הזנה אנטרלית
הזנה אנטרלית או הזנה בצינור היא הליך רפואי הנועד לספק תזונה למטופלים בעלי הפרעה או נכות המונעת מהם לאכול רגיל באופן מלא או חלקי. קיימות דרכי הזנה שונות, שהמשותף להן הוא הזנה על ידי צינור הזנה עשוי פוליאוריתן או סיליקון. קוטר הצינורות נמדד ביחידות French, כל יחידה שווה 0.33 מילימטר. הזנה בצינור עשויה להיות זמנית, לצורך טיפול במחלות חריפות, או קבועה, במקרים שבהם קיימת נכות בלתי הפיכה. החלוקה המקובלת של שיטות הזנה בצינור היא בהתאם לאתר בגוף שדרכו מוחדר הצינור.
סוגי צינורות הזנה
זונדה
זונדה ("מחדר אפי-קיבתי" או "צינור הזנה נזוגסטרי"), הוא צינור המוחדר דרך אחד מנחירי האף, יורד אל הוושט ולתוך הקיבה. כיוון שצינור ההזנה בשיטה זו עובר דרך האף והושט, הדבר עשוי לגרום לאי-נוחות גדולה, תחושת בחילה ואף לפציעה. שיטה זו מועדפת למשך הזנה קצר, לא יותר מעשרה ימים רצופים (למניעת תלות זונדה). במידה ויש צורך בהמשך הזנה אנטרלית יש לשקול הזנה בגסטרוסטום.
גסטרוסטום אנדוסקופי
גסטרוסטום אנדוסקופי (באנגלית: percutaneous endoscopic gastrostomy; ר"ת PEG; ואף בעברית "פג") הוא צינור המוחדר דרך חתך קטן בדופן הבטן אל הקיבה. לפני תהליך החדרת צינור ההזנה, מוחדר אנדוסקופ דרך הפה אל הושט והקיבה על מנת לכוון את המנתח לגבי מיקום החיתוך הרצוי. את מיקום האנדוסקופ ניתן לראות על דופן הבטן, כיוון שבקצהו הפנימי (שנמצא בקיבה), קיים מקור אור חזק. בדרך כלל, הגסטרוסטום מקובע במקומו בדופן הקיבה על ידי התעבות, או כיפה, הנמצאת בקצהו שבתוך הקיבה, וכך נמנעת משיכתו האקראית אל מחוץ לדופן הבטן.
השיטה להזנה בצינור באמצעות גסטרוסטום פורסמה לראשונה בספרות הרפואית בשנת 1980 ואומצה לשיטה המועדפת להזנה בצינור לטווח ארוך. אורך החיים של צינור ההזנה הוא כשישה חודשים, ולאחר שהוא מתבלה יש להחליפו. ההחלפה יכולה להתבצע דרך אותו חתך בדופן הבטן, ללא צורך בשימוש באנדוסקופ. הזנה באמצעות גסטרוסטום יעילה במטופלים להם קשיי בליעה בגלל פגמים אנטומיים או נוירולוגיים, וכן במקרים שבהם מטופלים סובלים ממחלות הגורמות לירידה קיצונית במשקל ואינם מסוגלים לאכול בכמות המספקת לצריכה הקלורית הנדרשת לקיומם.
יעילות השיטה
ניתן להשתמש בצינור הזנה ביעילות לצורך החדרת מזון ותרופות לגוף המטופל. צינור הזנה הוא אמצעי יעיל כאשר הוא מוחדר על ידי איש מקצוע מיומן. דרך צינור ההזנה מוחדרים לגוף חומרי מזון נוזלים מיוחדים, העשירים בקלוריות ומספקים תזונה מאוזנת ומלאה. קיימים תכשירים בסיסים או ייחודיים למצבים כמו סוכרת, כוויות, תת-תזונה, רגישויות ללקטוז או גלוטן, לילדים ועוד. את התכשירים אפשר לשתות אף באופן רגיל (דרך הפה), רוב התכשירים בעלי טעם וניל, מקצתם מגיעים גם בטעמי שוקו או תות.
יחד עם זאת, נמצא כי באוכלוסיות מטופלים מסוימות השימוש בצינור הזנה אינו אמצעי יעיל, המשנה את מהלך המחלה. כך, אצל חולי שיטיון (דמנציה) מתקדם נמצא כי קיים שיעור תמותה גבוה מאד, בממוצע של 33% מן המטופלים, ב-30 הימים הראשונים לאחר החדרת הגסטרוסטום. הגורמים העיקריים המנבאים את שיעור התמותה הם גיל מעל 75 שנה, אשפוז בעקבות מחלה חריפה, אספירציה (שאיפת חלקי מזון לריאות), דלקת ראות ודלקת בדרכי השתן.
לקריאה נוספת
- פרופ' ירון ניב (עורך), לאכול או לחדול: הזנה בסוף החיים. תל אביב: יוזמות הייליגר, 2006.
קישורים חיצוניים
- הזנה בצינור, באתר הקרן האמריקאית לחולי סרטן הפה.
- קרן Oley למטופלים המוזנים בצינור.
- הסבר לילדים על הזנה בגסטרוסטום.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.