הילטון נגד ארצות הברית
 | |
| מידע החלטה | |
|---|---|
| ערכאה | בית המשפט העליון של ארצות הברית |
| תאריך טענות | 23 בפברואר 1796 |
| תאריך החלטה | 8 במרץ 1796 |
| מראה מקום | 3 U.S. 171; 3 Dall. 171; 1 L. Ed. 556; 1796 U.S. LEXIS 397; 2 A.F.T.R. (P-H) 2155 |
| הרשעה בבית המשפט המחוזי של מחוז וירג'יניה | בית המשפט המחוזי של מחוז וירג'יניה |
| החלטה | |
| מס על החזקת טובין (כרכרות במקרה זה) אינו נחשב "מס ישיר" ולכן אינו חייב להיות מחולק בין המדינות לפי סעיף 1 לחוקה. | |
| חברי המותב | |
| נשיא בית המשפט | אוליבר אלזוורת' |
| חברי המותב | צ'ייס, פטרסון, אירדל, וילסון |
| הגדרת "מס ישיר" לפי החוקה; ביקורת שיפוטית | |
| נהפך על ידי | |
| Pollock v. Farmers' Loan & Trust Co. (1895) | |
| היסטוריה מאוחרת | |
| נהפך בשנת 1895 בפסק הדין Pollock; מוזכר כתקדים בעניין חוק הבריאות (2012) | |
הילטון נגד ארצות הברית (באנגלית: Hylton v. United States, 3 U.S. (3 Dall.) 171, 1796)[1] הוא אחד מפסקי הדין המוקדמים של בית המשפט העליון של ארצות הברית, שבו נקבע כי מס שנתי על החזקת כרכרות אינו מהווה מס ישיר לפי סעיף 2, וסעיף 9 בפרק הראשון לחוקת ארצות הברית, ולכן אינו חייב בחלוקה יחסית בין המדינות. בית המשפט קבע כי מס על קרקע הוא דוגמה למס ישיר, ואילו המס הנדון אינו כזה.
פסק דין זה חשוב גם בשל היותו הפעם הראשונה שבה בית המשפט העליון עשה שימוש בביקורת שיפוטית, מנגנון אשר אושר פורמלית מאוחר יותר בפסק הדין המפורסם מרבורי נגד מדיסון (1803), לבדיקת חוקתיות חקיקה של הקונגרס.[2]
טענות בעל-פה
אלכסנדר המילטון ייצג את הממשל בפני בית המשפט וטען כי המס מהווה שימוש חוקי בסמכות הקונגרס. השופט ג'יימס אירדל כתב יומיים לאחר הטיעונים:
"מר המילטון נשא דברים בבית המשפט שלנו, בנוכחות הקהל הגדול ביותר שראיתי שם אי-פעם, עד כדי כך ששני בתי הקונגרס היו כמעט ריקים באותו זמן. למרות מצבו הבריאותי הירוד, הוא דיבר בכישרון יוצא דופן ובאופן נעים ביותר, וזכה להקשבה מוחלטת. נאומו נמשך כשלוש שעות."[3]
החלטה
באותה תקופה, במקום להוציא חוות דעת אחידה, כל אחד מהשופטים כתב דעת יחיד (seriatim):
- השופט צ'ייס כתב: "מאחר שאינני סבור שהמס על כרכרות הוא מס ישיר, אני בעד אישור פסק דינו של בית המשפט המחוזי."
- השופט פטרסון כתב: "כל המיסים על הוצאות או צריכה הם מיסים עקיפים. מס על כרכרות הוא מסוג זה, ולכן אינו מס ישיר... אני בעד אישור פסק הדין של בית המשפט המחוזי."
- השופט אירדל כתב: "אני משוכנע בבירור שאין מדובר במס ישיר במובן החוקה, ולכן פסק הדין צריך להיות מאושר."
- השופט וילסון כתב: "אסכם ואוסיף, כי דעתי בעד חוקתיות המס האמור לא השתנתה."[1]
השופט צ'ייס התייחס גם לנושא הביקורת השיפוטית ואמר כי הוא מוכן להפעילה רק במקרים ברורים מאוד.
היסטוריה מאוחרת
פרשנות בית המשפט כי מס על רכוש אישי אינו "מס ישיר" נמשכה עד לפסיקה בשנת 1895 בפרשת Pollock v. Farmers' Loan & Trust Co., שבה נקבע שמיסים על רכוש אישי או על הכנסה ממנו הם מיסים ישירים. פסק הדין Pollock ביטל למעשה את ההחלטה בעניין הילטון.
ב-1913 התקבל התיקון ה-16 לחוקת ארצות הברית, שביטל את פסיקת Pollock לגבי מס הכנסה, אך לא לגבי מיסוי רכוש אישי עצמו. בית המשפט ציין מאוחר יותר כי התיקון לא יצר סמכויות חדשות למיסוי, אלא רק ביטל את דרישת החלוקה היחסית שהוטלה בפסק דין Pollock.
שימוש מאוחר יותר כתקדים
בשנת 2012 צוטט פסק הדין הילטון על ידי נשיא בית המשפט העליון ג'ון רוברטס, כתקדים לתמיכה בחוקתיותו של חוק הבריאות של הנשיא אובמה (Affordable Care Act), בנימוק שמנדט החובה לרכישת ביטוח בריאות יכול להיחשב למס חוקתי.[4]
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Hylton v. United States, 3 U.S. 171 (1796), Justia Law (באנגלית)
- ↑ Kermit Hall, The Oxford guide to United States Supreme Court decisions, New York : Oxford University Press, 1999, מסת"ב 978-0-19-511883-4
- ↑ Randolph Bias, Hamilton as a Lawyer, American Bar Association Journal 13, 1927, עמ' 347–352
- ↑ Richard D. Allen: Roberts's Rehnquist-Meets-O'Connor Compromise - In Plain Sight, web.archive.org, 2012-07-05
הילטון נגד ארצות הברית40977617Q5956327