המכלול:מיזמים/פרקי הש"ס/המביא בתרא

המביא בתרא

→ המביא קמא כל הגט ←
מסכת	גיטין
סדר	נשים
נושא עיקרי	בפני נכתב ובפני נחתם, זמן, כתיבת הגט, שליחות הגט.
מספר הפרק במסכת	2
מספר משניות	7
דפים בתלמוד בבלי	דף ט"ו עמוד א' - דף כ"ד עמוד א'
מספר דפים בתלמוד בבלי	9
מספר ההלכות בתלמוד ירושלמי	7

המביא (בתרא) או המביא גט הוא הפרק השני במסכת גיטין, העוסק בעיקר בדיני שליחות בגט, באמירת בפני נכתב ובפני נחתם, בכתיבת התאריך בגט ובדיני כתיבתו. בפרק שבע משניות ובתלמוד בבלי הוא כולל 9 דפים החל מדף ט"ו עמוד א' עד דף כ"ד עמוד א'. בתלמוד ירושלמי הפרק מחולק לשבע הלכות.

נושאי הפרק

בפני נכתב ובפני נחתם

ערך מורחב – בפני נכתב ובפני נחתם

כהמשך לפרק הראשון, הגמרא דנה בדין אמירת בפני נכתב ובפני נחתם על ידי שליח שמביא גט, מה הדין אם השליח מעיד רק על חצי הגט שנכתב ונחתם בפניו, מה הדין אם העדים החתומים עליו הם השליחים ומה הדין בשני שליחים שלא אמרו בפני נכתב ובפני נחתם.

זמן בגט

על פי תקנת חכמים גט שלא נכתב עליו תאריך כתיבתו נפסל, בטעם התקנה נחלקו האמוראים, לדעת רבי יוחנן החשש היה שמא אשת איש תזנה ובעלה יחפה עליה ויכתוב לאחר המעשה גט ללא תאריך, ומספק שמא הגט נכתב קודם המעשה לא יוכלו להענישה, ואילו לדעת ריש לקיש, ללא תאריך, הבעל יוכל להמשיך ולאכול מפירות נכסי מלוג.

במשנה נחלקו תנא קמא ורבי שמעון, מה דינו של גט שנחתם למחרת כתיבתו כך שכתוב בו תאריך שמוקדם לזמן החתימה, הגמרא מבארת ששורש המחלוקת תלוי בדיון ההלכתי ממתי אין לבעל זכות בפירות נכסי מלוג, לדעת חכמים רק החתימה על הגט מפסיקה את זכותו של הבעל בפירות, ולכן חוששים שמא הבעל ימכור חלק מהפירות בין הכתיבה לחתימה שאז הנכסים עדיין ברשותו, ומכיוון שהתאריך שבשטר הוא קודם המכירה, תוכל האישה להוציא את הפירות מידי הלקוחות שלא כדין. ואילו שיטת רבי שמעון היא שמשעת כתיבת הגט אין הבעל זכאי לאכול פירות, ולכן באופן שהתאריך הוא שעת הכתיבה, האישה תטרוף מן הלקוחות כדין.

דיני כתיבת הגט

המשנה מונה דברים שבהם מותר לכתוב את הגט, כגון בעופרת, בדיו וסוגים נוספים שהכתב מתקיים בהם, אך סוג דיו שהכתב לא מתקיים בו כגון מי פירות, אסור. כמו כן אסור לכתוב את הגט על גבי דבר המתכלה, כגון עלה זית. הגמרא מכריעה שניתן לכתוב גט על גבי דבר האסור באיסורי הנאה ואסור לכתוב גט על ידי חקיקה, וכן אם מסר את הגט לאישה על מנת שהנייר עצמו שייך לו הגירושין אינם חלים

כתיבה במחובר לקרקע

אסור לכתוב גט על גבי חפץ המחובר לקרקע מאחר שצריך לקוצצו בין הכתיבה לנתינה, וחכמים דרשו מהפסוק ”וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ” (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק א') היקש "וכתב ונתן" שאין להפסיק בין כתיבת הגט לנתינתו. הגמרא מוכיחה שעל פי שיטת רבי מאיר שעדי חתימה כרתי כל עוד שלא חתמו על הגט אין זה נחשב לכתיבה ולכן ניתן לכתוב גט במחובר ולקצוץ אותו לפני החתימה.

אגב דין זה דנה מה הדין בעץ שחציו בארץ ישראל וחציו מחוצה לה לעניין תרומות ומעשרות.

הכשרים לכתוב

במשנה מובא שכתיבת הגט כשרה בכל אדם מישראל אפילו חרש שוטה וקטן, לגבי גוי נחלקו אמוראים אם כתיבתו כשרה, הגמרא תולה את המחלוקת בשאלה אם עדי מסירה כרתי או עדי חתימה, המכשירים סוברים כרבי מאיר שעדי חתימה כרתי וחתימת העדים היא עיקר הגט אך אין מניעה שהכתיבה תיעשה על ידי גוי, והפוסלים סוברים כרבי אלעזר שעדי המסירה הם נותנים תוקף לגט, ולכן ההקפדה היא על הכתיבה עצמה שתהיה על ידי כשרים, הגמרא מבארת שלשיטתם גם בחרש שוטה וקטן הכשירו רק אם גדול עומד על גביו.

הכשרים להביא את הגט

במשנה כתוב שכולם כשרים להביא את הגט ליד האשה, מלבד חרש שוטה וקטן, סומא ועובד כוכבים, ואפילו אם הקטן קיבל את הגט והגדיל תוך כדי השליחות, אינו יכול לתת הגט. גם עבד כנעני אינו יכול להביא גט לאישה, כיוון שאינו בתורת גיטין וקידושין.

נשים בהבאת הגט

גם נשים שאינם נאמנות להתיר עגונה (כגון צרתה וחמותה) נאמנות להביא את הגט, ממדינה למדינה בחוץ לארץ, ולהעיד בפני נכתב ובפני נחתם, משום שאין חשש שחמותה רוצה להוציא אותה מבעלה השני כיוון שגם אם יבוא הבעל ויערער הוא לא יכול לערער כיוון שאמרה בפני נכתב , משאין כן בתוך ארץ ישראל עצמה שאינן מעידות כלום אינן יכולות להביא גט, כיוון שהבעל יכול לערער ולומר שלא גירשה, ואז צריכה לצאת מבעלה השני, ואם יכול להיות תקלה לא נותנים לחמותה לתת גט כיוון שיכול להיות שהיא רוצה שיהיה תקלה ומכוונת לזה.

סוגיות נוספות

• נטילת ידים על יד אחת ואחרי זמן את היד השנייה.
• ממתי סופרים ג' חדשי הבחנה האם משעת הכתיבה או משעת הנתינה.
• ממתי חוב הכתובה משמט בשמיטה.
• אדם שאמר לעשרה אנשים לחתום על הגט, האם הוא התכוון שכולם עדים, או ששנים עדים והשאר זה תנאי.
• שטר שנכתב בערכאות האם אפשר לגבותו ממשועבדים.