הלוואת און-קול

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

הלוואת און-קולאנגלית: On-call loan או Demand loan) היא הלוואה שמעמיד בנק או גוף פיננסי ללווה, ללא מועד פירעון קבוע מראש[1]. החזרת ההלוואה מתבצעת "על פי דרישה", כלומר המלווה רשאי לדרוש את החזר הסכום המלא בכל עת.

מאפיינים

  • ניתנת בדרך כלל ללקוחות עסקיים או מוסדיים בעלי איתנות פיננסית.[2]
  • סכומי ההלוואה נעים מאלפי שקלים ועד מאות מיליוני שקלים.
  • הריבית נמוכה יחסית ולעיתים מוצמדת לריבית פריים.
  • ההלוואה משמשת בעיקר לניהול תזרים מזומנים קצר טווח.

שימושים בעולם

הלוואות און-קול נפוצות בשווקים פיננסיים ברחבי העולם, ומשמשות חברות מסחריות, גופים פיננסיים ותאגידים. במדינות שונות קיימות רגולציות שונות על סוג הלוואות זה.[3]

בישראל

בישראל נהוגות הלוואות און-קול בעיקר כלפי חברות ותאגידים גדולים.[2] לעיתים נעשה בהן שימוש לגישור תזרימי או מימון זמני לפרקי זמן של עד שנה.

ביקורת

חוקרים וכלי תקשורת העלו לאורך השנים טענות כי האפשרות של בנקים לדרוש פירעון מיידי מקנה להם כוח עודף מול לווים מוסדיים.[4] כך למשל, בסיקור פרשת החובות של ערוץ 10 מול בנק לאומי בשנת 2006, נטען כי לבנק הייתה יכולת להפעיל לחץ באמצעות מנגנון ההלוואות מן הסוג הזה.[5]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

הלוואת און-קול41858643