לדלג לתוכן

המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/מציאת האשה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף.
דף זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך.
הדף פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, מכלולזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הדף. עריכה - שיחה

פרק מציאת האשה הוא הפרק השישי במסכת כתובות. הפרק עוסק בעיקר בזכויות שיש לבעל ברווחים ממוניים של אשתו, ובשומת שווי הנדוניה בשטר הכתובה, ובנדוניית יתומה. בפרק יש שש משניות ובגמרא הוא כולל ארבעה דפים, וממוקם בין הדפים סה עמוד ב – ע עמוד א.

נושאי הפרק

זכויות הבעל בממון האשה

מציאתה – על פי המשנה הם של הבעל, אולם בברייתא הובאה שיטת רבי עקיבא שהם של האישה

מעשה ידיה – על פי המשנה הם של הבעל, אבל הגמרא מציינת שלדעת רבי עקיבא שכר עודף שהרוויחה על ידי הדחק הוא שלה.

בושת ופגם – במשנה הובאה מחלוקת תנאים, לדעת תנא קמא דמי בושת ופגם שגבתה מאדם שחבל בה הם שלה, ולדעת רבי יהודה בן בתירא אם החבלה במקום שבסתר הבעל נוטל שליש,  ואם בגלוי שני שליש, מפני שהבעל מתבייש עימה, הגמרא מציינת שדין זה נכון רק באשתו ולא בשאר בני משפחה, שאשתו כגופו.

ירושתה – אם נפלה לה ירושה 'הבעל אוכל פירות', כלומר הרווח שהנכסים הניבו הם של הבעל, בנוסף אם מתה הבעל יורש אותה.

שומת נדוניה בכתובה

ערך מורחב – נכסי צאן ברזל

בשונה מנכסי מלוג, שהם נכסים שהביאה איתה האישה לבית בעלה והם בבעלותה והבעל אוכל פירות, נכסי צאן ברזל הם נכסים שהביאה לבעלה ושמים את שווים ומוסיפים את השומה לשטר הכתובה, כך שאם ימות הבעל או יגרש אותה היא תגבה את השווי, המשנה עוסקת בשומה זו.

על פי המשנה אם הכניסה האישה כסף מזומן צריך הבעל להוסיף על הסכום שליש בכתובה, מפני שהכסף מיועד לעסקים שיש בהם רווח, ואילו אם הכניסה מיטלטלין יפחית הבעל משומתם חומש, מפני שהם מיועדים לשימוש בני הזוג ולכן הם מתבלים וערכם יורד, סיבה נוספת היא ששומה בבית חתנות אינה מדויקת ונוהגים להפריז בשוויה.

המשנה מציינת שגם במקרה שהתחייבה למטלטלין בשווי מסוים ועל פי זה כתב הבעל בכתובה, צריכה האישה לתת מיטלטלין בשומה של המחיר הנקוב בשטר בתוספת רבע, מהסיבות שהוזכרו.

בהקשר להלכות אלו דנה הגמרא בדינן של כמה נדוניות:

דינרי זהב אם פורטים אותם בעד מטבעות נחושת, משמע הם כסף עובר לסוחר ודינם ככסף מזומן. ואם לא, נישומים כשוויים האמיתי.

חתיכות זהב – לדעת רב שמן בר אבא בשם רבי יוחנן שומתו כשוויו האמיתי, מלבד זהב דק שדינו כשאר מיטלטלין, בגלל הפחת.

גמלים של ערביא – מטלטלין מסויימים דינם ככסף מזומן מפני שהם נחשבים לסחורה מבוקשת במיוחד, ומיועדים בעיקר למסחר ולא לשימוש.

במקביל מציינת הגמרא כמה סוגי מיטלטלין שדינם כדין קרקע לעניין גביית חוב, מפני שהמלווה סומך דעתו עליהם בשעת ההלוואה.

בשמים ותמרוקים

במשנה הובאה דעת תנא קמא שהבעל צריך לממן לאשתו בשמים ותמרוקים בשווי של 10% משווי הנדוניה שהכניסה לו.

הגמרא מסתפקת בדין זה הן בנוגע לתדירות החיוב וגם בנוגע לסכום הקובע לעניין זה אם הוא הסכום הנקוב בכתובה או סכום השומה ומסיימת בתיקו.

שיעור מינימום של נדוניה

יתומה שהפחיתו לה

משליש מעות לבתו

סוגיות מרכזיות

אגדה

הערות שוליים