא לשני שירים לטיניים מאת הירונימוס אוסיוס (אנ')[11] ועוד אחד מאת גבריאלה פארנו (אנ').[12] ב-Fables d'Esope של ז'יל קורוזט (1547),[13] כמו בגרסה של שארל פרו (1697) השועל עצמו מצית את העץ ואוכל את הגוזלים הצלויים כשהם נופלים.[14] מסקנתו של פרו היא ש: "אין כאב גדול יותר / שלא ראוי לבוגד", בעוד שעבור פיטר דה לה קורט (אנ') בספרו "Sinryke Fabulen" (1685), "עדיף כלב ציד לחבר מאשר לאויב" ("beeter en hond ten vriende als ten vyande").[15] היצירה ההולנדית, עם ה"הסברים" האקטואליים שלה, תורגמה לאנגלית בשם "Fables Moral and Political" ב-1703. עשור קודם לכן, רוג'ר ל'אסטרנג' עיבד גם הוא את המשל, ומתוך מחשבה על תפילתו של השועל, העניק לו את מוסר ההשכל "אלוקים שומר לעצמו את עונשם של המושלים חסרי האמונה והמדכאים, ואת הצדקת הפולחן והמזבחות שלו".
הייתה גרסה נוספת של הסיפור בתרגום הסורי מהמאה התשיעית המיוחסת לסינטיפס (אנ'). בכך תפילתו של השועל לנקמה נענית כאשר בשר הקורבן הגנוב מתגלה כחם מדי עבור הנשרים והם נחנקים למוות.[16]
הארנב והנשר
משל מקורי מאת לורנטיוס אבסטמיוס (אנ') מדגים את הקרבה בין הסיפור של "הנשר והשועל" לבין סיפור אחר של איזופ על הנשר והחיפושית. בסיפור אבסטריוס, נשר תופס כמה ארנבים צעירים כדי להאכיל את צאצאיו וקורע אותם לגזרים, למרות תחינתה של אמם לרחמים, במחשבה שיצור הקשור לאדמה לא יוכל להזיק לו. אבל האם התחפרה מתחת לעץ שבו קינן הנשר, כך שהוא נפל על ידי הרוח וגוזלי הנשרים הצעירים נאכלו על ידי חיות פרא. אבסטמיוס מעיר כי "משל זה מראה שאף אחד, הבוטח בכוחו, לא צריך לתעב את החלשים מהם, שכן לפעמים אלה שהם פחות חזקים יכולים לנקום על העוולות שנעשו להם על ידי החזקים יותר".[17] הסירוב המוסרי והיהיר לרחמים הם נקודות משותפות ל"החיפושית והנשר", ואילו הפגיעה בגוזלים של חיה שלא מצפים ממנה לנקום משום שאינה יכולה להמריא לאוויר קושרת את המשל מבחינת הנושא עם "הנשר והשועל".
הערות שוליים
- ↑ "משלי איסופוס" – הנשר והשועל, באתר פרויקט בן-יהודה, תרגום: שלמה שפאן (מיוונית עתיקה)
- ↑ Aesopica site
- ↑ Aesop Fable I – The Eagle and the Fox, SENTENTIAE ANTIQUAE
- ↑ Aesop's Fables: Phaedrus
- ↑ Of the Egle and the Foxe
- ↑ The Eagle's nest
- ↑ Fable 13
- ↑ Mary Lou Martin, The Fables of Marie de France, 1984, עמ' 55
- ↑ Francisco Rodríguez Adrados, History of the Graeco-latin fable, vol. 3, Brill, 2003, עמ' 3
- ↑ The Birds (עמ' lines 652-653)
- ↑ Fables 61, 62
- ↑ Fable 60
- ↑ Fable 55
- ↑ L'aigle et le renard
- ↑ De arend ende de vos, עמ' 255
- ↑ Aeospica site
- ↑ abstemius081 – De aquila filios cuniculi rapiente
הנשר והשועל41521393Q3825094