המעון הנשיאותי של הבית הלבן
 | |
|
(למפת וושינגטון די. סי. רגילה)   המעון הנשיאותי של הבית הלבן |
המעון הנשיאותי (באנגלית: Executive Residence) הוא המבנה המרכזי במתחם הבית הלבן מתגורר נשיא ארצות הברית שבו יחד עם בני משפחתו. המבנה ממוקם בין האגף המזרחי לאגף המערבי. בניין המעון הנשיאותי מהווה את החלק המזוהה ביותר במתחם, והוא מהווה את המבנה העיקרי של הבית הלבן.
הבניין המרכזי נבנה לראשונה בין השנים 1792 ל-1800, והוא משמש מאז כמקום מגוריהם הרשמי של נשיא ארצות הברית ובני משפחתו. המבנה כולל ארבע קומות עיקריות: קומת הקרקע, הקומה הממלכתית, הקומה השנייה והקומה השלישית.
קומת הקרקע
מטבח מרכזי וחללי שירות
בעת הקמת הבית הלבן יועדו מרבית חדרים בקומת הקרקע לתפקודי שירות. תכנון האדריכל ג'יימס הובן הציב את המטבח מתחת לאולם הכניסה, עם גישה חיצונית מצפון. ממזרח למטבח שכנו מחסנים, וממערב – חדרי אמבטיה וכלים. בשנת 1846 הועבר המטבח לשלושה חדרים בפינה הצפון-מערבית, והחלל המקורי הוסב לחדר ישיבה בלתי-פורמלי. מאז שיפוץ טרומן (1948–1952) חולק אזור זה למשרדי אוצרת הבית הלבן והשירות החשאי, בעוד המטבח נשאר באותה פינה (בשינויי גודל קלים). המחסן המזרחי שימש לסירוגין כמזווה, כחדר קירור לבשר וכגרם מדרגות לקומה הממלכתית; ב-1952 צומצמו המדרגות כדי לפנות למקום למעלית.
ספריית הבית הלבן
החלל שבפינה הצפון-מזרחית שימש מחסן עד 1809, אז הפך לחדר כביסה. בשיפוץ 1902 הוסב לחדר המתנה לגברים, וב-1935 קיבלו את ייעודו כספריית הבית הלבן. ב-1961 עוצבה הספרייה מחדש ביוזמת הגברת הראשונה ג'קלין קנדי נוסח פדרלי; מאז נעשו בה רק עדכונים דקורטיביים קלים.
חדר קבלת הפנים הדיפלומטי
חדר קבלת הפנים הדיפלומטי מצוי במרכז קומת הקרקע של הבית הלבן. חדר זה משמש כיום לצורך קבלת פנים לדיפלומטים וראשי מדינות זרים. לחדר ארבע דלתות המובילים לחדר המפות, המסדרון המרכזי של הבית הלבן, חדר כלי החרסינה ולמסדרון המוביל אל המדשאה הדרומית של הבית הלבן.
חדר הזהב
חדר המצוי בקומת הקרקע של הבית הלבן, משכנו של נשיא ארצות הברית המצוי בוושינגטון בירת ארצות הברית. מקור שמו של החדר בכלי האוכל המוצגים בו העשויים ורמיי (כסף מצופה זהב). כמו כן מוצגים בחדר דיוקנאות של הגברות הראשונות. החדר שופץ לאחרונה בשנת 1991 ומשמש כיום באירועים רשמיים כחדר אירוח של הגברת הראשונה. קירות החדר צבועים בצהוב, על מנת להתאימם לכלי הכסף המוצגים בחדר. כלים אלה ניתנו במתנה לבית הלבן בשנת 1956 על ידי מרגרט תומפסון בידל (Margaret Thompson Biddle) ומקורם במספר סטים של כלי כסף מעשי ידי הצורפים האנגליים פול סטור (Paul Storr) ופיליפ רונדל (Philip Rundell), והצורף הצרפתי ז'אן בפטיסט קלוד אידיו (Jean-Baptiste-Claude Odiot) במאה ה-18.
וילונות החדר עשויים משי ירוק ומקורם בראשית המאה ה-19, והשטיח הטורקי נארג בשנת 1860. את החדר מאירה נברשת אנגלית שנבנתה בשנת 1785.
חדר המפות
חדר המפות (באנגלית: Map Room) הוא אחד מחדרי ההסבה של הבית הלבן, משכנו של נשיא ארצות הברית המצוי בוושינגטון שבארצות הברית. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש החדר כחדר המצב של נשיא ארצות הברית. כיום משמש למטרה זו חדר המצב המצוי באגף המערבי של הבית הלבן. כיום משמש החדר כחדר פגישות פרטי עבור הנשיא או הגברת הראשונה של ארצות הברית.
החדר מעוטר ברהיטים בסגנון צ'יפנדייל. ארונות החדר יוצרו בפילדלפיה בשנת 1770. הכורסה בחדר יוצרה על ידי תומאס אפלק מפילדלפיה בין 1760 ו-1770. האח, העשוי אבן חול, נבנה לאחר השיפוץ שנעשה בתקופת הארי טרומן. מעל האח תלויה מפת המצב האחרונה ששימשה את פרנקלין רוזוולט ב-3 באפריל 1945. לצד האח מצויה שידה שיוצרה בשנת 1765 ועליה תיבת התרופת של דולי מדיסון אשר היא[דרושה הבהרה] ברחה עימה זמן קצר לפני שחיילים בריטיים העלו את הבית הלבן באש במלחמת 1812. בחדר מוצגת מפה משנת 1755 של המודדים ג'שואה פרי ופיטר ג'פרסון (אביו של תומאס ג'פרסון). המפה מוצגת על ארון בו מוחזקות מפות של כל העולם מתנת החברה הגאוגרפית הלאומית.
.jpg)
חדר הכלים
מזרחית לחדר הקבלה הדיפלומטי שכנו חדרי צוות. בשנת 1917 הסבה הגברת הראשונה אדית וילסון חדר אחד ל"חדר הכלים" לצורך תצוגת כלי החרסינה הנשיאותיים. הסמוך, שהוגדר ב-1902 כ-Social Room, נקרא לאחר החדר שיפוץ 1952 "חדר ביליארד", וב-1957 קיבל את ייעודו הנוכחי כ"חדר ורמיי" בעקבות תרומת אוסף כלי כסף מוזהבים.
הרחבה תת-קרקעית במדשאת הצפון
המרתף כולל את חנות פרחים של מעצב הפרחים הראשי של הבית הלבן, משרד של רופא השיניים של הבית הלבן, נגרייה ואף אולם כדורת.[1] במהלך שיפוץ הארי טרומן הורחבו משמעותית החללים שמתחת למדשאת הצפון, שנחפרו לראשונה בשנות ה-30. באזור זה נוספו חללי אחסון, סדנאות שירות ואולם באולינג – שהועתק זמנית לבניין המשרדים המערביים בתקופת אייזנהאואר והוחזר למקומו ב-1969 בידי הנשיא רייצ'רד ניקסון. היום מאכלים את החלל גם מעבדת שוקולד, חדרי קירור לפרחים ומתקני תחזוקה נוספים.[2]
הקומה הממלכתית
.jpg)
עם כניסתו של הנשיא ג'ון אדמס לבית הלבן ב-1800 הייתה הקומה הממלכתית בלתי־גמורה. על ארבעת החודשים האחרונים לכהונתו, ובהמשך בראשית כהונת תומאס ג'פרסון, נמשכו עבודות הבנייה כדי להפוך את המעון לראוי. רצפות עוד הונחו בחדר המזרחי (East Room), בחדר הכחול (Blue Room) ובשליש המערבי של אולם הצלבים (Cross Hall), אשר באותה תקופה השתרעו עד הקצה המערבי של המבנה (חדר האוכל הממלכתי הוארך צפונה רק ב-1902). בנוסף, ממזרח לאולם הכניסה עוד נבנתה המדרגה הגדולה; הגישה היחידה אל הקומה השנייה התבצעה באמצעות גרם מדרגות עץ זמני שהוצב מחוץ למבנה והוליך אל חלקו העליון של האכסדרה הדרומית.
אולם כניסה
השלמת האכסדרה הצפונית (North Portico) בשנת 1829, שיפרה את הגישה מהמדשאה הצפונית, עד אז שימש אולם הכניסה (Entrance Hall) גם כחלל תצוגה זמני לפריטים שהובאו ממשלחת לואיס וקלארק. בשנת 1837 הותקנה מחיצת זכוכית בין עמודי הצד הדרומי של האולם, במטרה לצמצם חדירת רוח לא ולולם להפחית את תחושת הקור, פעולה שהקטינה את החלל באופן חזותי. בשנת 1853 נוספה למחיצה מסגרת ברזל מעוטרת, ובשנת 1882 הוחלפה הזכוכית הרגילה במסך צבעוני בצבעי אדום, לבן וכחול, שעוצב בידי חברת טיפאני (Tiffany & Co). מסך טיפאני הוסר בשנת 1902, כולל שיפוץ כולל של הבית הלבן.
האזור שבו שוכן כיום גרם המדרגות הגדול (Grand Staircase) הכיל במקור גרם מדרגות קטן ולא מקושט שהוביל אל הקומה השנייה. חלק שיפוץ שנת 1902 הוזז גרם המדרגות הגדול למיקומו הנוכחי, והותאם לסגנונה הייצוגי של הקומה הממלכתית.
.jpg)
בממשל קנדי עבר האולם עיצוב מחודש בידי הנרי פרנסיס דו פונט והמעצב הצרפתי סטפן בודין, אשר קיבעו בו סגנון מעורב של היסטוריציזם אמריקאי ועיצוב צרפתי. מאז שימש האולם לאירועים רשמיים, קבלות פנים ונשפים. באולם מוצגים רהיטים מתקופת הנשיא ג'יימס מונרו, בהם שולחן עמודים ושעון אח סגנון אימפריה צרפתית, לצד ספות בצבעי זהב וארגמן, לפידים נוסח לואי ה-16 וכורסאות מתקופת רוזוולט.
החדר המזרחי
חדר המזרחי הוא האולם הגדול ביותר בבית הלבן, ומשמש מאז המאה ה-19 לקיום טקסים רשמיים ואירועים חברתיים. למרות שתוכנן כבר בשנת 1792 על ידי האדריכל ג'יימס הובן, ייעודו לא היה ברור בתחילה. בעת כניסת הנשיא ג'ון אדמס לבית הלבן (1800) הייתה רצפתו גמורה, אך הניסיונות נשארו חשופים, וידוע כי רעייתו, אביגייל אדמס, השתמשה בו לתליית כביסה.
בתקופת הנשיא תומאס ג'ון הוצב בו ריהוט בסיסי, והוא חולק שימושי אישי עבור מזכיריו. רק בשנת 1807 הגדיר האדריכל בנג'מין הנרי לאטרוב את ייעודו הרשמי כאולם קבלות פנים ואירועים ציבוריים.
.jpg)
לאחר השרפה של 1814 שוקם האולם, אך שימש תקופה מסוימת כמחסן. בחתונת בתו של הנשיא ג'יימס מונרו רוהט זמנית, ורק בתקופת הנשיא ג'ון קווינסי אדמס הושלמה עבודת הטיח והצביעה. בשנת 1829, תחת הנשיא אנדרו ג'קסון, הושלם חדר סופית. מאז נערכו בו שיפוצים ושחזורים רבים, אך תפקודו הבסיסי כאולם מרכזי לאירועים ממלכתיים נשמר.[3]
החדר הכחול
החדר הכחול הוא אחד מחדרי הייצוג המרכזיים בבית הלבן, וממוקם בקומה הממלכתית של המעון הנשיאותי. החדר מעוצב בצורת אליפסה ומשקיף על המדשאה הדרומית של הבית הלבן. החדר שימש לאורך השנים לקבלות פנים רשמיות, טקסים קטנים ולעיתים גם לאירועים פרטיים. הוא שימש בין היתר כחדר קבלת הפנים של הנשיאים לאורחים רמי דרג, ומקום לחתימות על חוקים והסכמים. עיצובו הנוכחי, המשלב אלמנטים נאו-קלאסיים, התגבש בעיקר בתקופת ממשל מונרו, אז נבחר הצבע הכחול כצבע הדומיננטי – מסורת שנשמרה עד היום.[4]
חדר עבר שיפוצים ושחזורים עם תפות, ובפרט בשיפקווץ טרומן ובמהלך רהיטתו מחדש ביוזמת הגברת הראשונה ג'קלין קנדי בשנות ה־60.
.jpg)
החדר הירוק
הירוק (חדר ירוק) ממוקם אף הוא בקומה הממלכתית של הבית הלבן, ומשמש בדרך כלל כחדר קבלה לא פורמלי לפני אירועים רשמיים. החדר קיבל את שמו מצבי העיצוב הדומיננטי שבו, מסורת שהחלה התחילה המאה ה־19.חדר שימש במקור כחדר אוכל קטן, אך כהונת הנשיא תומאס ג'פרסון החל לשמש כחדר ישיבות ואירוח. עבר השנים עבר עיצוב שינויים רבים, אך שמר על קווים סגנונים נאו-קלאסיים אמריקאים. חלק שיפוץ קנדי עוצב חדר מחדש בהשפעת מוקדם סגנון רפובליקני (סגנון פדרלי), עם ריהוט עתיק שנאסף ממוזיאונים ואספנים.[5]
כיום משמש החדר הירוק לקבל את הפנים אישיות, ולעיתים אף לאירועים תרבותיים קטנים.
החדר האדום
החדר האדום הוא אחד משלושה אולמות קבלה ממלכתיים הממוקמים בקומה הממלכתית של הבית הלבן, ביתו שבוושינגטון די. סי. של נשיא ארצות הברית. החדר שימש בעבר כחדר קבלה וחדר מוזיקה, ובשנים האחרונות נשיאים מקיימים בו ארוחות ערב קטנות. באופן מסורתי, הוא מעוצב בגוונים של אדום. מידות החדר הן כ-8.5 על 6.9 מטרים. יש בו שש דלתות שנפתחות אל המסדרון המרכזי, החדר הכחול, מרפסת הכניסה הדרומית וחדר האוכל הממלכתי. משפחות הנשיאים מדיסון, לינקולן, גרנט וקנדי השתמשו בחדר האדום כחדר מוזיקה. גיטרה, פסנתר ותווי נגינה אוחסנו בחדר. כיום, מעמד לתווים לצד האח מזכיר את השימוש הקודם בחדר. לאחר הלוויה הממלכתית של הנשיא ג'ון פ. קנדי, קיבלה הגברת קנדי ראשי מדינות זרים בחדר האדום. בשנת 2012, הנשיא ברק אובמה והגברת הראשונה מישל אובמה סעדו ארוחת צהריים עם משפחת בוש בחדר האדום לקראת הסרת הלוט מעל הדיוקן הנשיאותי של ג'ורג' ו. בוש.
בתקופת נשיאותו של דונלד טראמפ, אירחה הגברת הראשונה מלאניה טראמפ את המלכה ראניה מירדן לארוחת צהריים בחדר האדום באפריל 2017. הנשיא טראמפ נפגש עם נשיא צרפת עמנואל מקרון בחדר האדום במהלך ביקור ממלכתי רשמי בשנת 2018. משפחת ביידן השתמשה בחדר האדום עבור מסר ראש השנה הירחי שלהם בשנת 2021, כאשר הצבע האדום נחשב לצבע מבשר טובות בתרבות הסינית ומזרח אסיה.
חדר האוכל הממלכתי
חדר האוכל הממלכתי הוא הגדול מבין שני חדרי האוכל הממוקמים בקומה הממלכתית של מעון המגורים המרכזי בבית הלבן. חדר האוכל הממלכתי משמש לקבלות פנים, ארוחות צהריים, ארוחות ערב רשמיות גדולות יותר וארוחות ערב ממלכתיות לכבוד ראשי מדינות מבקרים במהלך ביקורים רשמיים. החדר יכול להושיב 140 אורחים ומידותיו הן כ-15 על 11 מטרים.
במקור שימש החדר כשטח משרדים, חדר האוכל הממלכתי קיבל את שמו בתקופת נשיאותו של ג'יימס מונרו, עת רוהט לראשונה באופן נרחב. החדר שופץ מספר פעמים במהלך כהונות שונות במחצית הראשונה של המאה ה-19, ובשנת 1853 הותקנה בו תאורת גז. בשנת 1877 נפרצו דלתות בקיר המערבי. חדר האוכל הממלכתי עבר הרחבה ושיפוץ משמעותיים בשנת 1902, שהפכו אותו מחדר אוכל ויקטוריאני לאולם אוכל "בסגנון ברוניאלי" מתחילת המאה ה-19 – כולל ראשי חיות מפוחלצים על הקירות וחיפויי עץ אלון כהה. החדר נשאר במתכונת זו עד לבנייה מחדש של הבית הלבן בשנת 1952.
במהלך הבנייה מחדש של הבית הלבן בשנת 1952, נשמר ברובו השיפוץ משנת 1902, אם כי רוב הרהיטים הוסרו והקירות נצבעו בירוק סלדון. שיפוץ משמעותי נוסף בין השנים 1961 ל-1963 שינה את החדר עוד יותר, וקרב אותו לסגנון אימפריאלי עם אלמנטים מתקופות שונות. שינויים הדרגתיים בחדר נעשו במהלך שנות ה-70 וה-80, עם שיפוצים משמעותיים של הרהיטים בשנת 1998 ובשנת 2015.
חדר האוכל המשפחתי
חדר האוכל המשפחתי הוא חדר אוכל הממוקם בקומה הממלכתית של הבית הלבן, מעונו הרשמי של נשיא ארצות הברית. החדר משמש לארוחות קטנות ואישיות יותר מאלה המוגשות בחדר האוכל הממלכתי. במאה ה-19 הוא שימש כמרחב בו הסעדה המשפחה הראשונה את ארוחותיה, אך במאות ה-20 וה-21 פחת השימוש בו לארוחות משפחתיות ובמקום זאת הוא שימש יותר לארוחות צהריים עבודה וארוחות ערב קטנות. (ארוחות משפחתיות מוגשות כיום לרוב בקומה השנייה, בחדר האוכל של הנשיא). בפברואר 2015 נחשף חדר האוכל המשפחתי הישן לאחר שיפוץ. השיפוץ סימן את הפעם הראשונה מאז תקופת ממשל קנדי שהחדר עבר שיפוץ מקיף.
הנשיא אברהם לינקולן ומשפחתו השתמשו בחדר האוכל המשפחתי לעיתים קרובות. נשיאים לאורך המאות ה-19 וה-20 המשיכו להשתמש בו לסעודות משפחתיות פרטיות, אך כמעט כולם לא חיבבו אותו ומצאו אותו מרווח מדי. בשנת 1961, הגברת הראשונה ג'קלין קנדי הורתה על הקמת מטבח חדש וחדר אוכל לנשיא בקומה השנייה של הבית הלבן, מה שגרם במידה רבה להפסקת הנוהג של המשפחה הראשונה לאכול בחדר האוכל המשפחתי.
תקופת נשיאותו של ברק אובמה, הסדר השנתי של הבית הלבן נערך בחדר האוכל המשפחתי. הנשיא אובמה אירח את הארוחה המסורתית לכבוד חג הפסח.
כאשר אירועים נערכים בחדר האוכל הממלכתי, חדר האוכל המשפחתי משמש לעיתים קרובות כמזווה. מכיוון שמטבח הבית הלבן ממוקם בקומת הקרקע של האחוזה, זה עוזר להקל על אי הנוחות הרבות הנוצרות בעת העברת מזון, כלי חרסינה וכלי הגשה לקומה הממלכתית. ב-10 בפברואר 2015, נפתח חדר האוכל המשפחתי לציבור בפעם הראשונה כחלק מהסיור בבית הלבן.
הקומה השנייה
הקומה השנייה של הבית הלבן משמשת כיחידת המגורים הפרטית של הנשיא ובני משפחתו. בנוסף לחדרי מגורים, כוללת הקומה גם מטבח פרטי וחדר אוכל נשיאותי. חלק מהחדרים משמשים לאירוח רשמי מצומצם, אך רובם שמורים לשימוש פרטי של המשפחה הראשונה. בקומה שבעה חדרים היסטוריים: חדר השינה של לינקולן, חדר הישיבה של לינקולן, חדר השינה של המלכה, חדר הישיבה של המלכה, חדר האמנה, חדר הישיבה המזרחי והחדר הסגלגל הצהוב. בקצה הקומה נמצאת גם מרפסת טרומן, הפתוחה כלפי הדרום. האגף המערבי של הקומה מכיל את חללי המגורים הפרטיים של המשפחה, לרבות המטבח וחדר האוכל הנשיאותי. אזורים אלה עשויים להשתנות בעיצובם בהתאם להעדפות הנשיא המכהן.[6][7]
חדר הישיבה המזרחי
חדר הישיבה המזרחי שימש במאה ה־19 כאזור קבלת פנים למבקרים שפנו לנשיא. בתקופה זו נתפס הבית הלבן בעיקר כמוסד ציבורי, והייתה גישה כמעט חופשית לחלקיו העליונים. כל אדם יכול היה לעלות במדרגות הפנימיות ולחכות לנשיא בחדר הישיבה המזרחי. האדריכל ג'יימס הובאן כלל בתכנונו המקורי חלון קשת כפול בסגנון ונציאני, על מנת לאפשר תאורה טבעית לאזור זה. לאחר שנת 1902 נסגרה הקומה השנייה לגישה ציבורית, וחדר זה הפך לחלל קבלה פרטי.
בשיפוץ שנעשה ב־1952, הוסרו המדרגות שהובילו ישירות למסדרון המרכזי, ונוספו אזורי אחסון בצדיו. בכך צומצם רוחבו של המעבר ונוצרה תחושת פרטיות מוגברת בחדר. באותו שיפוץ נוסף גם גרם מדרגות צר למשרתים, שסיפק גישה לקומה השלישית.
חדר השינה וחדר הישיבה של לינקולן
חדרי השינה והעבודה של לינקולן, בפינה הדרום-מזרחית של הקומה השנייה, היו במקור שני חדרי שינה צרים עם שירותים ביניהם (1809). ב-1825 השירותים בוטלו והשטח הפך למשרד הנשיא, בו לינקולן חתם על הצהרת האמנציפציה (1863). חדר העבודה שימש גם את עוזרי הנשיא. ב-1952 נוספו חדר אמבטיה ושירותים. הנשיא טרומן הקדיש את החלל ללינקולן, ומוצגים בו רהיטים וחפצים מתקופתו, כולל שולחנו ועותק חתום של נאום גטיסבורג. הגברת הראשונה לורה בוש עיצבה את החדרים בסגנון מלחמת האזרחים. חדר השינה משמש לאירוח מקורבים לנשיא.
חדר השינה הנשיאותי
חדר השינה של הנשיא ממוקם בקומה השנייה בבית הלבן, ומהווה חלק מסוויטת האב יחד עם חדר עבודה וחדר הלבשה קטן יותר בפינה הדרום-מערבית. בעבר, עד ממשל פורד, הנשיא והגברת הראשונה נהגו לישון בחדרים נפרדים. עד אז, חדר זה שימש בעיקר כחדר השינה של הגברת הראשונה, אך הנשיא לינקולן ישן בו. חדר ההלבשה בפינה הדרום-מערבית שימש בעבר כחדר הלבשה, חדר עבודה או חדר שינה של הגברת הראשונה, וכולל חדר ארונות וחדר אמבטיה. לסוויטה יש גם חדר ארונות מעבר המוביל לחדר השינה, שבו גם חדר אמבטיה גדול. החדר המשמש כיום כסלון, ממערב לחדר הסגלגל הצהוב, שימש בעבר כחדר השינה הפרטי של הנשיא עד שנות ה-70.[8]
חדר האוכל של הנשיא
חדר האוכל של הנשיא ממוקם בפינה הצפון-מערבית של הקומה השנייה בבית הלבן, ישירות מעל חדר האוכל המשפחתי בקומה הממלכתית, ומשקיף על הדשא הצפוני. הוא צמוד למטבח המשפחתי הקטן, המיועד לשימוש המשפחה הראשונה, ומקושר למטבח הראשי בקומת הקרקע באמצעות מעלית שירות קטנה.
.jpg)
חדר האמנה
חדר האמנה ממוקם בקומה השנייה של הבית הלבן, מעונו הרשמי של נשיא ארצות הברית. החדר הוא חלק מדירת המגורים הפרטית של המשפחה הראשונה, ומשמש את הנשיא כחדר עבודה. חדר האמנה בבית הלבן שימש בעבר משרד, חדר ישיבות וחדר המתנה. שולחן הרנסאנס בו נחתם הסכם סיום מלחמת ספרד–אמריקה (1898) נשמר בו. החדר עבר שינויים רבים בעיצובו: מסגנון ויקטוריאני מפואר (עד תקופת רוזוולט), לסגנון פשוט יותר בתקופת רוזוולט, וחזרה למראה תקופת מונרו בתקופת הובר. ג'ון קנדי החזיר לו סממנים ויקטוריאניים. בוש צבע אותו מחדש. ביל קלינטון ריהט אותו בסגנון אמריקאי מאוחר וויקטוריאני. ג'ורג ווקר בוש שינה שוב את העיצוב. הנשיא בוש נאם מהחדר על תחילת המלחמה באפגניסטן (2001). ברק אובמה השתמש בו כמשרד עבודה מרכזי. ג'ו ביידן השתמש בו לבידוד בזמן קורונה.
חדר הישיבה המערבי
חדר הישיבה המערבי ממוקם בקומה השנייה של הבית הלבן, ביתו של נשיא ארצות הברית. הכניסה לחדר היא מהמסדרון המרכזי בקומה השנייה, בצד המזרחי של החדר. החדר כולל חלון סהר גדול בקיר המערבי המשקיף על אכסדרת המערב, האגף המערבי ובניין משרדי ההנהלה הישן. המשפחות הראשונות משתמשות בחדר כסלון פחות רשמי מהחדר הסגלגל הצהוב. השיפוצים בשנת 1869 פישטו את גרם המדרגות והזיזו אותו לאורך הצד הצפוני של החלל, ואפשרו אזור ישיבה בדרום. נשיאים וגברות ראשונות היו יורדים למסדרון המרכזי למטה במהלך ארוחות ערב ממלכתיות ואירוח רשמי. השיפוץ בתקופת הארי טרומן, אדריכלים סגרו את המסדרון עם מחיצות מוצקות ויצרו סלון. באותה תקופה, מעלית המטבח הוארכה לקומה זו, והדלת נפתחה לחדר זה; שיקום קנדי ניתב אותו מחדש למסדרון הקטן כאשר החדר מצפון הוסב למטבח המשפחתי. במהלך שיקום טרומן, הקיר המזרחי נבנה מחדש כך שיכלול דלתות כפולות ממוסגרות, מה שאפשר לחדר יותר פרטיות.[9]
החדר הסגלגל הצהוב
החדר הסגלגל הצהוב הוא חדר סגלגל הממוקם בצד הדרומי של הקומה השנייה בבית הלבן. החדר שימש לראשונה כחדר קבלה בתקופת ממשל ג'ון אדמס, ולאחר מכן שימש כספרייה, משרד וסלון משפחתי. אף על פי שהגברת הראשונה דולי מדיסון עיצבה אותו בתחילת שנות ה-1800 בדמסק צהוב, הוא לא הוגדר רשמית כחדר הסגלגל הצהוב עד לשיקום בפיקוחה של הגברת הראשונה ג'קלין קנדי בשנות ה-60. כיום, החדר הסגלגל הצהוב משמש לקבלות פנים קטנות ולפגישה עם ראשי מדינות מיד לפני ארוחת ערב ממלכתית.
הכניסה לחדר היא מהמסדרון המרכזי בצד הצפוני של החדר. שלושה חלונות גדולים בצד הדרומי של החדר פונים אל הדשא הדרומי ואל האליפסה. בחלון הדרום-מערבי יש דלת נפתחת המובילה החוצה למרפסת טרומן. דלתות כפולות בצד המערבי של החדר, עם דגלי ארצות הברית והנשיאות משני צדדיהן, מובילות לחדרי השינה של הנשיא והגברת הראשונה, לחדר ישיבה פרטי ולחדר הלבשה.[10]
קומה שלישית
במהלך שיפוץ בשנת 1927, עליית הגג של הבית הלבן נבנתה מחדש לקומה שלישית. היא הורחבה עוד יותר עם שיפוץ טרומן וכיום היא מכילה 20 חדרים, תשעה חדרי רחצה ואולם מרכזי. קומה זו שימשה בעבר כחדרי שינה לצוות, אך כיום אין צוות שמתגורר בבית הלבן. ג'קלין קנדי קישטה בהרחבה את החדרים הללו עם עתיקות הבית הלבן האהובות עליה, כאשר החדר המפורסם ביותר שלה הוא "חדר האורחים האימפריאלי" (מעוצב בסגנון האימפריה הצרפתית הראשונה). הנשיא ג'ימי קרטר חיפה חדר אחד בלוחות עץ שנלקחו ממחסן משפחתי ישן בג'ורג'יה.[11] הגברת הראשונה הילרי קלינטון הפכה אחד החדרים לחדר מוזיקה אטום לרעש בו הנשיא ביל קלינטון יכול היה לנגן בסקסופון שלו מבלי להפריע לאחרים, הפכה חדר אורחים לחדר כושר, ויצרה "חדר אלינור רוזוולט" לשימושה האישי. כשמריאן רובינסון עברה לבית הלבן יחד עם משפחת בתה מישל אובמה בשנת 2009, היא לקחה חדר שינה ופינת ישיבה בקומה השלישית כחדריה הפרטיים.[12] כשדונלד טראמפ הפך לנשיא, בנו בארון ורעייתו מלאניה טראמפ לקחו חדר שינה בקומה השלישית.
מאפיינים בולטים נוספים בקומה השלישית כוללים חדר שמש עם בר משקאות (על גבי האכסדרה הדרומית), חדר ביליארד וטיילת גג חיצונית. מכובדים מבקרים בדרך כלל שוכנים בחדרי המדינה בקומה השנייה, וראשי מדינות וממשלות זרים מתארחים בדרך כלל בבלייר האוס.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ "White House basement". Whitehousemuseum.org. נבדק ב-2009-08-08.
- ↑ "Presidential Dentist Visits U-M" (PDF). University of Michigan School of Dentistry. Spring–Summer 2006. p. 29. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-10-14. נבדק ב-2009-01-28.
Worm told the dental students that in addition to an operatory in the basement of the White House, there is a dental clinic at the presidential retreat at Camp David, Maryland.
- ↑ Might the Obamas Restore Lost White House Glory?, HuffPost, 2009-05-29 (באנגלית)
- ↑ Henneberger, Melinda (1995-02-18). "First Lady, in Blue, Opens Refurbished Blue Room". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-05-05.
- ↑ James A. (James Archer) Abbott, Designing Camelot : the Kennedy White House restoration, New York : Van Nostrand Reinhold, 1998, מסת"ב 978-0-585-27735-6
- ↑ The Second Floor, WHHA (באנגלית)
- ↑ Jack Auresto, Inside the White House: a view of the president's home, AP News, 2024-01-17 (באנגלית)
- ↑ Mayer Rus, One last time: An exclusive peek into Obama’s White House, Architectural Digest India, 2017-01-13 (באנגלית)
- ↑ Emily Goodin, How Trump and Melania plan to redecorate the White House, Mail Online, 2025-01-19
- ↑ Emily Goodin, Melania Trump's war over her White House decorations, Mail Online, 2022-08-03
- ↑ Carl Sferrazza Anthony, The Kennedy White House: Family Life and Pictures, 1961-1963, Simon and Schuster, 2002-10-08, מסת"ב 978-0-7432-1473-5. (באנגלית)
- ↑ Thompson, Krissah; Eilperin, Juliet (2014-04-01). "The elusive Mrs. R.: Marian Robinson, the White House's not-so-typical live-in grandma". The Washington Post (באנגלית אמריקאית). ISSN 0190-8286. נבדק ב-2025-05-06.
המעון הנשיאותי של הבית הלבן41288783Q5419918