המפלגה הדמוקרטית הגרמנית
| מיקום במפה הפוליטית | מרכז |
|---|---|
המפלגה הדמוקרטית הגרמנית (בגרמנית: Deutsche Demokratische Partei, DDP) הייתה מפלגה ליברלית פרוגרסיבית ברפובליקת ויימאר, חלק מקואליציית ויימאר השמאלית-מרכזית (שמנתה גם את המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה, מפלגת המרכז הגרמנית והאיגודים המקצועיים).
היסטוריה ואידאולוגיה
בתקופת הקיסרות הגרמנית התקיימה המפלגה הליברלית הלאומית, שריכזה סביבה תעשיינים ובעלי הון ודגלה בליברליזם כלכלי ובלאומיות גרמנית לוחמנית ונחרצת בתחום יחסי החוץ. לאחר תבוסתה של גרמניה התפרקה המפלגה. הפלג השמאלי שלה, יחד עם שברי-מפלגות פרוגרסיביות יצר את המפלגה הדמוקרטית, בעוד שהפלג הימני, בראשותו של גוסטב שטרזמן, יצר את מפלגת העם הגרמנית. בראשות המפלגה ניצבו פרידריך נאומן, תאודור וולף והוגו פראוס.
המפלגה הגדירה את עצמה כביתם של "הרפובליקנים הרציונלים" (Vernunftrepublikaner), שתמכו ברפובליקניזם והתנגדו לסוציאליזם. המפלגה ביקשה לשמר חוק וסדר, התנגדה הן לקומוניזם ולמהפכות השמאל בגרמניה והן לחוזה ורסאי, סלדה מלאומנות, אנטישמיות ורודנות מכל סוג ותמכה בקידום מתון של מודרניזציה. בשל המחויבות לדמוקרטיה, שיתפה המפלגה הדמוקרטית כוחות עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ומפלגת המרכז ליצירת קואליציית המרכז-שמאל שהובילה את הרפובליקה במשך רוב שנותיה. המפלגה פנתה לקהל עירוני של המעמד הבינוני, בעיקר מועסקים בשירות הציבורי ואקדמאים, רבים מהם יהודים.
המפלגה הייתה חברה בכל הממשלות בשנים 1918–1931. עם ההקצנה ימינה של המערכת הפוליטית הגרמנית התדרדרו הישגי המפלגה בבחירות ולקראת בחירות 1930 חברה לאיגוד הגרמנים הצעירים (Jungdeutscher Orden, Jungdo) הימני-קורפורטיסטי ליצירת "מפלגת המדינה הגרמנית" (Deutsche Staatspartei, DStP), דבר שהוביל קבוצה שמאלית-פציפיסטית שהתגבשה במפלגה בראשותו של לודוויג קווידה לפרישה מהמפלגה. בבחירות שהתקיימו במרץ 1933 רצה המפלגה כחטיבה עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה.
לאחר עליית הנאצים לשלטון ב-1933 וחיקוק חוק ההסמכה, חדלה המפלגה להתקיים.
חברים לשעבר במפלגה היו בין מייסדי המפלגה הדמוקרטית החופשית והמפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית (במערב גרמניה) והמפלגה הליברלית דמוקרטית של גרמניה (במזרח גרמניה) לאחר מלחמת העולם השנייה.
מפלגה יהודית-ליברלית
בין החותמים על הצהרת הכוונות שהובילה ליצירת המפלגה ב-1918 נמנו פרופסורים רבים, חלקם הגדול ממוצא יהודי ובהם אלברט איינשטיין[1]. שניים מבין מייסדיה, תאודור וולף והוגו פראוס היו ממוצא יהודי. המפלגה קודמה גם מעל דפי עותוניו של המו"ל היהודי רודולף מוסה. בסיס תומכים יהודי זה נעוץ במקורה ההיסטורי של המפלגה. בתקופת הקיסרות הייתה תמיכה מסורתית של יהודים מהמעמד הבורגני האמיד במפלגה הליברלית הלאומית ורובם מצאו את ביתם הפוליטי לאחר המלחמה במפלגה הדמוקרטית. המפלגה שלחה נציגים יהודים לכל מוסדות השלטון ומשורותיה יצא גם המדינאי הבכיר ביותר בגרמניה ושר החוץ היהודי היחיד שלה, ולטר רתנאו.
עם ההקצנה ימינה וניסיונות החבירה לארגונים לאומניים יותר, מצאו עצמם היהודים חברי ותומכי המפלגה היהודית-אינטלקטואלית במיעוט. המיזוג עם איגוד הגרמנים הצעירים (שהיה סגור לחברים יהודים) גרם לפיצול גם בין יהודיה, חלקם פרשו יחד עם קווידה, בעוד שאחרים היו אדריכלי החיבור בין המפלגה הליברלית המיושבת לבין מעיין החיים הגרמניים הצעירים. השאלה היהודית הייתה לגורם מפלג בתוך האיחוד החדש, שגרם גם לבלבול בקרב המצביעים היהודיים המסורתיים של המפלגה, שקיבלו מסרים סותרים, דבר שבא לידי ביטוי בירידת כוחה של המפלגה בבחירות (במקום שתתחזק עקב האיחוד)[2].
מצב בבחירות הכלליות ברפובליקת ויימאר
| בחירות | אחוז | מושבים ברייכסטאג | מתוכם יהודים[3] | הערה |
|---|---|---|---|---|
| 19 בינואר 1919 | 18.56 | 75 | אין נתון | |
| 6 ביוני 1920 | 8.46 | 45 | 8 | |
| 4 במאי 1924 | 5.65 | 28 | 4 | |
| 7 בדצמבר 1924 | 6.34 | 32 | 4 | |
| 20 במאי 1928 | 4.81 | 25 | 5 | |
| 14 בספטמבר 1930 | 3.78 | 20 | 3 | כ"מפלגת המדינה הגרמנית" |
| 31 ביולי 1932 | 1.01 | 4 | 1 | |
| 6 בנובמבר 1932 | 0.95 | 2 | 0 | |
| 5 במרץ 1933 | 0.85 | 5 | 0 | כחטיבה במפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה |
מקור: נתוני הבחירות לרייכסטאג ברפובליקת ויימאר
חברים מפורסמים
- ולטר רתנאו, שר השיקום בשנים 1920 ו-1921, ושר החוץ בשנת 1922. היה היהודי הבכיר ביותר בממשל הגרמני ונרצח על ידי לאומנים
- אוטו גסלר, שר ההגנה בשנים 1920–1928
- אריך קוך-וסר, שר הפנים בשנים 1919-1921, סגן הקנצלר ב-1920 ושר המשפטים בשנים 1928-1929
- היילמאר שאכט, נגיד הרייכסבנק
- מקס ובר, סוציולוג וממנסחי חוקת ויימאר
- רודולף מוסה, מו"ל ואיל עיתונות יהודי-גרמני, בעליו של העיתון "ברלינר טאגבלאט"
- לודוויג קווידה, פציפיסט, חתן פרס נובל לשלום
- הלנה לנגה, פמיניסטית, מייסדת התנועה לשיווין זכויות לנשים בגרמניה
- תיאודור הויס, כיהן כנשיא הראשון של גרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השנייה
קישורים חיצוניים
- אודות המפלגה (בגרמנית)
- מפלגות פוליטיות ברפובליקת ויימאר, אתר הבונדסטאג
הערות שוליים
22414389המפלגה הדמוקרטית הגרמנית