הילדה שראם

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. ד"ר הילדה שראם (בגרמנית: Hilde Schramm; נולדה ב-1936), פעילה גרמנית נגד האנטישמיות ולהנצחת זכר השואה.

שראם היא בתו של אלברט שפר, אשר היה שר החימוש בממשלתו של אדולף היטלר, ושותף לפשעי המשטר הנאצי. שפר הואשם בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות במשפטי נירנברג ונדון לעשרים שנות מאסר בכלא שפנדאו. בטרם כיהן שפר כשר החימוש, היה אדריכלו האישי של היטלר, ונחשב לידידו הקרוב.

ביוגרפיה

שראם היא השנייה מבין ששת ילדיו של שפר, בהם האדריכל אלברט שפר הבן (אנ'). בילדותה, בטרם נפילת המשטר הנאצי, הייתה שראם בין המבקרים באוברזלצברג משכנו ההררי של היטלר, וניהלה אורח חיים המקובל בקרב ילדי בכירי המשטר הנאצי. לאחר כליאתו של אביה, ניהלה שראם עמו התכתבות ערה בעת שבתו בכלא, שהחלה בהיותה בת 17. התכתבות זו וטענתו של אביה כי "לא ידע דבר" הביאו אותה למחשבה עצמאית, ולמסקנות משלה. באשר לאביה טענה שראם כי אינה חשה אשמה, כי אם בושה.

לאחר מלחמת העולם השנייה בילתה שראם שנה בארצות הברית והתארחה אצל משפחה קוויקרית. לאחר מכן שבה לגרמניה ולמדה חינוך. בשנות השמונים הפכה שראם לפוליטיקאית ליברלית ושימשה כסגן נשיא הפרלמנט של ברלין, מטעם מפלגת הירוקים.

שראם שיתפה פעולה עם הביוגרפית של אביה, גיטה סרני אשר פרסמה בשנת 1995 ביוגרפיה ביקורתית בשם "אלברט שפר ומלחמתו באמת". סרני כינתה את שראם "האדם המוסרי ביותר שהכרתי מעודי".

בשנת 1994 ייסדה שראם את קרן "Zurückgeben" (להעניק בחזרה), אשר סייעה לנשים יהודיות בתחום האומנות. שראם ייסדה את הקרן בכספי ירושת אביה, ובמכירת תמונות משפחתיות, אשר היא חשדה כי במקורן היו שייכות ליהודים, והוחרמו בימי המשטר הנאצי. כן פעילה שראם במכון "קונטקט" המסייע לקורבנות הנאצים במזרח אירופה אשר אינם זכאים לסיוע אחר מן הממשלה הגרמנית. היא אף בחבר המנהלים של המרכז לסיוע לנפגעי טרור בברלין.

בספטמבר 2004 קיבלה שראם את פרס משה מנדלסון על פעילותה זו, ותרמה חלק מכספי הפרס למכון צוריקגבן, ולמכון קונטקט. הקהילה היהודית בברלין ביקשה כי הפרס לא יינתן בבית כנסת, והטקס התקיים בסוף בכנסייה. דובר הקהילה הדגיש כי שראם ראויה לקבל את הפרס, אך הבהיר כי המטען הרגשי הכרוך בזכר אביה של שראם אינו מאפשר הענקת הפרס בין כותלי בית כנסת.^[1]