הוגו ארמן
| לידה |
11 באוגוסט 1917 גרמניה |
|---|---|
| פטירה | 9 במאי 1989 (בגיל 71) |
| ידוע בשל |
הצלת יהודים בשואה חסיד אומות העולם |
הוגו ארמן (בגרמנית: Hugo Armann; 11 באוגוסט 1917- 9 במאי 1989) היה מורה וחסיד אומות העולם מגרמניה, שהציל יהודים בעת שירותו כמפקד על יחידה בצבא הנאצי שהוקצתה להסדיר חזרת החיילים לחופשה בבית מהחזית המזרחית ומוקמה בעיר ברנוביץ'.
לפני המלחמה
ארמן נולד בשנת 1917 בעיירה ראונשטיין במחוז תורינגיה בגרמניה, למשפחה פרוטסטנטית. הוא למד בבית ספר יסודי ולאחריו למד חקלאות בבית ספר מקצועי. ארמן סיים את לימודיו כחקלאי מוסמך, בהצטיינות. משם נסע לבראונשוויג להמשך לימודים ולתקופת הכשרה והתנסות בהוראה מקצועית. בשנת 1940 נקטעו לימודיו והתנסותו, עם גיוסו לצבא.
בין השנים 1934–1935 היה חבר בנוער ההיטלראי, אך לא הצטרף כחבר המפלגה הנאצית (NSDAP).
במלחמה
בשנת 1940 הוצב הוגו ארמן, לשרת במשרד המנהלי לשבויי מלחמה בצרפת. ב-1941 הועבר לשרת בוורשה ומשם בעיקר למינסק. במהלך התקופה שהה מספר חודשים באשפוז בבית חולים. בפברואר שנת 1942 ארמן הוצב בעיר ברנוביץ, כקצין משנה (Hauptfeldwebel) ומפקד יחידה שתפקידה היה להסדיר את חזרת החיילים לחופשת מולדת בחזרתם מהחזית המזרחית. בעיר ברנוביץ' היה גטו, ולצידו הוקם מחנה עבודה בו הועסקו רוב הצעירים והצעירות היהודים מהגטו בעבודות שונות[1].
מתוקף תפקידו כמפקד היחידה להחזרת חיילים גרמנים מהחזית המזרחית לחופשת מולדת, הייתה לארמן שליטה בלעדית על שיבוץ מקומות הישיבה ברכבות לגרמניה. בנוסף הייתה לו גישה כמעט לכל מתקן צבאי או משטרתי באזור, כולל בתי המלאכה שהעסיקו עובדי כפייה יהודיים, שהופעלו על ידי הס"ד. הוא השתמש בסמכויותיו אלו כדי להעסיק במשרדו ובביתו עובדים יהודים[2]. בנוסף, ארמן איפשר ליהודים לבוא במגע עם תושבי המקום הפולנים והביילרוסים ולסחור עמם במזון בתמורה לבגדים שהיהודים הספיקו לקחת איתם לפני שנלקחו לגטו[1].
כשנודעו לארמן תאריכי האקציות שנועדו לשלוח את יהודי העיר להשמדה, הוא העביר את הידיעה למכריו היהודים והציע להם שלא לחזור לגטו בסיום יום העבודה, אלא להישאר במחנה העבודה[3]. ארמן הסתיר בביתו שישה יהודים בשתי האקציות[4]. לאחר האקציה השנייה ומאחר שנשארו כ־3000 יהודים בלבד בגטו והיה ברור לכולם שהגטו עומד להיות מחוסל בקרוב, עזר ארמן לקשר בין יהודים מהגטו לפרטיזנים הפולנים, והאיץ ביהודים לברוח מהמחנה[1]. הוא סיפק ליהודים עשרה רובים ותחמושת, וקישר אותם לאדוארד חצ'ה, (Edward Chacza) חסיד אומות העולם פולני, שהבריח אותם אל הפרטיזנים הפולנים. לפי הערכות ארמן הציל באופן ישיר ועקיף 35–40 יהודים שעבדו תחתיו[2].
עד אמצע שנת 1944 ארמן שירת בברנוביץ', ולאחר מכן הופנה לחזית המערבית ללחום בצרפת, ושם נפצע.
לאחר המלחמה
לאחר המלחמה היה ארמן מורה ומנהל בבית ספר בעיירה דטר במחוז באד קיסינגן שבגרמניה. הוא היה נשוי, ונולדו לו בן ובת[1]. שרה מנושביץ, מעובדי המטבח שהחביא וגיסה שבתאי שטרנפלד שמרו עם ארמן על קשר עד מותו.
הכרה והנצחה
ב-15 בספטמבר 1985 הוכר ארמן כחסיד אומות העולם על ידי יד ושם. ב-11 בספטמבר 1986 ארמן הגיע למוזיאון יד ושם לטקס נטיעת העץ על שמו בשדרת חסידי אומות העולם במוזיאון.
לקריאה נוספת
- עדות כתובה שבתאי שטרנפלד, מתוך תיק החסיד באדיבות יד ושם
- משואה כ"ב הוצאת משואה: המכון ללימודי השואה תשנ"ד תל יצחק
- קובץ מחקרים ל"א יד ושם תשס"ג ירושלים
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
32031634הוגו ארמן