החלטת ממשלה (ישראל)
החלטת ממשלה בישראל היא הליך במשפט החוקתי במסגרתו ממשלת ישראל מאמצת החלטות המהוות התוצר הכתוב הבסיסי והעיקרי של הממשלה בדבר מדיניות ויעדים שהיא מבקשת להחיל ולקדם.[1]
היוזמה להביא להצבעה על החלטת ממשלה יכולה להגיע מראש הממשלה, משרי הממשלה ולעיתים מהדרגים המקצועיים במשרדי הממשלה. לאחר מכן דנה הממשלה בהצעת ההחלטה (נקראת לעיתים גם "הצעת מחליטים") ומצביעה האם לאשר את ההחלטה בנוסח המוצע או עם שינויים שהוכנסו במהלך הדיון. במקרים נדירים, אם מסתמן שהצעת החלטה לא תזכה לרוב בממשלה, ההצבעה נדחית למועד אחר כדי שניתן יהיה עד אז להגיע להסכמות. בניגוד לחקיקה ממשלתית שעוברת ניסוח ועיבוד במשרד המשפטים, ניסוחן של החלטות הממשלה מגיע ממשרדי הממשלה השונים, במקרים רבים לשכות המנהל הכללי והמחלקה המשפטית של משרד ממשלתי נתון. עקב כך אין דפוסי ניסוח אחידים ברמה מוקפדת, מלבד מזכירות הממשלה שמפעילה בקרת איכות מסוימת על הצעות להחלטה מטעם השרים. מעבר לכך, הליך קבלתה של החלטת ממשלה בנושא מסוים הוא מהיר יותר מאשר חוק ולכן לממשלה אין זמן להשהות החלטות עד שהנוסח יהיה מושלם ומוקפד משל היה זה חוק, בייחוד כאשר החלטת ממשלה אמורה לתת מענה למצוקה או צורך דחוף.[2]
עד סוף שנות ה-70 היה נהוג להקפיד על כתיבת התאריך העברי לצד התאריך הגרגוריאני, כאשר צוין תאריך בנוסח ההחלטה. ברבות השנים הנחיה זו, המופיעה בתקנון שירות המדינה, נזנחה.
על פי תקנון הממשלה הנוסח שמציע השר היוזם את ההחלטה יוכן על ידו לפני הדיון.[3] לאחר שהצעת ההחלטה מאושרת היא נהפכת להחלטה. מזכיר הממשלה, שעליו מוטלת האחריות לסכם את הישיבה ולכתוב את ההחלטות, נוטל את הצעת ההחלטה והופך אותה להחלטה בהתאמות הנדרשות. במידה ומתפתח דיון שלא עמד מלכתחילה על סדר היום ולא הוכנה עבורו מראש הצעת החלטה, על מזכיר הממשלה לנסח תוך כדי הישיבה את דברי הסיכום וההחלטה, דבר המורכב הרבה יותר גם מפאת קוצר הזמן לניסוח ההחלטה לאור הפער בין חילופי דברים מילוליים לבין סיכומים כתובים ובכלל זה את הסיכום המילולי עוטפת עמימות גם אם רוחו מובנת לנוכחים, כיוון שלעיתים קשה לתרגם הבנות ערטילאיות לנוסח כתוב, בייחוד בנושאים רגישים.[2]
החל מאמצע שנות ה-90 החלטות הממשלה התארכו, בין היתר הודות להכנסת המחשב בראשית שנות ה-80 ויצירת תשתית תקשורתית בין לשכות השרים לבין מזכירות הממשלה כמו גם מעורבות גוברת של היועצים המשפטיים בניסוח ההחלטות.
החלטות הממשלה מודפסות במלואן מלבד כאלה העוסקות בנושאים הקשורים בענייני ביטחון, מדיניות חוץ או עניינים רגישים אחרים. אז רשאי מזכיר הממשלה לקבוע כי החלטה כלשהי לא תופיע בנוסחה המלא בפרוטוקול ההחלטות ותישמר במזכירות הממשלה. החלטות של ועדות השרים נקראות "החלטות מצורפות" וכשמן כן הן מצורפות בהליך טכני לפרוטוקול החלטות הממשלה ובכך מקבלות תוקף של החלטת ממשלה ללא צורך בדיון ואישור נוסף.[2]
פרוטוקול ההחלטות או בקיצור "הפרוטוקול" הינו התוצר המרכזי של ישיבות הממשלה או ישיבות ועדת השרים. הפרוטוקול (בניגוד לסטנוגרמה שהינה תמליל הדיון) משקף את סדר הדיון, מציין את שמות הנוכחים והנעדרים, מונה את הנושאים שעלו בישיבה ומפרט את ההחלטות שהתקבלו במהלכה. הסטנוגרמה נשארת גנוזה במזכירות הממשלה ואינה מופצת בעוד שהפרוטוקול מופץ לכל השרים וכיום אינו מסווג כלל. ראשי המדינה בתחילתה ביקשו לעברת את המילה פרוטוקול שמקורה ביוונית ועל כן ניתן למצוא בתקנות לעבודת הממשלה ובמסמכים רבים אחרים את המונח "פרטי-כל" – לעיתים כצמד מילים ולעיתים כמילה אחת "פרטיכל". במרוצת השנים נזנח המונח העברי ואומץ המונח פרוטוקול.
לקריאה נוספת
- קורן, דן; גוטמן, יחיאל (2017). ממשלות ישראל לדורותיהן - החלטות חכמות והחלטות מטופשות. ידיעות ספרים.
- זוהר, אריה (2018). בסוף נשאר הפרוטוקול: על עבודת הממשלה ומזכירות הממשלה. משכל.
הערות שוליים
- ↑ "החלטות ממשלה". משרד ראש הממשלה.
- ^ 2.0 2.1 2.2 זוהר 2018.
- ↑ "נספח א' להצעה להחלטה: תבנית להגשת הצעת החלטה לממשלה" (PDF). נבדק ב-2025-12-20.
החלטת ממשלה (ישראל)42439737Q137485589