המשבר הכלכלי בסרי לנקה (2019–2024)
המשבר הכלכלי בסרי לנקה בין השנים 2019-2024 היה משבר כלכלי חמור שפקד את סרי לנקה החל משנת 2019, ונחשב לחמור ביותר בתולדות המדינה מאז עצמאותה ב-1948.[1] המשבר התבטא במחסור חמור במוצרים חיוניים (ממזון ודלק ועד תרופות), באינפלציה גבוהה במיוחד, ובהכרזה חסרת תקדים של ממשלת סרי לנקה על חדלות פירעון של החוב החיצוני שלה בסך עשרות מיליארדי דולרים.[1] הגורמים למשבר היו מגוונים ומשולבים, החל מניהול כלכלי כושל והחלטות מדיניות שגויות, ועד לזעזועים חיצוניים דוגמת פיגועי טרור, מגפת הקורונה ומשבר עולמי במחירי סחורות.[1][2] המשבר גרר הפגנות ענק והוביל לשינויים במנהיגות המדינה, ובמקביל אילץ את סרי לנקה לפנות לסיוע בינלאומי, ובהם חבילת חילוץ של קרן המטבע הבין-לאומית, במטרה לייצב את הכלכלה.
רקע כלכלי ופוליטי
סרי לנקה היא כלכלה מתפתחת קטנה שנסמכת במידה רבה על ייצוא וענפי שירות מכניסי מטבע זר (בעיקר מוצרי חקלאות כתה ותבלינים, טקסטיל, תיירות והעברות כספים מהגרים) כמקור למטבע חוץ.[1] כתוצאה מכך, כל ירידה משמעותית בהכנסות מייצוא או בתיירות מייצרת לחץ מיידי על יתרות מטבע החוץ של המדינה. בעשורים שקדמו למשבר חוותה סרי לנקה משברים פיננסיים חוזרים, ונאלצה לפנות שוב ושוב לסיוע מקרן המטבע הבין-לאומית.
מאז 1965 נטלה המדינה 16 הלוואות מקרן המטבע, לרוב בתמורה להתחייבויות לצמצום הגירעון, קיצוץ סובסידיות והידוק המדיניות המוניטרית.[1] רבות מהרפורמות המבניות שנדרשו לא הושלמו, וההלוואות המצטברות תרמו להעמקת החוב הציבורי של המדינה.[1]
בתחילת העשור השני של המאה ה-21 כבר היו בסרי לנקה סימני פגיעוּת כלכלית ברורים: יחס חוב-תוצר במגמת עלייה, גירעון תקציבי ומסחרי כרוניים, ותלות גדלה בהנפקת אג"ח ממשלתיות במטבע חוץ למימון הוצאות הממשלה.[1] חלק מהחוב החיצוני היה למדינות זרות (כ-10% מסך החוב החיצוני ב-2020 היה לסין, ו-11% ליפן), אך נתח גדול אף יותר (כ-30%) הורכב מאג"ח ריבוניות בשווקים הבינלאומיים.[1] במקביל, המערכת הפוליטית במדינה התאפיינה במשך שנים בשחיתות ונפוטיזם, כשמשפחת רג'פקסה צברה כוח רב והשפעה על מוסדות המדינה.[3] בשנת 2019 נבחר גוטביה ראג'פקסה לנשיאות (אחיו של הנשיא והראש הממשלה לשעבר מהינדה ראג'פקסה), וממשלתו החדשה ביטלה רבות מהרפורמות הכלכליות שקודמו על ידי קודמיו בתמיכת קרן המטבע, בין השאר בוטל מנגנון תמחור הדלק האוטומטי והופחתו שיעורי מס מרכזיים. צעדיו הפופוליסטיים של השלטון החדש, על אף שסיפקו הקלה לטווח הקצר, החלישו עוד יותר את היציבות הפיסקלית והמוניטרית של סרי לנקה ערב פרוץ המשבר.
תחילת המשבר וסיבותיו
שורשי המשבר נטועים בשילוב של גורמים פנימיים וחיצוניים. בחזית הפנימית, החלטות מדיניות שנויות במחלוקת האיצו את ההידרדרות: זמן קצר לאחר כניסת ממשלת רג'פקסה לתפקידה בסוף 2019, הונהגה הפחתת מיסים נרחבת ופתאומית. מס ערך מוסף ומסי יבוא שונים הופחתו בשיעורים חדים (למשל, מס היבוא ירד מ-15% ל-8%, ומס החברות מ-28% ל-24%), וחלק מהמיסים העקיפים בוטלו לחלוטין.[1] צעדים אלו צמצמו משמעותית את הכנסות המדינה וגרמו לאובדן הכנסות בהיקף המוערך בכ-2% מהתוצר ובכך הגדילו את הגירעון התקציבי.[1]
במקביל, הבנק המרכזי של סרי לנקה הדפיס כמויות גדולות של מטבע מקומי למימון הוצאות הממשלה, מה שהגביר לחצים אינפלציוניים והחליש את אמון המשקיעים במטבע המקומי. גורם פנימי נוסף היה מדיניות חקלאית כושלת: באפריל 2021 החליטה הממשלה לאסור בבת אחת על ייבוא דשנים כימיים ולהפוך את כל החקלאות במדינה ל"אורגנית". המדיניות בוטלה לאחר שבעה חודשים בשל מחאה ונזקים, אך בתקופה הקצרה הזו נרשמה צניחה דרסטית בתפוקת התה, האורז וגידולים מרכזיים אחרים, מה שאילץ את המדינה להגדיל יבוא של מוצרי מזון ודשנים ולבזבז עוד מטבע זר יקר[1]
גורמים חיצוניים תרמו אף הם תרומה משמעותית למשבר. באפריל 2019 התרחשו סדרת פיגועי טרור בכנסיות ובבתי מלון בסרי לנקה (פיגועי חג הפסחא), שפגעו אנושות בענף התיירות וגרמו לכך שההכנסות מתיירות חוץ צנחו בכ-80% בעקבות האירועים.[1] חודשים ספורים לאחר מכן התפשטה מגפת הקורונה, ובמרץ 2020 הטילה סרי לנקה סגרים והגבלות שהביאו לקריסת תנועת התיירות כמעט לאפס, לצניחת פעילות המשק ולירידה חדה בהעברות כספים של עובדים סרי לנקים מחו"ל.[2] המשק, שאיבד חלק ניכר ממקורות ההכנסה במטבע זר, המשיך להתנהל בתחילת המגפה תוך שמירה על שער חליפין קבוע יחסית של הרופי הסרי לנקי. שער החליפין הנוקשה (אשר הוחזק סביב 200 רופי לדולר) עודד את השוק השחור לפעול והפחית את המוטיבציה של עובדים בחו"ל להמיר דולרים באופן רשמי ובכך צמצם עוד יותר את זרם המט"ח למדינה.[2] סוכנויות דירוג אשראי, שזיהו את ההרעה במצב הפיסקלי וביכולת ההחזר של ממשלת סרי לנקה, הורידו במהלך 2020 את דירוג החוב של המדינה לרמה נמוכה ביותר, מה שניתק למעשה את גישתה של סרי לנקה לשווקים הפיננסיים הבינלאומיים וליכולת לגייס חוב חדש.[2]
בשנת 2021 החלה עלייה גלובלית במחירי הסחורות והשינוע, ובתחילת 2022 החריף המצב בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, שהובילה לזינוק במחירי האנרגיה, הדשנים והמזון בעולם. עבור סרי לנקה, שמסתמכת על ייבוא נפט, גז בישול, מזון בסיסי ועוד, התייקרות זו הייתה הרסנית: חשבון הייבוא התנפח בזמן שהכנסות המט"ח כאמור קרסו, והמדינה החלה למצות עד תום את יתרות מטבע החוץ הדועכות שלה.[1] בתחילת מרץ 2022 נאלץ הבנק המרכזי לזנוח את ההגנה על שער הרופי, והמטבע החל בצניחה מהירה. בתוך שבועות ספורים איבד הרופי עשרות אחוזים מערכו מול הדולר, מה שהקפיץ עוד יותר את האינפלציה המקומית וייקר את עלויות הייבוא. למעשה, בתוך כשנתיים נשחקו יתרות המט"ח של סרי לנקה ביותר מ-70%, מרמה של קרוב ל-8 מיליארד דולר ב-2019 לכ-2 מיליארד בלבד במרץ 2022.[2]
התפתחות המשבר והשפעותיו
עם הידרדרות המצב בתחילת 2022, הלך והתבהר שסרי לנקה ניצבת בפני חדלות פירעון. באפריל 2022 הודיעה הממשלה באופן רשמי על הפסקת תשלומי החובות לנושים מחוץ למדינה, חדלות הפירעון הריבונית הראשונה בתולדות סרי לנקה העצמאית.[1] החוב החיצוני של סרי לנקה עמד באותה עת על כ-51 מיליארד דולר, והמדינה הצהירה כי אין ביכולתה להמשיך לשרת חוב זה במועדיו.[1]ההכרזה על חדלות פירעון סימנה את שיאו של המשבר: יתרות המט"ח הגיעו לשפל של כל הזמנים (כחצי מיליארד דולר בלבד בסוף 2022), הדירוגים של איגרות החוב הממשלתיות ירדו לרמת "חדלות פירעון", והאמון של משקיעים בינלאומיים בכלכלת סרי לנקה נפגע קשות. התוצר המקומי הגולמי רשם בשנת 2022 ירידה חדה של כ-7.3%-, המשבר העמוק ביותר שספגה המדינה מבחינת צמיחה כלכלית.[4] שער הרופי צנח בכ-80% מערכו תוך זמן קצר, והאינפלציה זינקה לשיאים חדשים: בספטמבר 2022 נמדד שיעור אינפלציה שנתי של כ-70% דבר שכרסם משמעותית בכוח הקנייה של משקי הבית.[4]
השפעות המשבר חדרו לכל רובדי החיים בסרי לנקה. הממשלה התקשתה לממן ייבוא דלק, מה שהוביל למחסור חריף בבנזין, בסולר ובגז בישול. תחנות הדלק בכל רחבי המדינה יבשו, והתפתחו תורי ענק של אזרחים הממתינים ימים שלמים למילוי מכל דלק או להחלפת מכל גז בישול.[2] מחסור בדלק הזנה גם משבר חשמל חמור: תחנות הכוח התרוקנו מדיזל ומזוט, ורשת החשמל הלאומית החלה לבצע הפסקות חשמל ממושכות שלעיתים נמשכו בין 10–12 שעות ביממה מה שהשבית את הפעילות הכלכלית והחברתית.[1]
בתי חולים ומרפאות דיווחו על מחסור חמור בתרופות מצילות חיים ובציוד רפואי בסיסי, עד כי בשיא המשבר בוטלו ניתוחים ודווח על סכנת חיים למטופלים עקב אי-זמינות תרופות.[2] האינפלציה הדוהרת והמחסור במוצרים הביאו לזינוק חד במחירי המזון: למשל, קילוגרם אורז שהתייקר מ-80 רופי לפני המשבר לכ-500 רופי בשיאו.[1] עבור משפחות רבות בסרי לנקה המשמעות הייתה גלישה לעוני ולרעב; למעשה, שיעור העניים במדינה כמעט והוכפל בשל המשבר, ומוערך כי בשנת 2024 כ-23% מהאוכלוסייה חיו מתחת לקו העוני הבינלאומי.[4] ירידה חדה נרשמה גם בערכי השכר הריאלי: השכר הממוצע בסקטור הפרטי נשחק בכ-17% ובסקטור הציבורי בכ-22% בין 2021 ל-2024.[4]
תגובות מקומיות ובינלאומיות
המשבר הכלכלי לווה במשבר פוליטי וחברתי עמוק. החל מראשית 2022 פרצו ברחבי סרי לנקה מחאות המוניות, שכונו בשם הכולל "ארגאליה" (בסינהלית: "המאבק"), נגד השלטון. מפגינים רבים מתוך מעמד הביניים, הסטודנטים, איגודי העובדים ויתר הציבור יצאו לרחובות במחאה על המחסורים וההתייקרויות, ותבעו את התפטרות הנשיא גוטביה רג'פקסה ומשפחתו באשמת ניהול כושל ושחיתות.[5][6]
גל המחאה צבר תאוצה בחודשי האביב והקיץ של 2022: מפגינים הקימו מאהלים בסמוך למשרדי הממשלה, שיתקו את הבירה קולומבו בשביתות, ואף פרצו למשכן הנשיא וללשכת ראש הממשלה בשיא ההפגנות[2][6] ניסיונות הממשלה לדכא את המחאה באמצעות עוצר, צווי חירום והגבלות על הרשתות החברתיות כשלו. ביולי 2022, לאחר חודשים של הפגנות בלתי פוסקות, נמלט הנשיא רג'פקסה מהמדינה והתפטר מתפקידו – אירוע חסר תקדים בהיסטוריה הפוליטית של סרי לנקה, בו מנהיג מדינה מודח למעשה על ידי לחץ הרחוב.[2] יחד איתו התפטר גם ראש הממשלה רניל ויקרמסינגהה, וממשלת מעבר חדשה הוקמה בניסיון להשיב את הסדר הציבורי.
ברמה הבין-לאומית, המשבר בסרי לנקה עורר תגובת סיוע נרחבת וניסיונות לבלום את ההתמוטטות הכלכלית של המדינה. הודו התייצבה כשותפה מרכזית במתן סיוע חירום: החל מתחילת 2022 העמידה הודו לרשות סרי לנקה קווי אשראי, הלוואות ואספקת סחורות חיוניות (דלק, גז, מזון ותרופות) בהיקף כולל של למעלה מ-3.5 מיליארד דולר.[2] סיוע הודי זה שימש כמקור מיידי למימון יבוא מוצרים חיוניים בתקופות הקריטיות, וסייע במידת מה לבלום החמרה נוספת במצוקת האזרחים. סין אשר הייתה בעלת חוב גדולה של סרי לנקה, שמרה על פרופיל נמוך יותר בפומבי; עם זאת, בייג'ינג הביעה תמיכה עקרונית במאמצי סרי לנקה לפריסת החוב, ואף סיפקה לבנק המרכזי הסרי לנקי חילופי מטבע (swap) במטבע יואן בשווי כ-1.5 מיליארד דולר בסוף 2021.[2] מדינות נוספות באזור, בהן יפן, פקיסטן ובנגלדש, הגישו גם הן סיוע צנוע. בנגלדש למשל העבירה הלוואת גישור בסך 200 מיליון דולר באמצע 2021, ויפן סיפקה משלוחי תרופות וציוד רפואי במהלך 2022. סוכנויות סיוע בינלאומיות וארגוני או"ם, כדוגמת תוכנית המזון העולמית, התגייסו גם הם לספק סיוע הומניטרי של מזון ומצרכים לאוכלוסייה שנקלעה לאי-ביטחון תזונתי חמור. במקביל, התעורר שיח בינלאומי ער סביב סוגיית חובותיה של סרי לנקה: כלכלנים ואנשי מוסדות פיננסיים הזהירו כי משבר החוב הסרי לנקי עלול להתפשט למדינות מתפתחות נוספות, וקראו לנושיה הפרטיים והמוסדיים של סרי לנקה להתגייס להסדר חוב שימנע פגיעה נוספת באוכלוסייה ובכלכלה.[2] קריאות אלו כללו פניות לשיתוף פעולה בין הנושים המרכזיים - הודו, סין ויפן כדי לגבש יחד עם קרן המטבע הבין-לאומית תוכנית מקיפה לשיקום החוב של סרי לנקה.[2]
צעדים שננקטו לייצוב הכלכלה
לאחר שינוי ההנהגה בקיץ 2022, החלה סרי לנקה ליישם שורת צעדים במטרה לבלום את המשבר ולייצב את כלכלתה. הממשלה החדשה, בראשות הנשיא ויקרמסינגה, קיבלה החלטה אסטרטגית לפנות לסיוע מקרן המטבע הבין-לאומית וליישם מדיניות מייצבת בתיאום עמה. בספטמבר 2022 הגיעו נציגי סרי לנקה וקרן המטבע להסכמה עקרונית על תוכנית חילוץ בסך כ-2.9 מיליארד דולר לפריסה של 4 שנים[2], ובמרץ 2023 אושרה סופית תוכנית הסיוע על ידי מועצת המנהלים של קרן המטבע.[7]
התוכנית כללה העברת מיידית של כ-333 מיליון דולר לסרי לנקה עם אישורה[7], ותנאים מחמירים ליישום רפורמות מבניות ופיסקליות במטרה להחזיר את המשק לנתיב בר-קיימא. במקביל לתמיכה הבין-לאומית, נקט הבנק המרכזי של סרי לנקה צעדי חירום מוניטריים: הריבית המרכזית הועלתה בשיעור דרמטי (מכ-7% טרום המשבר לשיא של קרוב ל-30% בשלהי 2022) על מנת לבלום את האינפלציה ולהגן על ערך המטבע המקומי. בנוסף, הרופי הסרי לנקי עבר לשער חליפין גמישמה שאיפשר למטבע למצוא את איזון השוק שלו, וצמצם את דליפת המט"ח לשוק השחור. צעדים אלה, יחד עם התמתנות מסוימת במחירי הסחורות בעולם, הצליחו להאט את קצב עליית המחירים: במהלך 2023 חלה ירידה עקבית באינפלציה, עד לרמה חד-ספרתית באמצע אותה שנה[4] (שיעור האינפלציה צנח מכ-70% בספטמבר 2022 לפחות מ-5% באוגוסט 2024).[4] על רקע בלימת האינפלציה, החל הבנק המרכזי להפחית בהדרגה את הריבית במהלך 2023 ו-2024, במטרה לעודד מחדש את הפעילות הכלכלית.[4]
בזירה הפיסקלית, הממשלה החדשה ביטלה את מדיניות הפחתת המיסים של קודמתה ונקטה צעדים לשיפור המאזן התקציבי. שיעור מס הערך המוסף הועלה מחדש (מ-8% חזרה ל-15%), ובוטלו פטורים והקלות מס רבות.[4] מדיניות זו הגדילה את גביית המיסים בכ-40% במחצית הראשונה של 2024 לעומת השנה הקודמת[4], והובילה לכך שתקציב המדינה רשם לראשונה מזה שנים עודף ראשוני (כלומר, עודף לפני תשלומי ריבית) בשנת 2023.[4] במקביל, הממשלה עדכנה את מחירי השירותים והמוצרים המסובסדים כדי לשקף את עלויותיהם הריאליות ("תמחור עלותי"): תעריפי החשמל, הדלק וגז הבישול הופשרו והותאמו כלפי מעלה, מה שצמצם את הנטל של סובסידיות האנרגיה על התקציב.[4] צעדים אלו היו בלתי-פופולריים בקרב הציבור בשל ההתייקרויות הנלוות, אך הם נחשבו הכרחיים להשגת יציבות כלכלית, וזכו לגיבוי מצד קרן המטבע. בנוסף לרפורמות הפיסקליות והמוניטריות, השלטון החדש קידם רפורמות מבניות לשיפור הממשל התאגידי והניהול הכלכלי: הושקו מאמצים לחיזוק עצמאות הבנק המרכזי ולמניעת הדפסת כסף למימון הגירעון, הוחל בתוכנית לרה-קפיטליזציה של הבנקים ושיפור הפיקוח הפיננסי, ונחקקו חוקים להגברת השקיפות והמאבק בשחיתות – בין היתר כנדרש במסגרת "דיאגנוסטיקה הממשל" של קרן המטבע שנערכה במדינה.[7]
הטיפול במשבר כלל גם התמקדות בסוגיית החוב. תחת פיקוחה של קרן המטבע, נכנסה סרי לנקה למשא ומתן מורכב עם נושיה החיצוניים (מדינות ומחזיקי אג"ח פרטיים) במטרה לפרוס את החוב ולהפחיתו לרמה בת קיימא. אתגר משמעותי היה תיאום בין הנושים העיקריים על חלוקת נטל ההפחתה. בסופו של דבר גיבשה הממשלה תוכנית ראשונית להסדר החוב, שכללה המרה וחידוש של חלק מאיגרות החוב הבינלאומיות לבונדס חדשים הקשורים למדדי צמיחה ולרפורמות ממשל[2], מתוך כוונה להעניק למדינה הקלה נוספת במקרה שהכלכלה תמשיך לדשדש או תתקשה לעמוד ביעדי הרפורמה.
תוצאות והשפעות ארוכות טווח
צעדי הייצוב הכלכלי החלו לשאת פרי, אך גם הותירו חותם כואב על החברה הסרי לנקית והתוו אתגרי מדיניות לשנים הבאות. מבחינה מקרו-כלכלית, בשנת 2023 נבלמה נפילת המשק: לאחר התרסקות ב-2022, חזרה הכלכלה לצמיחה מתונה במחצית השנייה של 2023, ובסיכום השנה התכווץ התמ"ג רק בכ-2.3%-[4] (זאת לעומת מעל 7%- בשנה הקודמת). בשנת 2024 עבר המשק למגמת צמיחה חיובית שנאמדת בסביבות 3%–4%, מונעת בחלקה מהתאוששות התיירות ומהגידול ביצוא השירותים.[4][8] האינפלציה, שהגיעה כאמור לשיאים של עשרות אחוזים ב-2022, התמתנה באופן דרמטי והשתרעה בתוך פחות משנתיים בתוך היעד של הבנק המרכזי – סביב 5% ואף פחות מכך לקראת סוף 2024.[4] גם שוק המט"ח הפגין התאוששות: הודות לצעדי ממשל ולהמשך דחיית תשלומי החוב, רשמה סרי לנקה עודף בחשבון השוטף, שחוזק על ידי עלייה מחודשת בהכנסות מתיירות ומכספי עובדים בחו"ל.[4] יתרות המט"ח הרשמיות, שצנחו כאמור לכחצי מיליארד דולר בסוף 2022, טיפסו לכ-3 מיליארד דולר בסוף 2023 ואף כ-4.5 מיליארד באמצע 2024.[4]
הרופי הסרי לנקי, שאיבד את רוב ערכו במהלך המשבר, התחזק במהלך 2023 בכ-10% מול הדולר בעקבות שיפור הנזילות במט"ח והאמון הזהיר שחזר לשווקים.[4] שוקי המניות והאג"ח המקומיים, שצללו בשיא המשבר, החלו להתאושש בהדרגה, אם כי הם נותרו תנודתיים ותלויים בהצלחת הסדר החוב.
הערות שוליים
- ^ 1.00 1.01 1.02 1.03 1.04 1.05 1.06 1.07 1.08 1.09 1.10 1.11 1.12 1.13 1.14 1.15 1.16 מדינה בחדלות פירעון: הטעויות שהובילו את סרי לנקה למשבר החמור בתולדותיה, באתר ynet, 13 באפריל 2022
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 Ghoshal, Devjyot; Pal, Alasdair; Ghoshal, Devjyot; Pal, Alasdair (2022-07-13). "Explainer: How Sri Lanka spiralled into crisis". Reuters (באנגלית). נבדק ב-2025-06-12.
- ↑
משפחה שיש לה מדינה: בני ראג'פקסה הביאו את סרי לנקה לחורבן כלכלי. שלטונם קרב לקצו, באתר הארץ, 17 במאי 2022
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 4.13 4.14 4.15 4.16 Overview, World Bank (באנגלית)
- ↑ Sri Lanka’s main opposition to hold demonstration on March 15 in Colombo, EconomyNext, 2022-03-07 (באנגלית)
- ^ 6.0 6.1 Sri Lanka's all-powerful Rajapaksas under fire, France 24, 2022-04-01 (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 7.2 IMF Executive Board Approves US$3 Billion Under the New Extended Fund Facility (EFF) Arrangement for Sri Lanka, IMF (באנגלית)
- ↑ Dushni Weerakoon, How Sri Lanka Went From Economic Crisis to Peaceful Transition, Foreign Policy, 2025-06-16 (באנגלית אמריקאית)
המשבר הכלכלי בסרי לנקה (2019–2024)41917358Q107410571