הדתה
הֲדָתָה[1] (בלועזית: רֶליגיוניזציה, באנגלית: Religionization או Religionisation) היא תהליך של אימוץ רעיונות, זהויות, סמלים או פרקטיקות המאפיינים ארגונים או מסורות המזוהים כדתות על ידי בני אדם או מוסדות. המונח משמש לעיתים חוקרים במדעי החברה, אם כי הוא נדיר ביחס בספרות. "הדתה" מתייחסת על פי רוב לתיאור תהליכים בחברה, בתרבות הפוליטית ובמוסדות ציבור כגון צבא ומערכת החינוך.[2] הדתה היא התהליך ההפוך לחילון.
הדתה ברחבי העולם
המושג הדתה (בטורקית: dinselleşen) רווח בטורקיה, שם הוא מתאר את שחיקת העקרונות החילוניים של הכמאליזם והתחזקות האסלאם תחת ממשל ארדואן, ובמיוחד להחדרת תכנים מוסלמיים למערכת החינוך.[3] התחזקות דתית דומה במדינות המוגדרות כחילוניות ובעלות מורשת חילונית מתחוללת גם במדינות יוגוסלביה לשעבר: הכנסייה הקתולית בקרואטיה והכנסייה האורתודוקסית בסרביה מחזיקות שתיהן בהשפעה הולכת וגוברת בארצותיהן.[4] בכל המקרים הללו, הלחץ שיוצרת התגברות הכוחות הדתיים, המתבטא למשל בתמיכה בערכי משפחה ומגדר שמרניים ובהכנסת יסודות דתיים למערכת החינוך הכללית, הביא לתגובת נגד של גורמים ליברליים וחילוניים.
בישראל יש פולמוס סביב טענות לקיום הדתה בצה"ל,[5] במערכת החינוך, ובגופים נוספים כדוגמת רשות הטבע והגנים.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: הדתה |
 ציטוטים בוויקיציטוט: הדתה |
- רם פרומן, הדרך החילונית, ידיעות ספרים, 2019.
- שמואל רוזנר, קמיל פוקס, #יהדותישראלית - דיוקן של מהפכה תרבותית, הוצאת דביר והמכון למדיניות העם היהודי, 2018, הפרק "חילון או הדתה" עמ' 51–61.
- Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294
- Amos Zehavi, Religionization from the Bottom up: Religiosity Trends and Institutional Change Mechanisms in Israeli Public Services, Religion and Politics, 10,3 (2017), pp. 489–514
- Sascha Helbardt, Dagmar Hellmann-Rajanayagam & Rüdiger Korff, Religionisation of Politics in Sri Lanka, Thailand and Myanmar, Politics, Religion & Ideology, 14,1 (2013), pp. 36–58
- FORUM: The 'Religionization' of Israeli Society, Israel Studies Review, 27,1 (2012):
- Yoram Peri, Introduction, pp. 1–3, in JSTOR
הערות שוליים
- ^ הדתה באתר האקדמיה ללשון העברית; הדתה בוויקימילון.
- ^ Phil Zuckerman, Luke W. Galen, Frank L. Pasquale, The Nonreligious: Understanding Secular People and Societies, New York, NY: Oxford University Press, 2016, Ch. 3, footnote 77.
- ^ Özgür Düşünce Hareketi 4 + 4 + 4: Why “Religionization” of Public Education is Harmful – Özgür Düşünce Hareketi, 31 January 2013.
- ^ Danijela Gavrilovic and Dragoljub B. Đorđević, Religionization of Public Space: Symbolic Struggles and Beyond—The Case of Ex-Yugoslav Societies, Religions 2018, 9(2), 36.
- ^ ראו ראובן גל (עורך), בין הכיפה לכומתה: דת, פוליטיקה וצבא בישראל, בן שמן: מודן; מכון כנרת ע"ש דן שומרון, 2012; Yagil Levy, The Theocratization of the Israeli Military, Armed Forces & Society, 40,2 (2013), pp. 269–294.
- ^ "החדשות - סערת הנטיפים: "רגש לצרכי החרדים"". mako. 2017-10-15. נבדק ב-2018-03-09.
