אלברט הראשון, מלך הבלגים
 | |||||||||
| המלך אלברט הראשון | |||||||||
| לידה |
8 באפריל 1875 בריסל, ממלכת בלגיה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בפברואר 1934 (בגיל 58) מארש-לה-דאם, נאמור, ממלכת בלגיה | ||||||||
| מדינה |
בלגיה | ||||||||
| בת זוג | אליזבת מבוואריה, מלכת הבלגים | ||||||||
| שושלת בית סקסה-קובורג-גותה | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
אלברט הראשון, מלך הבלגים, (8 באפריל 1875 - 17 בפברואר 1934), נסיך בלגיה, דוכס סקסוניה, נסיך סקסה-קובורג-גותה, יורש העצר של המלכות הבלגית. מלכה השלישי של בלגיה החל מ-23 בדצמבר 1909, לאחר מותו של לאופולד השני.
ביוגרפיה
אלברט הראשון נולד ב-8 באפריל 1875 לנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה (אחיו של לאופולד השני, מלך הבלגים) ולמריה, נסיכת הוהנצולרן, בתם של קרל אנטון, נסיך הוהנצולרן ויוזפינה, נסיכת באדן.
בשנת 1893 מת אחיו בודואן, נסיך בלגיה שטופח על ידי דודם לרשת את הכתר, ואלברט תפס את מקומו.
בין השנים 1893–1909, שימש הנסיך אלברט כסנאטור לענייני חוק ונשא שורה של נאומים בדבר הצורך בשיפור תשתיות התחבורה הלאומיות – בים, ביבשה וכן תשתיות הרכבות. ב-1906, הקים מוסד לימודי באזור שפת הים (Œuvre royale de l'Ibis ) שיועד לעידוד וקידום הדייגים הבלגים הצעירים שנימנו על שכבות האוכלוסייה החלשות. בשנת 1909 יצא אלברט לסיור בקונגו הבלגית, והמליץ על רפורמות כדי להגן על האוכלוסייה המקומית ועל התקדמות טכנולוגית נוספת במושבה.
ב-2 באוקטובר 1900 התחתן אלברט עם אליזבת גבריאל ואלרי מארי, דוכסית באווריה, בתם של קרל תאודור, דוכס בבוואריה ומריה ז'וזה, נסיכת פורטוגל, אותה פגש בהלוויה משפחתית, ממנה נולדו לו שלושה ילדים. העם העריך מאד את המלך אלברט ואת אשתו שנהגו לקיים אורח חיים פשוט. ב-23 בדצמבר 1909 מונה אלברט למלך בלגיה אל מול המון צוהל בבריסל, והיה למלך הראשון שנשבע אמונים הן בצרפתית והן בהולנדית.
בתחילת המאה העשרים עלה המתח הדיפלומטי באירופה. מדינות שונות חתמו על אמנות לשיתופי פעולה צבאיים והחלו בהצטיידות מואצת באמצעי לחימה. ב-1913, נסע המלך אלברט לגרמניה ולצרפת במטרה להדגיש את העובדה כי בלגיה שואפת להשאר נייטרלית בסכסוך וכן כדי להזהיר את היריבות על כך שבלגיה תדע להגן על עצמה במקרה של תקיפה. באותה שנה החליט אלברט על גיוס חובה לצבא ובכך עלה מספר אנשי הצבא מ-180,000 איש לכדי 340,000.
באוגוסט 1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה. ב-2 באוגוסט, הטילה גרמניה אולטימטום על בלגיה – הקיסר הגרמני המקושר משפחתית למשפחת המלוכה הבלגית דרש כי צבאותיו יוכלו לעבור דרך בלגיה, שאם לא כן תחשב בלגיה לאויב. אלברט סירב ותפס פיקוד על צבאו. ב-4 באוגוסט, כבשו הגרמנים את בלגיה לאחר קרב לייז' והמצור על אנטוורפן והצבא נסוג עד נהר האיזר ב-15 באוקטובר.
המלך סירב להצטרף לממשלה הגולה בלה האבר שבצרפת ונשאר בראש הצבא. הוא הצטרף פעמים רבות אל הלוחמים בקו הקדמי על מנת לעודד אותם. אומץ ליבו ודבקותו זיכו אותו לכינוי "המלך החייל" או "המלך האביר".
לאחר מלחמת העולם הראשונה, החליט אלברט הראשון שלא לכלול יותר במסמכים הרשמיים את התארים של דוכס סקסוניה ונסיך סקסוניה-קובורג-גותה שהיו גרמניים במקור עקב כיבוש בלגיה על ידי גרמניה בזמן המלחמה. עם זאת, תארים אלו עדיין קיימים במספר מסמכים רשמיים (כגון תעודות לידה או פטירה). את שם משפחתו החליף אלברט בשם שמשמעו, בשלוש השפות הרשמיות בבלגיה, "מבלגיה".
לאחר מלחמת העולם הראשונה ייצג המלך אלברט את בלגיה בשיחות השלום שהתקיימו בורסאי תוך הגנה מצד אחד על האינטרסים של מדינתו ומאידך, תוך התנגדות למסכת ההשפלות הגרמנית. לאחר מכן, הוא השקיע מרץ רב בקידום פרויקטים לתועלת הציבור על מנת לשקם את המדינה מהרס הכיבוש, כמו למשל התעלה המחברת בין נמלי הים של לייז' ואנטוורפן הנושאת כיום את שמו. כחובב מדע, הוא יצר ב-1928 את הקרן הלאומית למחקר מדעי (Fonds National de la Recherche Scientifique). הוא היה ער לקרע שהחל להיווצר במדינה בין דוברי השפות השונות ולכן תמך במעבר של אוניברסיטת גנט לשפה הפלמית ב-1930. בחוג חבריהם של אלברט ואשתו היו אנשי מדע, ספרות ואומנות רבים.
ב-13 באפריל 1933 ביקר המלך בתל אביב ונועד עם סגן הקונסול הבלגי, ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ועם נכבדים נוספים, באזניהם הביע תמיכה ברעיון הציוני.
המלך אלברט היה חובב טיפוס הרים ומצא את מותו בנפילה תוך כדי טיפוס ב-17 בפברואר 1934. הוא נקבר ליד אבותיו בקבר המלכותי של כנסיית נוטר-דאם בלאקן, הפרבר של בריסל שבו שוכן ארמון המלוכה.
התנהגותו בזמן המלחמה, יחסו לציבור ומותו בתאונה פתאומית הפכו אותו לסמל בבלגיה.
לאחר מותו ולכבוד ידידותו נקראה כיכר המלך אלברט בתל אביב על שמו[1][2]. אשתו הונצחה בכיכר בחיפה (ליד היכל הספורט) על שמה.
משפחתו
ב-2 באוקטובר 1900 התחתן אלברט עם אליזבת גבריאל ואלרי מארי, דוכסית באווריה. ממנה נולדו לו שלושה ילדים:
- לאופולד השלישי, מלך הבלגים (3 בנובמבר 1901 - 25 בספטמבר 1983).
- שארל, נסיך בלגיה (10 באוקטובר 1903 - 1 ביוני 1983), רוזן פלנדריה, נסיך עוצר הממלכה בשנים 1944 עד 1951. התחתן בשנת 1977 עם ז'אקלין פאיירברון.
- מארי ז'וזה, מלכת איטליה (4 באוגוסט 1906 - 27 בינואר 2001). בשנת 1930 נישאה לאומברטו מפיאמונטה, נסיך איטליה ומלך איטליה. הזוג שימש במלוכה במשך כחודש במאי 1946 עד שהוחלט במשאל עם על ביטול המלוכה באיטליה, דבר שהביא ליציאת הזוג לגלות וזיכה אותה בכינוי "מלכת מאי". את שארית ימי חייה בילתה בנפרד מבעלה בז'נבה.
אילן יוחסין
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלברט הראשון |
הערות שוליים
- ^ המלך הבלגי בתל אביב, דבר, 13 באפריל 1933
- ^
בני מר, סיפור משפחתי על אומץ ופגישה עם מלך בלגיה, באתר הארץ, 27 במרץ 2013
| מלכי בלגיה | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: לאופולד השני, מלך הבלגים |
 |
הבא: לאופולד השלישי, מלך הבלגים |
24707226אלברט הראשון, מלך הבלגים
- משפחות מלוכה שעל שמם כוכב לכת מינורי
- מלכי בלגיה
- מסדר הבירית: אבירים וגבירות זרים
- מסדר ג'ון ה"קדוש"
- מסדר האמבט: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- בלגים במלחמת העולם הראשונה
- אבירי מסדר העיט השחור
- אבירי מסדר גיזת הזהב
- מקבלי עיטור אנדריי ה"קדוש"
- מקבלי עיטור אלכסנדר נבסקי (האימפריה הרוסית)
- מקבלי עיטור גיאורגי ה"קדוש"
- מקבלי אות לגיון הכבוד
- המסדר הוויקטוריאני המלכותי: אבירים וגבירות הצלב הגדול
- מעוטרי הצלב הצבאי
- אבירי מסדר הפיל
- אבירי מסדר מלטה
- מסדר כוכב רומניה
- ילידי 1875
- נפטרים ב-1934