החברה הישראלית לכימיה
החברה הישראלית לכימיה (ICS) היא אגודה מקצועית, שמטרתה לקדם את חקר הכימיה הטהורה והיישומית, בישראל ובעולם. החברה רשומה בישראל כעמותה. מקור החברה ב"הסתדרות הכימאים בארץ ישראל", שנוסדה בשנת 1933 בתל אביב, במטרה לסייע בקליטת כימאים שברחו מגרמניה לאחר עליית הנאצים לשלטון. בשנת 1948 שינתה את שמה ל"הסתדרות הכימאים בישראל", וב-1960 ל"חברה הישראלית לכימיה". נכון לשנת 2009, היו לחברה הישראלית כ-800 חברים.
החברה מורכבת מעשר חטיבות: כימיה אנליטית, חישובית, חינוכית, אנאורגנית-ביואנאורגנית, תעשייתית, רפואית, אורגנית, ביואורגנית ופיזיקלית-אורגנית, פיזיקלית, מצב-מוצק, ותאורטית.
החברה מארגנת כנס מקצועי שנתי, הנחשב לכנס המרכזי של עולם הכימיה בישראל, ובו משתתפים חוקרים מהאקדמיה והתעשייה. כמו כן מפרסמת החברה ביטאון תקופתי, מעניקה פרסי הצטיינות לחוקרים וסטודנטים, ומארגנת "אולימפיאדת כימיה", ה"כימיאדה", לתלמידי תיכון. החברה מקיימת קשרי ידידות עם אגודות מקצועיות לכימיה ברחבי העולם, דוגמת האגודה האמריקנית לכימיה והאגודה המלכותית לכימיה. החברה הישראלית חברה בארגונים בינלאומיים, כמו IUPAC, האיגוד הבינלאומי לכימיה טהורה ויישומית. החברה שותפה להוצאת כתב העת השבועי Physical Chemistry Chemical Physics, יחד עם 15 אגודות מקצועיות לכימיה מרחבי העולם, בניהולה המרכזי של האגודה המלכותית לכימיה.
נשיאי החברה
הסתדרות הכימאים בארץ ישראל
- 1933 - 1946: מרדכי בובטלסקי
- 1946 - 1948: הוגו היימן
הסתדרות הכימאים ישראל
- 1948 - 1955: יהודה הירשברג
- 1957 - 1959: הרברט ברנשטיין
- 1959 - 1960: פליקס ברגמן
החברה הישראלית לכימיה
- 1960 - 1964: שלום שראל
- 1964 - 1969: דוד גינצבורג
- 1969 - 1972: מיכאל קאיס
- 1972 - 1974: סעדיה עמיאל
- 1974 - 1977: דוד לביא
- 1977 - 1980: מיכאל אלבק
- 1980 - 1984: ראלף האבר
- 1984 - 1987: חיים לבנון
- 1988 - 1991: דן מאירשטיין
- 1991 - 1994: אלפרד הסנר
- 1994 - 1997: שמעון שצמילר
- 1997 - 2003: ארנון שני
- 2003 - 2006: שמאי שפייזר
- 2006 - 2009: שלמה מרגל
- 2009 והלאה: אהוד קינן