החומות הביזנטיות של סלוניקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
החומות הביזנטיות של סלוניקי
Βυζαντινά τείχη της Θεσσαλονίκης
החומות המזרחיות
החומות המזרחיות
מידע כללי
מדינה יווןיוון יוון

החומות הביזנטיות של סלוניקייוונית: Βυζαντινά τείχη της Θεσσαλονίκης) הן חומות עיר באורך של כ-4 קילומטרים שהקיפו את העיר סלוניקי במהלך ימי הביניים ועד לסוף המאה ה-19, כאשר חלקים גדולים מהחומות, כולל כל הקטע הימי, נהרסו כחלק ממאמצי השלטונות העות'מאניים לשנות את המרקם העירוני של סלוניקי. העיר בוצרה מאז הקמתה בסוף המאה ה-4 לפנה"ס, אך החומות הנוכחיות מתוארכות לתקופת האימפריה הביזנטית, בסביבות שנת 390, ומשלבות חלקים מחומה קודמת משלהי המאה ה-3. החומות מורכבות מהבנייה המעורבת האופיינית לתקופה הרומית המאוחרת, הכוללת שכבות של אבני גזית לסירוגין עם לבנים. החלק הצפוני של החומות צמוד לאקרופוליס של העיר, שיצר מתחם מבוצר נפרד, ובתוכו נמצאת מצודה נוספת, ההפטפירגיון (בתרגום מילולי: שבעה מגדלים), הידועה בשם התרגום העות'מאני שלה, "Yedi Kule".

בשנת 1988, כחלק מהאנדרטאות הפלאוכריסטיאניות והביזנטיות של סלוניקי, החומות נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשל האדריכלות הביזנטית יוצאת דופן שלהן.[1]

היסטוריה

הביצור הראשון של העיר החדשה שהוקמה על ידי קסנדרוס, אשר מילא תפקיד חשוב, מתוארך למאה ה-3 לפנה"ס. הכיבוש הרומי (167 לפנה"ס), שהביא לשלום רומי, הוביל להיחלשות החומות, כך שבאמצע המאה ה-1 הן כבר היו בחורבן.[2]

במאה ה-3 נבנו ביצורים להגן על העיר מפני הגותים תוך שימוש בחומרים ממבנים קודמים. בעזרת ביצורים אלו, שני מתקפות גותיות נהדפו, בשנים 254 ו-268. החומה הרומית הייתה ברוחב של 1.65 מטר, עם מגדלים מרובעים.[2] הרחוב הראשי של העיר (לאופורוס או מסי) נמתח משער הזהב במערב (כיכר ורדאריו) לשער קסנדריאוט במזרח. החומה הדרומית התמשכה מעט דרומית לשדרת צימיסקי של ימינו.

בתחילת המאה ה-4, גלריוס וקונסטנטינוס עברו דרך סלוניקי וחיזקו את החומות. בסוף המאה ה-4, נבנתה חומה שנייה מחוץ לקודמת עם בליטות משולשות. החומה נבנתה מסוף המאה ה-4 עד אמצע המאה ה-5,[3] בעוד תוכנית שיפור נוספת יושמה במאה ה-7 בהרקליון כדי לתמוך בהגנת העיר מפני האווארים והסלאבים. בשנת 904 נכבשה העיר על ידי הסרצנים בהתקפה מהצד הימי, מה שהוביל לחיזוק החומות הימיות לאחר עזיבת השרקנים.

גלריה

לקריאה נוספת

  • Kourkoutidou-Nikolaidou, E.; Tourta, A. (1997), Wandering in Byzantine Thessaloniki, Kapon Editions, pp. 15–26, ISBN 960-7254-47-3

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. "Paleochristian and Byzantine monuments of Thessaloniki". UNESCO World Heritage Convention. United Nations Educational, Scientific, and Cultural Organization. ארכיון מ-5 בינואר 2021. נבדק ב-5 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ 2.0 2.1 Apotypōmata : hē vyzantinē Thessalonikē se photographies kai schedia tēs Vretanikēs Scholēs Athēnōn (1888-1910) = Impressions : Byzantine Thessalonike through the photographs and drawings of the British School at Athens (1888-1910). Anastasia P. Pliōta. Thessalonikē. 2012. ISBN 978-960-9694-14-8. OCLC 863622662.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: others (link)
  3. Felix E. Grissom, Joseph S. Kahn, Glyceraldehyde-3-phosphate dehydrogenases from Euglena gracilis, Archives of Biochemistry and Biophysics 171, 1975-12-01, עמ' 444–458 doi: 10.1016/0003-9861(75)90053-3


הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

החומות הביזנטיות של סלוניקי41603191Q7963249