הנס קרייטלר
הנס קרייטלר (5 באוגוסט 1916 – 7 בינואר 1993) היה פרופסור לפסיכולוגיה, מאבות הפסיכולוגיה האקדמית בישראל, ממייסדי החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב וממקימי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. התמחה בפסיכולוגיה של האמנות, פסיכותרפיה, ופסיכולוגיה קוגניטיבית.
קורות חייו
הנס קרייטלר נולד בווינה, אוסטריה, בן למשפחה של בוני ומכווני פסנתרים. אביו, וילהלם קרייטלר, היה נצר למשפחה אוסטרית שורשית וסבל ממחלת עיניים תורשתית שבגינה היה עיוור כמעט לחלוטין. הוא הקים מפעל לבניית פסנתרים וניהל חנות פסנתרים ברחוב Universitatstrasse בווינה. אמו, אויגניה קרייטלר, הייתה פעילה מאוד בחוגים ציונייים וקיימה קשר הדוק עם זאב ז'בוטינסקי.
גם הנס סבל ממחלת העיניים שהייתה לאביו, ועקב קשיי הראיה קיבל את השכלתו הראשונית בבית, בעזרת מורים פרטיים. הדגש היה על השכלה מוזיקלית כמקובל אז במשפחות עם קשיי ראיה. את לימודיו האקדמיים התחיל באוניברסיטת וינה, שם למד פסיכולוגיה קלינית ופסיכולוגיה ניסויית. קרייטלר חיבר את שני התחומים הללו, שלא היה מקובל אז לחבר, והמשיך לפתח אותם במקביל כל חייו. לאחר שסיים את התואר השני וקיבל הסמכה לעבוד כפסיכולוג קליני, עבר הכשרה קלינית אצל אנה פרויד ובעיקר אצל וילהלם שטקל, שהיה הראשון שפיתח טיפולים פסיכולוגיים קצרי מועד. המנחים שלו לעבודת המאסטר היו קארל ביהלר ושרלוטה ביהלר. מתודולוגיה המחקרית למד אצל אגון ברונסויק. עבודת הדוקטורט שלו, גם היא היא בהנחייתו קארל ביהלר, עסקה בפסיכולוגיה של האמנויות. קרייטלר היה מראשוני הפסיכולוגים שקיבלו משרה רשמית כמתמחה בבית חולים ציבורי (בי״ח רוטשילד בווינה) כפסיכולוג קליני.
בעת ההשתלטות הנאצית על אוסטריה (אנשלוס) בשנת 1938, היה קרייטלר בתחילת לימודי הדוקטורט שלו באוניברסיטת וינה. הוא נאלץ להפסיק את לימודיו ולהימלט מאירופה, ובחר לברוח לארץ ישראל בגלל השורשים הציוניים של משפחתו. כאשר הסתבר שאינו יכול להשלים את לימודי הפסיכולוגיה בארץ (ראש החוג האחרון באוניברסיטה העברית, פרופ' אנצו יוסף בונבנטורה, נהרג בשיירה להר הצופים), הופנה קרייטלר ללימודי פילוסופיה בהנחיית מרטין בובר באוניברסיטה העברית. במקביל, הצטרף לאצ״ל והשתתף בפעולות הארגון. לפרנסתו ניגן על פסנתר במקומות שונים עד שפתח חנות פסנתרים בחיפה.
לאחר שהסתיימה מלחמת העולם השנייה ומלחמת העצמאות, נפתחה בפניו האפשרות להשלים את לימודיו באוסטריה, ובשנת 1955 הוא שב לאוסטריה שם השלים את הדוקטורט שלו באוניברסיטת גראץ. מיד עם קבלת התואר חזר לישראל והחל לעבוד כפסיכולוג קליני בבית החולים לחולי נפש באר יעקב, שם הקים צוות שעסק בעבודה קלינית על בסיס פסיכולוגי לטיפול בחולי נפש קשים, כולל סכיזופרנים. הוא לימד את הפסיכיאטרים בבית החולים ואת הפסיכולוגים שבאו להתמחות אצלו שיטות פסיכולוגיות לטיפול במאותגרי נפש, ביניהן פסיכודרמה, פסיכותרפיה דינמית, וטיפול קבוצתי. הוא הפך את בית החולים למרכז לימודי ויצר את הקריטריונים להפעלת והערכת עבודה קלינית טיפולית. במקביל החל להרצות באוניברסיטת בר-אילן ובשנת 1959 היה ממקימי הסתדרות הפסיכולוגים בישראל.
בשנת 1961 היה קרייטלר ממקימי החוג לפסיכולוגיה, (כיום בית הספר למדעי הפסיכולוגיה) באוניברסיטת תל אביב. הוא שכנע את המעורבים (פרופ׳ בנציון כץ שהיה רקטור האוניברסיטה וג'ורג' וייז שהיה אז הנשיא), השיג מענקי מחקר ובנה חוג לפסיכולוגיה בעל חזון רחב, בו חיבר את הגישה האירופית של השכלה רחבה ויישומים רחבים עם הגישה המחקרית המתודולוגית הסטטיסטית האמריקאית. הוא הזמין לחוג החדש מרצים כמו ישעיהו ליבוביץ, משה פלדנקרייז, ורה מהלר (שהייתה האסיסטנטית של קורט לוין), ורבים נוספים. בשנת 1965 הועלה לדרגת פרופסור חבר, ובשנת 1970 לדרגת פרופסור מן המניין. בשנת 1977 הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת מיינץ שבגרמניה.
קרייטלר פרש לגמלאות בשנת 1986 אולם המשיך ללמד בחוג לפסיכולוגיה עד 1990.
מאז מותו של קרייטלר בשנת 1993 מקיימות אוניברסיטת תל אביב והפקולטה למדעי החברה ע"ש גרשון גורדון מפגש שנתי לזכרו, כאשר כל מפגש מוקדש לנושא אחר בתחום הפסיכולוגיה.
תחומי המחקר ותרומתו
פרופסור קרייטלר היה חלוץ בהבנת תהליכים קוגניטיביים ורגשיים, והקשר שלהם לבריאות נפשית, קוגניציה ותרבות, ובמהלך השנים פרסם עשרות מאמרים וספרים, שאת רובם כתב במשותף עם רעייתו, פרופסור שולמית קרייטלר.
בין תחומי עיסוקו:
• הפסיכולוגיה של האמנויות - פיתח תאוריה חדשנית על השפעת האמנויות השונות (ציור, מוזיקה, פיסול, ועוד), על הצופה, תוך התייחסות לכך שכל סוג אמנות מעורר תגובות ייחודיות.
• תהליכים קוגניטיביים בסכיזופרניה - חקר את האופן שבו מחשבות ותפיסות משפיעות על עולמם הפנימי של חולים סכיזופרניים, ותרם להבנה מחודשת של הפתולוגיה הקוגניטיבית במחלה זו.
• שפה וחשיבה - עסק בהשפעת השפה על קוגניציה, ובהבנה כיצד הפרעות לשון מעידות על תהליכים פנימיים.
• תאוריית המובן - מודל מקיף שפיתח יחד עם רעייתו, פרופ׳ שולמית קרייטלר, לפיה המשמעות אינה תכונה אובייקטיבית, אלא מערכת תהליכים מנטליים שמתווכים בין גירויים לבין תגובות ותפיסות. המודל כולל רמות שונות של ייצוגים מנטליים, סוגים שונים של יחסים בין מושגים, ודפוסי משמעות ייחודיים לפרטים. המודל משמש להבנת קוגניציה, אישיות, רגשות, תקשורת ואפילו פרשנות של יצירות אמנות.
• תאוריית האוריינטציה הקוגניטיבית - פותחה גם היא בשיתוף עם פרופ׳ שולמית קרייטלר. מבוססת על ההנחה שהתנהגות נובעת מארבע מערכות אמונות בסיסיות: אמונות על עצמי, על המציאות, על מטרות, ועל נורמות. בני הזוג קרייטלר השתמשו בתאוריה זו כדי להסביר התנהגות אנושית ולחזות תגובות במצבים מגוונים, כולל התנהגות בריאותית, למידה, קבלת החלטות, ועוד. התאוריה יושמה בהצלחה גם בפיתוח כלי מדידה פסיכולוגיים וגם בתחום הפסיכותרפיה.
• קוגניציה ובריאות - יישם את מודל האוריינטציה הקוגניטיבית בהקשרים של מחלות פיזיות ובמיוחד בהקשרים של התמודדות עם כאב, מחלות כרוניות ובריאות נפשית.
•'שיטות טיפול חדשניות - תרם לפיתוח טיפולים מבוססי קוגניציה, שילוב של פסיכולוגיה דינמית עם טכניקות ממוקדות מטרה, כמו פסיכודרמה וטיפול קבוצתי.
משפחתו
בשנת 1963 נישא קרייטלר לשולמית (לבית אלבלינגר) שהייתה סטודנטית שלו באוניברסיטת בר-אילן. השניים הרבו לעבוד ביחד ופרסמו עשרות מאמרים וספרים במשותף. בשנת 1970 נולד בנם היחיד, רון.
קישורים חיצוניים
עמוד לזכרו של הנס קרייטלר באתר אוניברסיטת וינה
הנס קרייטלר42744136Q136646142