המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/המביא בתרא

המביא בתרא

→ המביא קמא כל הגט ←
מסכת	גיטין
סדר	נשים
נושא עיקרי	בפני נכתב ובפני נחתם, זמן, כתיבת הגט, שליחות הגט.
מספר הפרק במסכת	2
מספר משניות	7
דפים בתלמוד בבלי	דף ט"ו עמוד א' - דף כ"ד עמוד א'
מספר דפים בתלמוד בבלי	9
מספר ההלכות בתלמוד ירושלמי	7

המביא בתרא או המביא גט הוא הפרק השני במסכת גיטין, העוסק בעיקר בדיני שליחות בגט, באמירת בפני נכתב ובפני נחתם, בכתיבת זמן כתיבת הגט ובדיני כתיבתו. בפרק שבע משניות ובתלמוד בבלי הוא כולל 9 דפים החל מדף ט"ו עמוד א' עד דף כ"ד עמוד א'. בתלמוד ירושלמי הפרק מחולק לשבע הלכות.

נושאי הפרק

בפני נכתב ובפני נחתם

ערך מורחב – בפני נכתב ובפני נחתם

כהמשך לפרק הראשון, המשנה ממשיכה לעסוק בדין אמירת "בפני נכתב ובפני נחתם" במקרים שונים, כגון אם השליח העיד רק על חצי הגט שנכתב ונחתם בפניו, או במקרה שעדים החתומים על הגטו הם השליחים, או ששני השליחים לא אמרו בפני נכתב ובפני נחתם.

זמן בגט

על פי תקנת חכמים גט שלא נכתב עליו תאריך כתיבתו נפסל. בטעם התקנה נחלקו האמוראים: לדעת רבי יוחנן החשש הוא שמא אשת איש תזנה ובעלה יחפה עליה ויכתוב לאחר המעשה גט ללא תאריך, ומספק שמא הגט נכתב קודם המעשה לא יוכלו להענישה, ואילו לדעת ריש לקיש, ללא תאריך הבעל יוכל להמשיך ולאכול מפירות נכסי המלוג שלה.

במשנה נחלקו תנא קמא ורבי שמעון, מה דינו של גט שנחתם למחרת כתיבתו כך שכתוב בו תאריך שמוקדם לזמן החתימה: הגמרא מבארת שהמחלוקת תלויה בדיון ההלכתי ממתי אין לבעל זכות בפירות נכסי מלוג של אשתו, לדעת חכמים רק חתימת הגט מפסיקה את זכותו של הבעל בפירות, ולכן חוששים שהבעל ימכור פירות בין הכתיבה לחתימה שאז הנכסים עדיין ברשותו, ובגלל שהתאריך שכתוב בשטר הוא לפני חלות המכירה תוכל האישה להוציא את הפירות מידי הלקוחות שלא כדין. ואילו שיטת רבי שמעון היא שמשעת כתיבת הגט אין הבעל זכאי לאכול פירות, ולכן באופן שהתאריך הוא שעת הכתיבה האישה תטרוף מן הלקוחות כדין.

דיני כתיבת הגט

המשנה מונה דברים שבהם אפשר לכתוב את הגט, כגון עופרת, דיו, וסוגים נוספים שהכתב מתקיים בהם, אך סוג דיו שהכתב לא מתקיים בו כגון מי פירות פסול לכתיבה. כמו כן גט נפסל אם הוא כתוב על גבי דבר המתכלה כגון עלה זית. אך ניתן לכתוב גט על גבי דבר האסור באיסורי הנאה. בנוסף הכתיבה אינה יכולה להתבצע על ידי חקיקה כי דורשים מהמילה וכתב צריך ממש לכתוב.

כתיבה במחובר לקרקע

גט נפסל אם הוא כתוב על גבי דבר המחובר לקרקע מאחר שצריך לקוצצו בין הכתיבה לנתינה, הלכה זו נדרשת מכך שהפסוק ”וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ” (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א') סמך את פעולת הכתיבה לפעולת הנתינה. הגמרא מוכיחה שעל פי שיטת רבי מאיר שעדי חתימה כרתי עד שהעדים לא חותמים על הגט אין זה נחשב לכתיבה ולכן ניתן לכתוב גט במחובר ולקצוץ אותו לפני החתימה.

הכשרים לכתוב את הגט

כל יהודי יכול לכתוב את הגט כולל חרש שוטה וקטן, לגבי גוי ישנה מחלוקת אמוראים אם כתיבתו כשרה, הגמרא תולה את המחלוקת בשאלה אם עדי מסירה כרתי או עדי חתימה, המכשירים סוברים כרבי מאיר שעדי חתימה כרתי וחתימת העדים היא עיקר הגט ולכן אין מניעה שהכתיבה תיעשה על ידי גוי, והפוסלים סוברים כרבי אלעזר שעדי המסירה הם נותנים תוקף לגט, ולכן ההקפדה היא על הכתיבה עצמה והיא פסולה בגוי, הגמרא מבארת שלשיטתם גם בחרש שוטה וקטן הכשירו רק כשגדול עומד על גביו.

הכשרים להביא את הגט

כל אדם יכול להיות שליח להבאת הגט ליד האשה, חוץ מחרש שוטה קטן סומא ועובד כוכבים, קטן שקיבל את הגט לפני גיל שלוש עשרה, ונהיה גדול תוך כדי השליחות אינו יכול לתת הגט. גם עבד כנעני אינו יכול להביא גט לאישה כיוון שאינו שיך לדין גיטין וקידושין .

נשים בהבאת הגט

ישנן חמש נשים שאינן נאמנות להתיר עגונה, צרתה, חמותה, בת בעלה מנישואים קודמים, בת חמותה, ובת צרתה, למרות זאת גם נשים אלו נאמנות להביא את הגט ממדינה למדינה בחוץ לארץ, ולהעיד בפני נכתב ובפני נחתם. הסיבה לכך היא שאין חשש שחמותה רוצה להוציא אותה מבעלה השני, כיוון שגם אם יבוא הבעל לא יוכל לערער כיוון שאמרה בפני נכתב. אולם, בארץ ישראל אינן יכולות להביא גט, כיוון שהבעל יכול לערער על הגט ולומר שלא גרשה, ותצטרך לצאת מבעלה השני.

סוגיות נוספות

• נטילת ידים על יד אחת ואחרי זמן את היד השנייה.
• ממתי סופרים ג' חדשי הבחנה האם משעת הכתיבה או משעת הנתינה.
• ממתי חוב הכתובה משמט בשמיטה.
• אדם שאמר לעשרה אנשים לחתום על הגט, האם הוא התכוון שכולם עדים, או ששנים עדים והשאר זה תנאי.
• שטר שנכתב בערכאות האם אפשר לגבותו ממשועבדים.