הדוכס הגדול של לוקסמבורג

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הדוכס הגדול של לוקסמבורג

הדוכס הגדול של לוקסמבורג[א] הוא ראש המדינה של לוקסמבורג. לוקסמבורג היא דוכסות גדולה מאז 15 במרץ 1815, אז נוסדה משטחה של דוכסות לוקסמבורג לשעבר.

תפקיד חוקתי

חוקת לוקסמבורג מגדירה את עמדתו של הדוכס הגדול:

"הדוכס הגדול הוא ראש המדינה, סמל לאחדותה, וערב לעצמאות לאומית. הוא מפעיל את הסמכות המבצעת בהתאם לחוקה ולחוקי המדינה".[1]

לאחר שינוי חוקתי (לסעיף 34) בדצמבר 2008 כתוצאה מוטו של אנרי להסכים לחוק המאפשר המתת חסד, החוקים אינם דורשים יותר את הסכמתו הרשמית של הדוכס הגדול (המרמזת על "אישור")[2] אלא תפקידו נותר לפרסם את החוק.

משכורת

הדוכס הגדול אינו מקבל משכורת, אך המשפחה הדוכסית הגדולה מקבלת מדי שנה 300,000 פרנקי זהב (281,000 יורו) עבור השירות כדוכסים גדולים.[3] בשנת 2017, תקציב לוקסמבורג כלל 10.1 מיליון אירו עבור עלויות משק הבית של הדוכס הגדול.[4]

ירושה

הירושה לכס המלכות נשלטה על ידי החוק הסאלי, כפי שהוכתב על ידי הסכם משפחת נסאו, שאומץ לראשונה ב-30 ביוני 1783.[1] הזכות למלוך על לוקסמבורג הועברה עד יוני 2011 בבכורה אגנטית-קוגנטית בתוך בית נסאו, כפי שנקבע בחוק הסופי של קונגרס וינה משנת 1815 וכפי שאושר על ידי הסכם לונדון מ-1867.[1] ניתן לתקן את הסכם משפחת נסאו עצמו בהליך החקיקה הרגיל, לאחר שהיה כך ב-10 ביולי 1907 כדי לא לכלול את סניף בית הרוזן ממרנברג, שהיה צאצא נישואים מורגנטיים.[5]

רשימת הדוכסים הגדולים

בית אורנג'-נסאו

תמונה שם לידה פטירה תקופת כהונה
גיום הראשון 24 באוגוסט 1772 12 בדצמבר 1843 15 במרץ 1815 – 7 באוקטובר 1840
גיום השני 6 בדצמבר 1792 17 במרץ 1849 7 באוקטובר 1840 – 17 במרץ 1849
גיום השלישי 17 בפברואר 1817 23 בנובמבר 1890 17 במרץ 1849 – 23 בנובמבר 1890

בית נסאו-ויילבורג

על פי הסכם משפחת נסאו משנת 1783, השטחים של משפחת נסאו באימפריה הרומית ה"קדושה" בזמן ההסכם (דוכסות נסאו) היו כבולים על ידי החוק הסאלי למחצה, שהתיר ירושה לנקבות או דרך קו הנקבה רק עם הכחדה של גברים בני השושלת. כאשר מת ויליאם השלישי והשאיר רק את בתו וילהלמינה כיורשת, כתר הולנד, שלא היה כבול לברית המשפחתית, עבר לידי וילהלמינה.

בשנת 1905, אחיו למחצה הצעיר של הדוכס הגדול אדולף, הנסיך ניקולאוס וילהלם מנסאו, מת, לאחר שהותיר את הבן גאורג ניקולאוס, הרוזן פון מרנברג, שנולד מנישואים מורגנטיים, ולכן לא היה חבר בבית נסאו באופן חוקי. בשנת 1907, בנו יחידו של אדולף, גיום הרביעי, השיג חוק המאשר את זכותה של בתו הבכורה, מארי אדלייד, לעלות על כס המלכות בזכות היעדר זכרים שושלתיים שנותרו בבית. של נסאו, כפי שנקבע במקור בהסכם משפחת נסאו. היא הפכה למלך האשה השלטת הראשונה של הדוכסות הגדולה עם מות אביה ב-1912, ועם ויתור על הכס ב-1919, יורשה אותה אחותה הצעירה שרלוט, שנישאה לפליצ'ה, נסיך דוכסות פארמה לשעבר.

תמונה שם לידה פטירה תקופת כהונה
אדולף 24 ביולי 1817 17 בנובמבר 1905 23 בנובמבר 1890 – 17 בנובמבר 1905
גיום הרביעי 22 באפריל 1852 25 בפברואר 1912 17 בנובמבר 1905 – 25 בפברואר 1912
מארי אדלייד 14 ביוני 1894 24 בינואר 1924 25 בפברואר 1912 – 14 בינואר 1919
שארלוט 23 בינואר 1896 9 ביולי 1985 14 בינואר 1919 – 12 בנובמבר 1964
ז'אן 5 בינואר 1921 23 באפריל 1919 12 בנובמבר 1964 – 7 באוקטובר 2000
אנרי 15 באפריל 1955 - 7 באוקטובר 2000 – הווה

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ^ בלוקסמבורגית: Groussherzog vu Lëtzebuerg; בצרפתית: Grand-duc de Luxembourg; בגרמנית: Großherzog von Luxemburg

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 "Constitution de Luxembourg" (PDF) (בצרפתית). Service central de législation. אורכב מ-המקור (PDF) ב-9 באוקטובר 2016. נבדק ב-2016-04-03. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ "Luxembourg strips monarch of legislative role". The Guardian. London. 12 בדצמבר 2008. נבדק ב-4 במאי 2010. {{cite news}}: (עזרה)
  3. ^ "Le budget | Cour grand-ducale".
  4. ^ "Richest royals: what Europe's royal families get from their taxpayers – Business Insider". Business Insider.
  5. ^ Wayback Machine, www.legilux.public.lu
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הדוכס הגדול של לוקסמבורג40244602Q3276071