הנסיגה הגדולה
 | ||||||||||||||||||
| נסיגת הכוחות הרוסיים בחזית המזרחית. כחול: קו החזית לפני הנסיגה הכולל את שטח פולין וגליציה בשליטה רוסית. כחול מקווקו :לאחר הנסיגה לקו הגבול ההיסטורי של פרוסיה המזרחית מן הים הבלטי ועד רומניה | ||||||||||||||||||
| מערכה: החזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכים | יולי 1915 – 19 בספטמבר 1915 (כ־11 שבועות ו־4 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קרב לפני | מתקפת גורליצה-טרנוב | |||||||||||||||||
| מקום | סביבות ורשה | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מעצמות המרכז | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
הנסיגה הגדולה היא כינוי לנסיגת הצבא הרוסי מגליציה ופולין במהלך מלחמת העולם הראשונה, בין תחילת יולי ל-19 בספטמבר 1915.
רקע
בתקופה זו היה כוחן הצבאי של מעצמות המרכז גדול משמעותית מזה של רוסיה ושותפותיה להסכמה. הכוח הגרמני והאוסטרו-הונגרי בחזית המזרחית מנה 13 ארמיות, אשר עמדו מול 9 ארמיות רוסיות בלבד, מה שאיפשר לגנרלים הגרמניים להמשיך בפעילות התקפית יזומה. הפיקוד הצבאי הרוסי הגיע למסקנה כי נסיגה אשר תאפשר את בניית הכוח הצבאי הדרוש, לרבות הצטיידות בחימוש וכלי נשק, עדיפה על המשך ההתנגשות מול הגרמנים, העדיפים בכוח אדם ובציוד, ואשר עלולה לעלות בשחיקה מסוכנת של הכוח הקיים.
המתקפה הגרמנית
בסיומה של מתקפת גורליצה-טרנוב בראשית יוני 1915 חצו הכוחות הגרמניים את נהר סן שבדרום-מזרח פולין והשתלטו על העיר פשמישל. ב-22 ביוני נסוגו הכוחות הרוסיים מהעיר לבוב בירת גליציה, וכבר למחרת חצה הכוח הגרמני, אשר המשיך בהתקדמות מזרחה, את נהר הדניסטר. בימים הבאים עוד ניסו הרוסים לבצע מספר התקפות נגד, ואילצו את הגרמנים לעצור את התקדמותם המהירה מזרחה.
ב-13 ביולי פתחו מעצמות המרכז בהתקפה כוללת לכל רוחב החזית המזרחית. הכוח העדיף הכריע את החלק הדרומי של קו החזית, והכוחות הרוסיים פתחו בנסיגה לכיוון צפון עד לקו איוונגורוד-לובלין-חלם. שתי ארמיות גרמניות פתחו במקביל במתקפה של קו ההגנה הרוסי מכיוּון צפון, ותנועת המלקחיים איימה לכתר את כלל הכוח הרוסי שהתקבץ במרכז החזית.
בתוך כשבוע הושלם כיבושו של כמעט כל שטחה של פולין, וב-22 ביולי חצו כוחות גרמניים את נהר הוויסלה ובכך בודדו וכיתרו את ורשה עד לכיבושה ב-4 באוגוסט. כוח גרמני של שלוש ארמיות המשיך בתנועה בכיוון דרום מפרוסיה וגרם גם להתמוטטות קו ההגנה הרוסי בחזית המרכזית, עד להתייצבותו על קו הגבול של פרוסיה המזרחית כפי שהיה עם תחילת המלחמה. ב-25 באוגוסט נכבשה ברסט-ליטובסק וב-19 בספטמבר הושלם כיבוש וילנה.
בשלב זה נעצרה ההתקדמות הגרמנית וקו החזית המזרחית התייצב מן הים הבלטי בצפון ועד גבול רומניה בדרום.
הערכת המהלך
מבחינה אסטרטגית ניתן לראות בנסיגה הרוסית הצלחה. קווי החזית התקצרו בכ-700 ק"מ, וקרבו את הכוחות הרוסיים אל מקורות האספקה והחימוש שלהם בעומק המדינה. לעומת זאת הגרמנים התרחקו משמעותית ממקורות האספקה שלהם. יתרה מכך, בשלב זה לא נותרו לכוחות הגרמניים יעדי התקדמות ותקיפה טובים וזמינים, כאשר הכוח הרוסי מתאושש ובונה עצמו מחדש.
יחד עם זאת, הרוסים נאלצו להתמודד עם ההשלכות השליליות של הנסיגה הגדולה. אובדן השטחים הטיל עומס כלכלי מכיוון שמקורות יצור ואספקה של תוצרת תעשייתית וחקלאית ננטשו. נוסף לכך נאלצו להתמודד עם זרם של כ-1.5 מיליון פליטים שברחו מזרחה מפחד הכוח הגרמני והעדיפו על פניו את היציבות שהעניק השלטון האוטוקרטי הרוסי. השלטון הרוסי אשר חש בפיחות שחל במעמדו של הצבא השתמש בתעמולה פטריוטית שהזכירה לחיוב את הנסיגות בתקופת כיבושי נפוליאון.
