החלטה 2758 של העצרת הכללית של האו"ם
 | |
| נוסח ההחלטה | |
| קוד | A/RES/2758(XXVI) (מסמך) |
|---|---|
| נושא | השבת הזכויות החוקיות של הרפובליקה העממית של סין באומות המאוחדות |
| סיכום הצבעה |
76 הצביעו בעד |
| תוצאה | התקבלה |
החלטה 2758 של העצרת הכללית של האומות המאוחדות עברה בהמשך להחלטה 1668 שקבעה כי כל שינוי בייצוגה של סין באו"ם טעון אישור מצד שני שלישים מהחברות, בהתאם לפרק י"ח[1] במגילת האומות המאוחדות. ההצעה שעברה ב-25 באוקטובר 1971 הכירה ברפובליקה העממית של סין כ"נציגה הלגיטימית היחידה של סין לאומות המאוחדות", והוציאה את נציגיה של טאיוואן מהארגון.
רקע
כשהוקמו האומות המאוחדות ב-1945, הייתה הרפובליקה הסינית אחת מ-51 החברות המייסדות של הארגון. ב-26 ביוני 1946, אחרי הפסקת אש של שנה, פרצה מחדש מלחמת האזרחים הסינית בין הלאומנים לקומוניסטים. ב-1949 ברחו אחרוני הלאומנים לטאיוואן, שם הוקמה הרפובליקה הסינית, כשהקומוניסטים שולטים בשאר סין. יפן ויתרה על השליטה בטאיוואן בהתאם לאמנת סן פרנסיסקו. מאותה שנה שלטה המפלגה הקומוניסטית בסין היבשתית, ואילו הלאומנים בטאיוואן ובאיים קטנים נוספים.
הרפובליקה העממית של סין טענה במשך שנים להיותה היורשת של הרפובליקה הסינית, שעה שממשלת צ'יאנג קאי שק טענה כי הרפובליקה לא הפסיקה להתקיים, והיא ממשיכת דרכה. שתי המדינות טענו לבלעדיות וסירבו לקיים יחסים עם מדינות שהכירו בשנייה. עד 1971 טאיוואן הייתה הנציגה הרשמית של סין והייתה חברה קבועה במועצת הביטחון של האו"ם עד החלטה 2758.
פרק ג' במגילת האומות המאוחדות קובע:
”החברות המייסדות של האומות המאוחדות יהיו המדינות אשר השתתפו בוועידת האומות המאוחדות בנושא ארגון בינלאומי בסן פרנסיסקו, או חתמו קודם לכן על הכרזת האומות המאוחדות מ-1 בינואר 1942, חתמו על הפרק הנוכחי ואישרו אותו בהתאם לסעיף 110”
בנוסף, הרפובליקה הסינית חתמה ואשררה את אמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים ב-18 באפריל 1961 וב-19 בדצמבר 1969 בהתאמה.
תהליך קבלת ההחלטה
ב-15 ביולי 1971, מספר מדינות חברות באו"ם ובראשן אלבניה, דרשו שעניין "השבת הזכויות הצודקות של הרפובליקה העממית של סין באומות המאוחדות" יעלה לסדר היום של העצרת ה-26. בדברי ההסבר שנלוו לבקשה, ציינו 17 חברות באו"ם כי הם מחו במשך שנים נגד מה שהחשיבו למדיניות עוינת ומפלה שהושפעה ממספר ממשלות ויחסן למשטר בסין היבשתית, שלדעתם היא נציגתו הלגיטימית של העם הסיני. קיומה של הרפובליקה העממית של סין, כך טענו, היא מציאות "שאי אפשר לשנות כדי שתתאים למיתוס לפיו הרפובליקה הסינית, המפוברקת כחלק משטחי סין. לדעתם, הרפובליקה הסינית הייתה רשות בלתי חוקית שטענה כי היא מייצגת את סין, והיא קיימת בזכות נוכחותו הקבועה של הצבא האמריקאי. לבסוף, כך נאמר, אי אפשר לפתור סכסוכים בינלאומיים בלי הרפובליקה העממית של סין, וכי האינטרס של הארגון הוא "להחזיר" את סין היבשתית באופן מיידי ובכך לשים קץ ל"עוול גדול" ו"מצב מסוכן" שהונצח במטרה ליישם מדיניות שנדחתה פעם אחר פעם. פירושו של דבר היה סילוקה של טאיוואן מהארגון.
ב-17 באוגוסט 1971 ארצות הברית ביקשה שדיון בנושא "ייצוגה של סין באומות המאוחדות" יעמוד על סדר היום גם כן. בדברי ההסבר כתבו האמריקאים כי בהתמודדות עם בעיית הייצוג של סין, על האומות המאוחדות להכיר בקיומן של שתי המדינות. הארגון, לדברי הנציגים האמריקאים, לא צריך לקחת צד בסכסוך בין המדינות ולהעניק ייצוג לשתיהן עד שייפתר הנושא בדרכי שלום. לפיכך, ניתן לצרף את הרפובליקה העממית של סין לארגון מבלי לוותר על טאיוואן.
ב-22 בספטמבר ארצות הברית העלתה להצבעה את הרעיון לשלב בין שתי ההצעות שנפל עם 12 קולות נגד, 9 בעד ו-3 נמנעים. ב-25 בספטמבר הועלתה טיוטת הצעת ההחלטה הראשונה מצידה של אלבניה, A/L.630, שאושרה על ידי 23 מדינות, מתוכן 17 הצטרפו אליה כדי "להחזיר לרפובליקה העממית של סין את כל זכויותיה ולסלק לאלתר את נציגיו של צ'יאנג קאי שק."
ב-29 בספטמבר הוגשה טיוטה שנייה בחסות מדינות שונות ובהן ארצות הברית שדרשה שכל הצעה לסילוקה של הרפובליקה הסינית מהאו"ם תהיה טעונה אישור מצד שני שלישים מהחברות, לפי פרק י"ח למגילת האו"ם. עוד באותו יום הוגשה הצעת החלטה שלישית בחסות 19 חברות ובהן ארצות הברית לפיה העצרת תאשר את זכות הייצוג של סין היבשתית ותמליץ כי היא תהיה חברת קבע במועצת הביטחון, ובנוסף היא תאשר את זכות הייצוג של טאיוואן.
ב-15 באוקטובר נציגי 22 חברות באו"ם ביקשו ממזכ"ל האו"ם להפיץ כמסמך רשמי את ההצהרה של משרד החוץ בבייג'ינג מ-20 באוגוסט, ובה נכתב כי הצעתה של ארצות הברית לאפשר את ייצוגן של שתי המדינות בארגון מהווה חשיפה של כוונתו של ממשל ניקסון ליצור "פעמיים סין" באו"ם, בניגוד למדיניות סין אחת. טאיוואן, כך נכתב, היא חלק בלתי נפרד מסין ומחוז שהוחזר אליה אחרי מלחמת העולם השנייה. בהמשך נכתב כי ארצות הברית מתכננת להפריד באופן חד בין טאיוואן וסין ומנסה לאלץ את החברות באו"ם להיכנע לרצונותיה. סין הצהירה כי העם והממשלה בבייג'ינג מתנגדים נחרצות לרעיון, וכי במקרה כזה לא יהיה למדינתם כל קשר לאו"ם.
הדיון בעצרת הכללית התקיים בין ה-18–26 באוקטובר 1971 ב-12 דיונים שונים בהם השתתפו 73 מדינות. במהלך הדיונים הוגשו עוד ארבע טיוטות החלטה, אחת של סעודיה ושלוש של תוניסיה. טיוטות אלו היו ניסוחים שונים של הצעת ההחלטה של ארצות הברית, שגיבתה אותן. כך למשל, בהצעה הסעודית הוכרה זכותם של תושבי טאיוואן להגדרה עצמית. במקרה אחר, בהצעה תוניסאית כינתה את הרפובליקה הסינית באו"ם בשם "פורמוזה".
נציג אלג'יריה בדיונים טען כי הכרה בזכותה של הרפובליקה העממית של סין להיות מיוצגת באו"ם לא דורשת את סילוקה של טאיוואן אלא את סילוק נציגי משטר מיעוט המתנגד לשלטון המוכר. ארצות הברית, לעומת זאת, טענה כי אימוץ ההחלטה תקבע כי מדובר בסילוק חבר ותיק ורשמי באו"ם. דובר טאיוואן הודיע בתגובה כי ארצו זכתה במושב באו"ם לאחר שתרמה לשלום ולחופש במלחמת העולם השנייה. לדבריו, המשטר הקומוניסטי לא יכול להיחשב כנציג העם הסיני. חברות שונות ובהן ברית המועצות והממלכה המאוחדת טענו כי הדרישה לרוב מיוחס בהצבעה אינה במקומה מאחר שלא מדובר בסילוק חברה וכן שטאיוואן מעולם לא הייתה חברה באו"ם. נטען כי רק מדינה סינית אחת יכולה להיות חברה בארגון, וכי כל מדינה סינית אחרת תידרש להגיש בקשה להצטרפות בהתאם למגילה.
ב-25 באוקטובר, לאחר דיונים ארוכים, התקיימה ההצבעה. בהצבעה הראשונה דחתה העצרת את ההצעה האמריקאית לפיה נדרש רוב מיוחס לקבלת ההחלטה, ולאחר מכן על ההצעה לפיה יוסרו מהטיוטה הסופית המילים שקבעו את סילוקה של טאיוואן מהארגון. גם הצעה זו נדחתה ברוב של 61 נגד, 51 בעד ו-16 נמנעים.
אדום: מדינות שהצביעו נגד
כחול: מדינות שנמנעו
צהוב: לא הצביעו
אפור: מדינות שלא היו חברות באו"ם באותה עת
בשלב זה הודיע נציג טאיוואן לאו"ם כי "לאור השתוללות היצרים וההיבט הלא רציונלי באולם, המשלחת לא תיקח חלק בהמשך הדיון," וכן ש"האידיאלים על בסיסם הוקם האו"ם נבגדו[2]." העצרת הצביעה לאחר מכן על ההצעה שהתקבלה ברוב של 76 בעד, 35 נגד ו-17 נמנעים. בעקבות אישור ההצעה החלה משלחת מבייג'ינג לייצג את סין בעצרת הכללית מ-15 בנובמבר 1971 ובישיבה ב-23 בנובמבר השתתפו לראשונה נציגיה.
השלכות
ב-23 ביולי 2007 מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, סירב לבקשתה של טאיוואן להצטרף לשורות הארגון בשם טאיוואן בפעם הראשונה נדחתה, כשהמזכ"ל ציטט את החלטה 2758 ובה נקבע שטאיוואן היא חלק מסין[3]. מאחר שהחלטה 2758 לא מזכירה את טאיוואן, אף שהצהרות מצד הארגון כן מציינות אותה לעיתים, פרשנותו של באן קי מון הביאה לביקורת חריפה מצד התקשורת האמריקאית[4] וכן מצד כמה מהחברות בראשות ארצות הברית[5]. תגובתו של באן קי-מון לבקשה תאמה את מדיניות האו"ם במשך עשרות שנים ולפיה טאיוואן היא חלק מסין[6].
מחלוקות
על פי גישות אחרות, החלטה 2758 פתרה את בעיית הייצוג הסיני באו"ם אך הותירה את נושא הייצוג של טאיוואן כבעיה ללא פתרון מעשי. הממשלה בטאיפיי ממשיכה למשול בטאיוואן ובאיים הסמוכים, ובעוד הממשלה הקומוניסטית טוענת כי היא הריבון בשטח, היא לא מחזיקה בסמכויות ממשיות באי. נשיא טאיוואן לשעבר, מא יינג-ג'יו אמר במהלך כהונתו כי "הרפובליקה של סין היא מדינה ריבונית, וסין היבשתית היא חלק מהשטח שלנו בהתאם לחוקה. לכן, היחסים שלנו עם היבשת אינם יחסים בינלאומיים. זאת מערכת יחסים מיוחדת[7]."
מצד שני, אף על פי שהמדיניות השתנתה, ממשלת טאיוואן שטוענת כי היא הריבון ביבשת, היא מתמקדת בייצוג האינטרסים של האי. המדינה נהנית ממעמד מיוחד, היות שאחרי מלחמת העולם השנייה היא לא הועברה דה יורה לסין, ואופי השליטה במקום נשאר פתוח. השאיפה לעצמאות מלאה מסין (כפי שהיא מוגדרת על ידי טאיוואן, סין היבשתית או שתיהן) היא נושא שנוי במחלוקת בפוליטיקה הטאיוואנית.
ההחלטה ספגה ביקורת כלא חוקית מאחר שגירוש מדינה החברה באו"ם יכול להתבצע רק אם מדינה "הפרה בעקביות את העקרונות הכלולים במגילת האומות המאוחדות" לפי פרק ו'. משרד ההסברה של טאיוואן כתב[8]:
החלטה זו כל כך לקויה שרק ביטולה האפקטיבי על ידי העצרת הכללית יכול לספק כל תקווה למחיקת הכתם על תפקיד האומות המאוחדות במערכת הבינלאומית. טאיוואן אימצה חלקית את האסטרטגיה הזו וניסתה להתחיל דיון על ביטול החלטה 2758 במהלך האסיפה ה-52. אף על פי שהוטה הארגון בגלל השתדלנות הנמרצת של הרפובליקה העממית של סין, נושא מעמדה של טאיוואן באו"ם לא יירד מהפרק.
ניסיונות לדון מחדש בהחלטה נעשו ב-1998 וציינו כי "באשר לשובה לאו"ם, הממשלה (הטאיוואנית) הבהירה כי אינה מתיימרת לייצג את כלל סין, אלא את 21.8 מיליון תושביה[9]. פעולות שבוצעו על ידי הנשיא לשעבר צ'ן שואי-ביאן שתמך בעצמאות המדינה והגשת מסמכים בהן נקראה המדינה "טאיוואן" הדגישו כוונה זו. עם זאת, הממשל שאחריו, בראשות מא יינג-ג'יו הפך את הכוונה הזו ועצר את הניסיונות להפוך את המדינה לחברה באו"ם.
קישורים חיצוניים
- כרך 25, The Yearbook of the United Nations, האומות המאוחדות, 1971, עמ' 127-128
אמנת וינה ליחסים דיפלומטיים שנחתמה ואושרה על ידי סין- נוסח ההחלטה
הערות שוליים
- ^
CHAPTER IV: THE GENERAL ASSEMBLY בתאריך 28 בנובמבר 2010, בארכיון האינטרנט
- ^ Red China Admitted to UN, UPI, 1971
- ^ UN rejects Taiwan membership bid, BBC, 24 ביולי 2007
- ^ King of the U.N., וול סטריט ג'ורנל, 13 באוגוסט 2007
- ^ J. Michael Cole, UN told to drop ‘Taiwan is part of China’: cable, Taipei Times, 6 בספטמבר 2011
- ^ FINAL CLAUSES OF MULTILATERAL TREATIES
- ^ Chris Wang, Mo Yan-chih, Ma accused of ‘lying’ about relations, Taipei Times, 18 באוקטובר 2013
- ^ John R. Bolton, New Directions for the Chen Administration on Taiwanese Representation in the United Nations, American Enterprise Institute for Public Research, 1 ביולי 2000 (ארכיון)
- ^ Request for the inclusion of an item in the provisional agenda of the fifty-third session, העצרת הכללית של האו"ם, 8 ביולי 1998
29979345החלטה 2758 של העצרת הכללית של האו"ם