הטובים לתקשורת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

הטובים לתקשורת הוא מאמר שכתב אורי אורבך, והופיע בספטמבר 1987 (טבת תשמ"ז) בכתב העת "נקודה".[1] המאמר פנה לצעירי הציונות הדתית ומטרתו הייתה לשכנעם להתגייס לשירות חובה בכלי התקשורת הצבאיים. במאמר הביע אורבך את השקפת עולמו על מעורבות הציונות הדתית בחברה הישראלית בכלל ובתקשורת הישראלית בפרט. כותרת המאמר היא פרפרזה על הסיסמה "הטובים לטיס".

רקע לכתיבת המאמר

הטובים לתקשורת נכתב על רקע התנגדותו של אורבך לתפיסה שרווחה בציונות דתית באותה עת, ולפיה בני המגזר האיכותיים ביותר מיועדים לשירות צבאי משמעותי ביחידות קרביות. אורבך טען כי אנשי המגזר הדתי-לאומי דרושים בתקשורת לא פחות מאשר בצבא הקרבי.

תוכן המאמר

את המאמר פותח אורבך בפניה לצעירי המגזר. בפנייתו הוא מתאר את התפיסה שהייתה מצויה אז במגזר, על-פיה אנשי המגזר צריכים לבצע את מעשיהם ללא התחשבות בשאר הציבור הישראלי[דרוש מקור]. אורבך אף מלגלג על החינוך בישיבות-התיכוניות, שהוא מנותק מן המציאות ואינו מותאם למצב הקיים דאז.

אורבך מתאר מצב, שבו המגזר הדתי-לאומי אינו מביע את דעתו בתקשורת, ולמעשה מנתק את דעותיו משאר הציבור הישראלי. תוך ויתור ונתינת במה מלאה לחברה החילונית ולדעותיה.

אורבך הציג את חשיבות התפקידים שפעמים רבות מוצגים דווקא כשוליים בגופי התקשורת. למעשה, אורבך מביע התנגדות לתפיסה לפיה לשדרן ולעורך חשיבות נמוכה. הוא אף מדגים כיצד המראיין יכול להטות את השיחה על-פי תפיסת עולמו, והסביר כיצד ניתן לשנות את המצב הקיים דאז בתקשורת ובו הציונות הדתית הייתה בעיקר מותקפת ומתגוננת למצב שבו עיתונאים מהציונות הדתית יתקפו חבר הכנסת מהשמאל המדיני. בעיקר הוא מביא התנגדות לתפיסת השמאל ביחסו כלפי טרור ויחסים עם הערבים תושבי יהודה ושומרון וחבל עזה ומדינת ישראל.

בהמשך פונה אורבך אף למחנכים ולשאר אנשי המגזר, הוא מבקש להעלות את המודעות לחשיבותה של העיתונות בכל תחומי החיים. אורבך מגדיר הסיבה שאין די דתיים לאומיים בתקשורת ב"פחד במה" ו"בישנות". אורבך קורא לצעירים לפנות לעיתונים כחלוצים בתחום שיציגו את השקפת עולמם בצורה ציבורית וללא חשש.

השפעת המאמר

למאמר הטובים לתקשורת השפעה מכוננת[דרוש מקור] בציבור הדתי-לאומי. עיתונאים רבים מהציונות הדתית חשפו כי מאמר זה הוא שגרם להם לפנות לקריירה עיתונאית, כך למשל עמית סגל[2], עיתונאי מוערך ועטור פרסים. מאז כתיבת המאמר חל שינוי במצבה של הציונות הדתית וכיום היא מעורבת ביותר הן בפוליטיקה והן בצבא. למשל, כמחצית מהקצינים בצה"ל הם בני הציונות הדתית[דרוש מקור].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ אורי אורבך, דתי נורמלי: מבחר כתבים, ראשון לציון: ידיעות אחרונות ספרי חמד, 2018, עמ' 122
  2. ^ "ותודה גם על המאמר "הטובים לתקשורת", שבלעדיו, בעצם, איש מאיתנו לא היה פה"
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

27288749הטובים לתקשורת