מעבר המיתלה
מעבר המיתלה (בערבית: ممر متلة) הוא מעבר יבשתי בין שני רכסי הרים במערב חצי האי סיני. אורכו של המעבר הוא 32 קילומטר וכיוונו הכללי הוא מזרח-מערב. קצהו המערבי נמצא כ-35 קילומטר ממזרח לתעלת סואץ. למעשה, מעבר המיתלה נמצא בקצהו המערבי של המעבר, בעוד ששם קצהו המזרחי, בו התרחש קרב המיתלה במלחמת סיני, הוא מעבר אל חיטאן.[1]
חשיבותו של המעבר נובעת מהיותו אחד משני המעברים היחידים (השני הוא מעבר הגידי) המאפשרים תנועה רכובה מחלקה הדרומי של תעלת סואץ אל מרחבי חצי האי סיני. בצדו המזרחי של המעבר בולט ג'בל חיטאן, שנמצא מדרום למעבר. המעבר מהווה חלק מדרך קדומה שחצתה את מדבר סיני והובילה מקצהו הצפוני של מפרץ סואץ אל קצהו הצפוני של מפרץ אילת. קיימת סברה כי מקור שם המעבר הוא "טלע" (לעלות בערבית) וכי מיתלה הוא למעשה "מטלע", כלומר - מעלה[2].
בצדו המזרחי של המעבר ניצבה עד שנהרסה "מצבת פרקר" לציון שמו של קולונל פרקר (Alfred Chevallier Parker) שהיה המושל הבריטי של סיני בשנים 1907-1910 ו-1918-1923 וכונה גם "פרקר באשה". המצבה הוקמה בפתח המעבר על ידי יורשו בתפקיד, קלוד ג'רוויס,[3] מאחר שפרקר היה זה שיזם את סלילתה של דרך העפר הראשונה בתוך המיצר[2].
ממזרח למעבר, בסמוך למצבת פרקר, נמצא צומת דרכים שזכה מאוחר יותר לכינוי "צומת פרקר". הכביש צפונה מוביל לביר תמדה ולביר גפגפה. הכביש דרומה מוביל למבצר קלעת אל ג'ונדי ולראס סודר. הכביש מזרחה מוביל לנח'ל, לראס א-נקב ולאילת והכביש מערבה עובר במעבר המיתלה וממשיך מערבה עד לתעלת סואץ.
המעבר התפרסם בעת שב-1956 במבצע קדש, הוצנח בפתחו המזרחי גדוד 890 של חטיבת הצנחנים (חטיבה 202), בפיקודו של רב-סרן רפאל איתן. צניחה זו, שכונתה מבצע מכבש, היוותה את הצניחה הקרבית הראשונה של צה"ל. אל כוח זה חברו למחרת יתר הכוחות של חטיבת הצנחנים, בפיקודו של אריאל שרון, שחצו בצורה רכובה את חצי האי סיני. באותו יום ולמחרת, נוהל קרב המיתלה - קרב קשה בין כוח הצנחנים ובין כוח המגן המצרי, שהשתייך לגדוד החמישי בצבא המצרי, על השליטה במעבר. בקרב זה התפרסם מיתוס הגבורה של יהודה קן דרור אשר נהרג בעת משימתו למשוך אליו את אש החיילים המצרים. על משימה זו הוענק לו עיטור הגבורה. הכוח הישראלי הצליח להשתלט על העמדות השולטות ועל המעבר כולו.
ב-1967, במלחמת ששת הימים, נלכדה במעבר שיירת אספקה גדולה של הצבא המצרי והופצצה על ידי חיל האוויר הישראלי. בהפצצה זו נפגעו והושמדו עשרות כלי רכב מצרים. מאוחר יותר, הגיע לפתחו המזרחי של המעבר, כוח שריון מחטיבה 200 בפיקוד אל"ם יששכר שדמי (מאוגדת אברהם יפה) וניהל קרב כנגד הטנקים המצרים הנסוגים ופגע בעשרות מהם.
במלחמת יום הכיפורים נערך כוח צה"לי, בפיקודו של אלוף מנחם מרון במעברי המיתלה והגידי, במטרה לשמש כוח עתודה לבלימה במידה והצבא המצרי יצליח לפרוץ את קווי צה"ל שממזרח לתעלת סואץ. בקרב ואדי מבעוק ב-14 באוקטובר 1973 נמנעה פריצה של המצרים לכיוון המעבר.
הערות שוליים
- ^ מוטי גולני (בהנחיית יואב גלבר ואשר כהן), החוג להיסטוריה כללית, מלחמת סיני - 1956, היבטים צבאיים ומדיניים, נובמבר 1992, עמ' 331
- ^ 2.0 2.1 זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969
- ^ זאב וילנאי, "מצבת פארקר", אריאל – אנציקלופדיה לידיעת ארץ-ישראל כרך ח', תשל"ח – 1977, עמודה 4670