המתקפה הכימית בסרדאשט
 | |
| דיווח על המתקפה הכימית בסרדאשט בעיתון קייחאן | |
| תאריך | 28 ביוני 1987 |
|---|---|
| הרוגים |
130 הרוגים:
|
| פצועים | 8,000 |
ב-28 ביוני 1987 עיראק הפילה פצצות גז חרדל על העיר סרדאשט, במחוז מערב אזרבייג'ן שבאיראן. ההפצצה, שבוצעה בשתי גיחות נפרדות על ארבעה אזורים מגורים בעיר, הביאה למותם של כ-130 בני אדם ולפציעתם של כ-8,000 נוספים.[1] המתקפה התרחשה במהלך מלחמת איראן–עיראק, ובמסגרתה השתמש צבא עיראק רבות בנשק כימי נגד אזרחים וחיילים איראנים.
נכון לשנת 2006, כרבע מתושבי סרדאשט, שמספרם עמד אז על כ-20,000 נפש, עדיין סבלו ממחלות קשות כתוצאה מחשיפה לחומרים הכימיים שהופצו בהפצצה.[2][3] הסרט האיראני עץ האגוז משנת 2020 נכתב בהשראת האירועים שהתרחשו בסרדאשט.[4][5][6]
רקע
בשנת 1986, נשיא מועצת הביטחון של האומות המאוחדות הצהיר כי חברי המועצה "מודאגים מאוד ממסקנותיהם של מומחים, לפיהן נעשה שימוש חוזר ונשנה בנשק כימי על ידי כוחות עיראקיים נגד חיילים איראנים... [ו] שחברי המועצה מגנים בחריפות את השימוש המתמשך בנשק כימי, בניגוד ברור לפרוטוקול ז'נבה משנת 1925, האוסר על שימוש בנשק כזה במלחמה".[7][8] ארצות הברית הצביעה נגד פרסום ההצהרה.[9]
גז חרדל נחשב לחומר משתק ולא לחומר קטלני, עם שיעור תמותה מוערך של 3–5% בלבד.
השפעות מיידיות
מכיוון שסרדאשט לא נחשבה למטרה צבאית, האוכלוסייה האזרחית הייתה בלתי מוגנת ובלתי מוכנה למתקפה בנשק כימי. תושבי העיר, שחיו סמוך לחזית המלחמה, התרגלו להפצצות עיראקיות בנשק קונבנציונלי. עם זאת, לפי עדויות מאוחרות, התושבים סיפרו לרופאים כי לא ידעו שהפצצות שנזרקו עליהם מכילות חומרים כימיים, ואף חשבו בתחילה שמדובר בפצצות סרק מכיוון שלא התפוצצו.
בשל כיוון הרוח, בית החולים ומרכז השיקום המקומי זוהמו, והצוות הרפואי המצומצם שהיה במקום נאלץ לנטוש אותו. שני בתי מרחץ ציבוריים הוסבו לשימוש לצורכי חיטוי נפגעים, ואצטדיון קטן הוסב למתקן רפואי ובו 150 מיטות. כ-30 בני אדם, רובם ילדים וקשישים, מתו בתוך שעות ספורות מהמתקפה כתוצאה מבעיות נשימה חריפות.
השלכות
על פי דיווחים רשמיים, מתוך כ-12,000 תושבי העיר, כ-8,000 נחשפו לגז. מתוך 4,500 שנזקקו לטיפול רפואי, 1,500 אושפזו – מהם 600 הועברו לטיפול בבתי חולים בטהראן. 3,000 הנפגעים הנותרים טופלו במרפאות שדה ושוחררו. חלק גדול מהם עזבו את העיר לכפרים הסמוכים וניסו לטפל בעצמם ברפואה מסורתית, מבלי שתיעדו את מצבם – מה שגרם לקשיים בזכאות להכרה ממשלתית ולקבלת סיוע.
בין 4,500 הפצועים שנזקקו לטיפול רפואי נכללו גם חלק מהמצילים שחשו לעזרת הנפגעים.[10]
נכון לשנת 2007, 130 בני אדם מתו כתוצאה מהמתקפה (109 אזרחים ו-21 חיילים). מתוך האזרחים שנהרגו, 39 היו מתחת לגיל 18, כולל 11 מתחת לגיל 5, ו-34 מההרוגים היו נשים וילדות.[11][12]
כ-95% מהשורדים סבלו מהשלכות ארוכות טווח חמורות, כולל בעיות נשימה, פגיעות בעיניים, בעיות עור, ופגיעה במערכת החיסון.[13][14]
תגובות
איראן גינתה את המתקפה הכימית על סרדאשט כהתקפה לא אנושית, והכריזה על העיר כקורבן הראשון לנשק כימי מאז הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי.[15]
באפריל 2004, בית המשפט הציבורי בטהראן קבע כי הממשל הפדרלי של ארצות הברית נושאת באחריות למתקפה בשל תמיכתה בשלטון סדאם חוסיין, וחייב אותה לשלם פיצויים בגובה 600 מיליון דולר לנפגעים.[16]
ב-28 ביוני 2004, לציון יום השנה למתקפה, נקראה אחת מרחובות סרדאשט בשם "הירושימה". בטקס השתתפה משלחת מיפן שכללה נציגים מהירושימה ומנגסאקי, ושוחררו 111 יוני שלום לבנים מעל אתר ההפצצה. בעיר הירושימה ישנו רחוב על שם סרדשת, וראש העיר שולח מדי שנה מסר ביום זה. נציגים מארגוני חברה אזרחית איראנים הקשורים לפירוק נשק כימי משתתפים בטקסי יום השנה ביפן. בנוסף, נערכות תערוכות קבועות על ידי איראנים בהאג, הולנד, בשיתוף פעולה עם ארגונים בינלאומיים לפירוק נשק, כולל מוזיאון שלום ייעודי והצטרפות לרשת הבינלאומית של מוזיאוני שלום.[17][18]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "Iran Profile - Chemical Chronology 1987". Nuclear Threat Initiative. באוקטובר 2003. אורכב מ-המקור ב-2007-04-16. נבדק ב-2007-07-01.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Iranian Chemical Attacks Victims". www.payvand.com. אורכב מ-המקור ב-22 במאי 2011. נבדק ב-5 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "On the Anniversary of Sardasht Chemical Bombing". switzerland.mfa.gov.ir (באנגלית). נבדק ב-2025-01-29.
- ↑ Mahdavian, Mohammad Hossein (2020-02-01), Derakhte Gerdoo (Drama, History, War), Payman Maadi, Mina Sadati, Minoo Sharifi, Iran Air, נבדק ב-2025-01-29
- ↑ ""Walnut Tree" on tragedy of Iraqi chemical attack on Sardasht hits theaters". Tehran Times (באנגלית). 2021-06-30. נבדק ב-2025-01-29.
- ↑ ""Walnut Tree" film displayed in Slemani for the first time" (באנגלית). אורכב מ-המקור ב-2024-02-27. נבדק ב-2025-01-29.
- ↑ (S/17911 and Add. 1, 21 במרץ 1986)
- ↑ "Article | Commemorating 40 Years since the Start of the Iraq-Iran war: From Sardasht to Hiroshima". www.gcsp.ch (באנגלית). נבדק ב-2025-01-29.
- ↑ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-2017-04-18. נבדק ב-2017-04-17.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ Foroutan, Abbas. Medical Review of Iraqi Chemical Warfare. Tehran, Iran: Baqiyatallah University of Medical Sciences, 2003, p. 183
- ↑ Khateri S, Wangerin R. Denied Truths, the story of victims of chemical weapons in Iran, center for women and family affairs. 2008, מסת"ב 978-600-5201-13-0
- ↑ Khateri S. Victims of chemical weapons in Iran – an evaluation on the health status of 45,000 Iranian victims of chemical warfare agents. Society for Chemical Weapons Victims Support (SCWVS) (www.scwvs.org), April 2003, מסת"ב 964-93602-5-5
- ↑ Khateri S, Ghanei M, Soroush MR, Haines D. Effects of mustard gas exposure in paediatric patients. Long-term health status of mustard-exposed children, 14 years after chemical bombardment of Sardasht. J Burns & Wound Care, 2003;2(1):11
- ↑ Ghanei M, Aslani J, Khateri S, Hamadanizadeh K. Public Health Status of the Civil Population of Sardasht 15 Years Following Large−Scale Wartime Exposure to Sulfur Mustard. J Burns & Surg Wound Care, 2003;2(1):7
- ↑ "Sardasht, the victim of Chemical (attack)". isna.ir. 28 ביוני 2018. נבדק ב-11 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Iran: Tehran's Public Court issues $600 million verdict against US to pay to Sardasht residents". Payvand. 2004-04-28. אורכב מ-המקור ב-9 ביולי 2021. נבדק ב-2007-07-01.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ "سالگرد بمباران شیمیایی شهر سردشت". ipis.ir (בפרסית). נבדק ב-5 באפריל 2023.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "شهردار هیروشیما: سردشت، هیروشیمای دوم است". 28 ביוני 2014.
{{cite web}}: (עזרה)
המתקפה הכימית בסרדאשט41220625Q28169547