הנסיך דמנה מגאורגיה

דֶמנַה (גאורגית: დემნა, כינוי חיבה לשם דמטרה, დემეტრე) (נולד לפני 1155–1178 לערך) היה נסיך גאורגי וטוען לכתר המלכותי של הממלכה הגאורגית המאוחדת, שהוכרז כמלך במהלך מרידת הנפל של אצילי הממלכה בשנת 1177/1178.

הוא היה בנו היחיד של המלך הגאורגי, דוד החמישי, שהדיח את אביו, דמטרה הראשון, בשנת 1155, בהפיכת חצר. זמן קצר לאחר מותו של דוד, באותה שנה, הכריז דמטרה על בנו הצעיר, גיאורגי כיורש מוחלט^[1] שלו, כשהוא מפר בכך חוק ראשון במעלה של חוקי הירושה, ומקפח את דמנה מזכויות לכס המלכות.

הרשומות הגאורגיות והארמניות מימי הביניים מבולבלות לגבי נסיבות מותו של דוד. על פי היסטוריונים ארמניים מימי הביניים, גיאורגי היה מעורב בדרך כלשהי ברצח דוד. מצד שני המקורות הגאורגיים אינן מציינים על כך דבר. על פי כותב הרשומות הארמני, ורדן ארוולצי, הוא שלט דוד במשך חודש אחד בלבד, ונרצח בידי אציליו, סומבט ואיוון אורבלי, שעשו הסכם סודי עם גיאורגי. איוון אורבלי תוגמל על ידי גיאורגי השלישי ומונה לאמירספסלר, המפקד העליון של צבאו, עם הכתרתו.

סטפנוס אורבליאן, צאצא אחר של שבט אורבלי, כתב זמן קצר אחרי ורדן, כי דוד שלט במשך שנתיים, והכחיש כל מעורבות משפחתית ברציחתו של דוד, לדבריו, גיאורגי נשבע לאחיו כי ישלוט בממלכה רק עד שבנו של דוד, דמנה, יגיע לבגרות, אבל הפר את הבטחתו. הוא טען כי האורבלים היו עדים לשבועתו של גיאורגי, ולכן הובילו את המרידה בשנת 1177, כדי להכתיר את הטוען החוקי לכתר, דמנה, שהיה כבר בוגר, לכס המלוכה.

כך או אחרת, נחשב דמנה על ידי רבים כיורש החוקי לכתר הגאורגי, וקורבן של קיפוח. יתרה מזו, הוא התחתן עם ביתו של איוון אורבלי, וכוונות המשפחה בקשר למרידה היו ברורות. דמנה היה גם אהוד על ידי מספר פקידים רמי דרג בחצר המלכות, ובעלי אחוזות בעיקר בדרום גאורגיה, קציני צבא לשעבר שהחזיקו אדמות ארמניות.

המרד, שהונהג על ידי איוון אורבלי, התפרץ בשנת 1177. המורדים הכתירו את דמנה כמלך במצודת אגרה, ופנו, עם כ-30,000 איש, לבירה הגאורגית, טביליסי. אף על פי כן, תוכניתו של אורבלי למתקפת פתע נכשלה. גיאורגי השלישי סמך בעיקר על הכחות המצוינים שסופקו על ידי שכירי החרב הקיפצ'קים ששכנו בהרי הקווקז. על ידי שימוש בכוח ודיפלומטיה הוא הצליח לגרום להרבה מן האצילים המורדים, להיכנע. אולם אורבלי סירב לציית ופרש ל"מצודת לורה (כיום במחוז לורי, Լոռի, שבארמניה). הצבא המלכותי הזדרז ופלש לאחוזות האצילים המורדים והטיל מצור על לורי. אורבלי עוד הספיק לבקש את עזרתם של השליטים הסלג'וקים השכנים אבל צבאו המותש נכנע לפני שהספיקה להגיע תגבורת.

דמנה היה הראשון להיכנע. הוא השתטח יחד עם מלוויו בפני גיאורגי דוד, וביקש את רחמיו. הוא עוור, סורס, כדי לשמר את עליונות הענף המשפחתי. האורבלים הושמדו. אדמותיהם ונכסיהם עוקלו. דוד הושפ במאסר, אבל לא שרד אותו, הוא מת זמן קצר לאחר מכן.

המשוררת הגאורגית, תמר אריסתווי, הציעה את הסברה כי המשורר הלאומי של גאורגיה, שותא רוסתוולי, היה למעשה הנסיך דמנה, שטוענים כי אהב את דודניתו, הנסיכה תמר. לדבריה, הוא שרד את הדיכוי, וכתב את האפוס הלאומי של גאורגיה, עוטה עור הנמר, בגלות תחת השם רוסתוולי. לסברה זו אין שום תימוכין מבוססים.