הטיהורים במפלגת הבעת' העיראקית (1979)
| חלק משלטון הבעת' בעיראק | |
|---|---|
 | |
| מוחי עבד אל-חוסיין נושא דברים בישיבת הטיהורים בצמרת מפלגת הבעת' העיראקית | |
| תאריך | 22 ביולי 1979 |
| מקום |
אולם אל-חֻלְד, בגדאד, עיראק  |
| מטרה | טיהור בכירי מפלגת הבעת' העיראקית שלא היו נאמנים לסדאם חוסיין |
| הרוגים | 22 מחברי הנהגת מפלגת הבעת' שנידונו למוות |
הטיהורים במפלגת הבעת' העיראקית (בערבית: تطهير حزب البعث; תעתיק מדויק: תַטְהִיר חִזְבּ אלבַּעַת'), המכונים גם טבח חברי המפלגה (בערבית: مجزرة الرفاق; תעתיק מדויק: מג'זרת אלרִפָאק) או האירוע של אולם אל-חֻ'לְד (בערבית: حادثة قاعة الخلد; תעתיק מדויק: חָאדִתַ'ת קָאעַת אלחֻ'לְד) היה אירוע שהתרחש ב-22 ביולי 1979 בפקודתו של נשיא עיראק הנכנס סדאם חוסיין, בעקבות קשירת קשר שנעשה בסיוע סורי לכאורה, במטרה להפיל את שלטון משטר הבעת' העיראקי. ימים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד נשיא עיראק, כינס סדאם חוסיין את כלל חברי הנהגת מפלגת הבעת' העיראקית באולם אל-חֻ'לְד בבגדאד וביצע טיהור פומבי מול מצלמות הטלוויזיה בקרב בכירי המפלגה שהואשמו במעורבות בקשר ובבגידה.[1]
רשימת הנאשמים כללה את חברי הבעת' שהתנגדו לתפיסתו של סדאם חוסיין את תפקיד הנשיא במקום אחמד חסן אל-בכר, ששימש כנשיא עיראק מטעם מפלגת הבעת' בין השנים 1968-1979. בין האנשים הללו היה מזכירו של הנשיא דאז, מוחי עבד אל-חוסיין. שמות המעורבים בקשר הוכרזו בפומבי באולם והם נתבקשו לצאת החוצה, הועמדו לדין ונידונו למוות.[2] לאורך כל תקופה זו, תעמולת המפלגה הדגישה את דבר הרשעתם ואת בגידתם לכאורה במפלגה. בעקבות אירועים אלה, עיראק ניתקה את היחסים עם מפלגת הבעת' הסורית והטילה את האשמה על נשיא סוריה חאפז אל-אסד בארגון המזימה נגד השלטון.
רקע לאירוע
התקרבות עיראק וסוריה וכישלון האיחוד ביניהן
בסוף שנות ה-80, היו יחסיהן של עיראק וסוריה קרובים ואיחוד בין שתי המדינות עמד על הפרק.[3] הגורם להתקרבות בין שתי המדינות שנשלטו על-ידי שלוחות מקומיות של מפלגת הבעת', היה התנגדותן המשותפת להסכם השלום בין ישראל ולמצרים שנחתם ב-1977 לצד חתירתן לתפוס את הבכורה והמנהיגות בעולם הערבי, תוך ניצול בידודה של מצרים על רקע חתימת ההסכם עם ישראל. ניתן למנות גורם פנימי נוסף להתקרבות בין המדינות, הנוגע למאזן הכוחות הפנימי בעיראק ובפרט, בשורות מפלגת הבעת' העיראקית: מפלגת הבעת' בראשות הנשיא אחמד חסן אל-בכר הייתה המפלגה היחידה שפעילותה הותרה בעיראק והיא התנהלה בשיטות דיקטטוריות ובאלימות רבה במטרה להחיל את עקרונות האידאולוגיה הבעת'יסטית על העם העיראקי. במהלך שנות ה-70, שימש סדאם חוסיין כסגנו של הנשיא אל-בכר והיה בפועל האיש החזק בעיראק, תוך שעוצמתו והשפעתו על המדינה גדלים מיום ליום.[4] חברי מפלגה רבים עקבו בחשש אחר התעצמותו של סדאם חוסיין ופעלו לבלימתו, שמא ישתלט על המפלגה כולה ותתאפשר הוצאה לפועל של רעיונותיו הכוחניים והאכזריים. בשנת 1978 ביקר נשיא סוריה חאפז אל-אסד בעיראק לדיונים בנושא האיחוד בין המדינות, מתוך ניסיון משותף של הנשיאים לרסן את התעצמותו של סדאם חוסיין בעיראק. התוכנית הייתה שכשאל-אסד ואל-בכר יעמדו בראש שלטון משותף לשתי המדינות, ייחלש מעמדו של סדאם ותתאפשר דחיקתו לשולי הנהגת המפלגה.[3]
התפטרותו של אל-בכר והעברת השלטון לידי סדאם חוסיין
ב-16 ביולי 1979, הכריז אחמד חסן אל-בכר על התפטרותו מהשלטון בפני ישיבת מועצת הפיקוד המהפכנית מ"סיבות בריאות", שפרשנים רבים מעריכים שהיו רק כיסוי לסיבות האמיתיות להתפטרותו, וכן, על העברת השלטון לסגנו סדאם חוסיין. ככל הנראה נקט סדאם מהלכים שונים שהביאו להתפטרותו של אחמד חסן אל-בכר מהשלטון, כגון הפעלת לחץ ואילוצו של הנשיא לפרוש מתפקידו בטיעונים בריאותיים שלא היו הסיבה האמיתית להתפטרותו.[5] מוחי עבד אל-חוסיין, חבר מועצת הפיקוד המהפכנית, התנגד נחרצות להתפטרותו של אל-בכר והפציר בפניו לצאת לחופשה זמנית מבלי להעביר את השלטון לסדאם, אך אל-בכר דחה את בקשתו.[6]
היוזמה לאיחוד השלטון בין עיראק לסוריה והפצרתו של מוחי עבד אל-חוסיין בנשיא אל-בכר לצאת לחופשה זמנית ללא מינוי יורש, העצימו את חשדו של סדאם כלפי חברי הנהגת המפלגה. לתפיסתו של סדאם חוסיין, חברים אלה היוו איום על מעמדו שיש לחסל בהקדם על מנת להבטיח את מעמדו הרם בשלטון בעתיד. על כן, בישיבת ההנהגה שכינס ב-22 ביולי ביצע סדאם טיהור בצמרת הפיקוד הצבאית של מפלגת הבעת' העיראקית, שהואשמה בקשירת קשר עם סוריה להפלת המשטר העיראקי. בכך, סוכלה יוזמת איחוד עיראק עם סוריה והעברת השלטון העיראקי לידיה, והוסר האיום על סדאם ומעמדו בשלטון העיראקי. מאוחר יותר התגלה כי כל הנאשמים בקשירת הקשר ובבגידה היו ממקורביו של הנשיא אל-בכר והיו חלק ממאמץ לבלום את התעצמותו של סדאם חוסיין ואת תפיסתו את השלטון.
המקרה
ב-22 ביולי זימן סדאם חוסיין "ישיבת חירום" בהולה של ההנהגה הארצית של מפלגת הבעת' בטענה כי נחשפה "מזימה" להפלת המשטר על-ידי גיס חמישי מתוך המפלגה. הטענה הייתה ביטוי לקונספירציה פרי דמיונו של חוסיין ששימשה תירוץ כדי להצדיק את הוצאתם להורג של חברי הנהגת המפלגה שסדאם חשד שמעוניינים בהפלתו, ולאיש בהנהגת המפלגה לא הייתה כל הוכחה להתקיימו של קשר כזה במציאות. מוחי עבד אל-חוסיין "הודה" בישיבה בקשירת הקשר נגד חוסיין והיותו חלק מסיעה שהוקמה ב-1975 ונתמכה כספית על-ידי סוריה, שהיוותה לכאורה שחקן מרכזי ב"קשר" נגד השלטון העיראקי.[6] יתרה מזאת, עבד אל-חוסיין העביר לידי המפלגה רשימה של 68 חברים בהנהגת המפלגה שהיוו לכאורה בין הקושרים. מיד לאחר מכן, המשתתפים שנקראו בשמותיהם הוצאו מהאולם לבית המשפט שבו הואשמו בבגידה ונשלחו למעצר.[2] סדאם בירך את שאר המשתתפים שנותרו בישיבה על נאמנותם למשטר, הן בעבר והן בעתיד.
בסך הכל הוצאו להורג 22 בני אדם באישומי בגידה במשטר, מתוכם חמישה חברים במועצת הפיקוד המהפכנית.[7] אדם נוסף נידון למוות, אך סוכנות הידיעות העיראקית דיווחה כי "לא ניתן היה למצוא אותו בשום מקום". כל מהלך הישיבה צולם בווידאו והופץ לאחר מכן בכל אמצעי התקשורת בעיראק ובעולם. היה בכך משום קריאת אזהרה ואמצעי להרתעה לכל מי שהתכוון להתנגד בעתיד לשלטונו של סדאם.
ברשימת המוצאים להורג ניתן למנות את מוחי עבד אל-חוסיין, ששימש כחבר ההנהגה הארצית של המפלגה בין השנים 1974–1979 ומזכירו של הנשיא אל-בכר; ע'אנם עבד אל-ג'ליל, ששימש כחבר ההנהגה הארצית בשנים 1974–1979; וכן מוחמד מחג'וב, מוחמד עאיש חמד, ועדנאן חוסיין עבאס אל-חמדני, כולם חברי הנהגה בכירים.[1]
השלכות האירוע
בתאריך 28 ביולי פורסמו פרטי האירוע על-ידי סוכנות הידיעות העיראקית, שהפנתה בדיווח אצבע מאשימה כלפי משטר הבעת' הסורי כמתכנן המזימה להפלת המשטר העיראקי. ההנהגה הסורית הכחישה נחרצות את הדברים וטענה שלא היוו דברים מעולם.[8] יתרה מכך, חאפז אל-אסד אמר לסדאם כי ישלחו כוחות לחיסול מתנגדים נוספים, אם יתגלו כאלה, אך מרוח הדברים היה ברור לכלל הנוגעים בדבר בחזית הסורית כי בדבריו של חאפז אל-אסד לא הייתה כל כוונה לשלוח כוחות כאלה וכי מדובר ב"תיאטרליות מוגזמת" שמטרתה הייתה הסרת חשדותיו של סדאם כלפי משטר הבעת' הסורי.[8]
אירועים אלה הביאו לקרע ולנתק מוחלט בין שתי המדינות ובין מפלגות הבעת' המקומיות ששלטו בהן, ו"ירח הדבש" ביחסים בין שתי ההנהגות בא אל קיצו. הקרע בין שתי המדינות התעצם במהלך מלחמת איראן-עיראק, על רקע תמיכתה של סוריה באיראן, שבה ראתה ההנהגה הסוכרית בעלת ברית אסטרטגית נגד יריבתה.[9] אירועים שונים בשנים שלאחר מכן הדגישו את הקרע בין המדינות ובפרט תמיכת שתי המדינות בפלגים אופוזיציוניים שחתרו נגד הנהגת המדינה היריבה.[10] היחסים בין שתי המדינות נותרו מתוחים עד להפלת סדאם חוסיין מהשלטון בעקבות הפלישה האמריקאית לעיראק ב-2003.
אירוע הטיהורים במפלגת הבעת' העיראקית עורר הדים ברחבי העולם ופורסם בתקשורת העולמית לאחר שפרטי האירוע פורסמו על-ידי סוכנות הידיעות העיראקית. האירוע האלים והדרמטי קיבע את דמותו של סדאם חוסיין כדיקטטור חסר רחמים ואכזר.[11] אמנם, גם קודמיו בתפקיד הנשיא היו דיקטטורים אכזרים שפעלו בשיטות אלימות ולעתים קרובות חיסלו מתנגדים לשלטונם, אך לא היה תקדים לחיסול רחב היקף שכזה של יריבים מתוך שורות מפלגתו של הנשיא עצמה. סדאם היה הראשון מבין נשיאי עיראק שהפך את ההוצאות להורג לחלק בלתי נפרד מדפוסי השלטון שלו, ואלה כללו לעתים קרובות גם הוצאה להורג של חברים משורות הנהגת המשטר שנתגלו כ"לא נאמנים" במידה מספקת עבור סדאם ולכן היו עלולים לסכן את יציבות מעמדו בשלטון בעתיד.[12]
קישורים חיצוניים
הקלטה נדירה של ישיבת הנהגת הבעת' מ-22 ביולי 1979 באולם אל-חֻ'לְד, סרטון בערוץ "أرشيف العراق - Archives Iraq", באתר יוטיוב
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 סבאח נאהי, הבעת' בעיראק ובסוריה: מאבק של אחים אויבים, באתר Independent Arabia, 28 באוגוסט 2021 (בערבית)
- ^ 2.0 2.1 Bay Fang, When Saddam Ruled the Day, U.S. News & World Report, 11 July 2004 (ארכיון)
- ^ 3.0 3.1 מיכאל אפל., עראק : מלוכה, מהפכה, רודנות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 264
- ^ Hussein was symbol of autocracy, cruelty in Iraq, CNN INTERNATIONAL, December 30, 2006
- ^ Kathleen Moore, Iraq: The Rise And Fall Of Saddam Hussein, Radio Free Europe/Radio Liberty, April 9 2008
- ^ 6.0 6.1 Hanna Batatu, Syria's Peasantry, the Descendants of Its Lesser Rural Notables, and Their Politics, Chichester, West Sussex, UK: Princeton University Press, 1999, עמ' 282
- ^ Iraq executes coup plotters (עמ' 12), The Salina Journal, August 8, 1979
- ^ 8.0 8.1 Hanna Batatu, Syria's Peasantry, the Descendants of Its Lesser Rural Notables, and Their Politics, Chichester, West Sussex, UK: Princeton University Press, 1999, עמ' 283
- ^ מיכאל אפל, עראק : מלוכה, מהפכה, רודנות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 266
- ^ Mona Yacoubian, Syria and the New Iraq: Between Rivalry and Rapprochment, Iraq, Its Neighbors, and the United States: Competition, Crisis, and the Reordering of Power, Washington DC: United States Institute of Peace, 2011, עמ' 149-150
- ^ Abdullah Yusuf, Saddam Hussein: how a deadly purge of opponents set up his ruthless dictatorship, The conversation, July 22, 2019
- ^ מיכאל אפל, עראק : מלוכה, מהפכה, רודנות, רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2005, עמ' 289
37670235הטיהורים במפלגת הבעת' העיראקית (1979)