בית השלום (חברון)
בית השלום הוא בניין בבעלות יהודית, על ציר ציון - הדרך המחברת בין קריית ארבע למערת המכפלה ושכונת אברהם אבינו ביישוב היהודי בחברון, בשכונת א-ראס בחברון[1]. משרד הביטחון כינה את הבניין הבית החום ובאמצעי התקשורת כונה לעיתים בית המריבה[2]. המבנה בן ארבע קומות ושטחו הכולל 1,138 מ"ר.
במרץ 2007 נכנסו יהודים לבניין לאחר שרכשו אותו מפאיז רג'בי, ובדצמבר 2008 הם פונו בכוח על ידי משטרת ישראל, לאחר שנדחתה עתירה נגד הפינוי שהגישו לבג"ץ. לאחר הפינוי נותר הבית בידי כוחות הביטחון עד להכרעת מערכת המשפט ועל גגו עמדה מאוישת של צה"ל. ב-13 בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק וחייב את המדינה להשיב את הבית לרוכשיו בתוך 30 יום. שר הביטחון אהוד ברק הנחה להעביר את הבית לידי הרוכשים היהודים, אולם בית המשפט המחוזי החליט לעכב את המהלך עד להחלטת בבית המשפט העליון בערעור[3]. ב-11 במרץ 2014 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של רג'בי ואישר שהבית נרכש כדין[4]. באפריל 2014 אוכלס הבניין ביהודים לאחר ששר הביטחון אישר זאת.
הסכסוך המשפטי סביב הבית
פאיז רג'בי ועבד אלקאדר שאוור, שני פלסטינים שהבניין היה שייך להם והוחזק על-ידם, חתמו בשנת 2004 על עסקת מכר למכירת הבניין עם איוב ג'אבר, פלסטיני אף הוא, "איש קש" שייצג בעסקה את הקונים בפועל: טל בניה והשקעות קרני שומרון ואגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון.
המימון לרכישת המבנה, בסך מיליון דולר, התקבל ממוריס אברהם, מיוצאי קהילת יהודי חלב בניו יורק. הוא סיפר כי משפחתו עלתה לארץ ישראל, התיישבה בחברון וגורשה מהעיר במאורעות תרפ"ט. הוא אמר בריאיון כי מצא עניין בבית זה עקב היותו על ציר המתפללים בין קריית ארבע לבין מערת המכפלה, ובכך הוא מבטיח את המתפללים בדרכם למערה[5].
עד ל-19 במרץ 2007 נותרה החזקה במבנה בידי רג'בי ושאוור. לטענת רג'בי, הוא חזר בו מהעסקה עם ג'אבר, משום שלא שולמה לו יתרת התמורה עבור המכר, והעסקה בוטלה. הקונים בפועל טענו כי העסקה הושלמה והזכויות במבנה עברו בשלמותן אליהם[6] והמכירה תועדה בקלטת שמע[7]. מחלוקת זו נידונה בבית המשפט המחוזי בירושלים[8].
ב-19 במרץ 2007, בעוד רג'בי מחזיק בפועל במבנה, נכנסו למבנה כ-150 אנשים, ברובם תלמידי ישיבה, שפעלו מטעם הקונים בפועל. מיד לאחר הכניסה למבנה, הוכנס למקום ציוד בידי המתיישבים[9].
רג'בי טען כי הכניסה למבנה נעשתה שלא בהסכמתו ולוותה באלימות (מבלי שפירט כלפי מי או מה), תוך שימוש בכלי פריצה ופטישים. הקונים בפועל הכחישו זאת, וטענו שכניסתם למקום הייתה מכוח זכותם בעקבות קניית הנכס. רג'בי הגיש תלונה למשטרה על הכניסה למבנה. הקונים בפועל הגישו מסמכים התומכים בטענה כי עסקת המכר הושלמה, אולם בפרקליטות טענו כי יש ספק לגבי המקוריות של חלקם[10]. גם בגרסתו של רג'בי במשטרה נמצאו סתירות ועלו תמיהות.
ב-17 באפריל 2007 עתר רג'בי לבג"ץ[11], בבקשה שיורה למדינה לסייע לו בפינוי המתיישבים מהמבנה. בתגובה הודיעה המדינה ב-18 בנובמבר 2007 כי לאחר השלמת חקירת המשטרה הוחלט כי על משטרת ישראל לסייע בפינויים של המתיישבים מהמבנה בשל קיום "פלישה טרייה" אליו.
בעקבות זאת עתרו הקונים לבג"ץ, שיורה למדינה להימנע מהפינוי. ב-16 בנובמבר 2008 ניתן פסק הדין בעתירה, ובו נאמר "במהלך הדיון האחרון בעתירה, הצענו כי העותרות תפנינה את המבנה, וכי המבנה יוחזק בידי המדינה עד להכרעה בזכויות המשפטיות של הצדדים בערכאות המוסמכות. הצעתנו הושבה ריקם. לאור זאת, קם הצורך להכריע בעתירה". בג"ץ פסק כי "החלטת המדינה עומדת במבחן החוקיות והסבירות" והמדינה רשאית לפנות את המבנה ולהעביר אליה את החזקה עליו, עד להכרעה בשאלה למי החזקה על הנכס[9].
הפינוי
שר הביטחון, אהוד ברק, נועד עם ראשי מועצת יש"ע ועם מנהיגי היישוב היהודי בחברון, בניסיון להגיע לפינוי שקט של הבית. ברק הציג את עמדתו "אזרחים חייבים לקבל את מרות המדינה. לא ניתן לגורמים קיצוניים לערער את סמכות המדינה ויסודותיה"[12].
ב-3 בדצמבר 2008 הכריז מפקד פיקוד המרכז, האלוף גדי שמני, על האזור כשטח צבאי סגור. לשטח הובאו שלוש פלוגות יס"מ. למחרת נערך דיון בין שר הביטחון לראשי מועצת יש"ע בניסיון בלתי מוצלח להגיע לפשרה. בעת הדיון[13] נכנסו כוחות משטרה מתוגברים למבנה ופינו אותו תוך שימוש באמצעים לפיזור הפגנות. במאבק האלים נפצעו כ-20 איש מהמפונים והמפנים[14].
התגובה הציבורית לפינוי
הדיון הציבורי בעקבות פסיקת בג"ץ
אף שבג"ץ דחה את העתירה שהגישו, נאבקו היהודים שנכנסו לבית בפסיקה זו. הם טענו כי הפסיקה נובעת ממניעים פוליטיים ואין לה תוקף מוסרי[15]. מאות תומכים הגיעו לבית החום כדי להיאבק בניסיון לפנות את יושבי הבית. בין המגיעים למקום נמנה גם חבר הכנסת ניסים זאב[16]. התומכים שהו במקום כשבועיים. המאבק על הבית החום עורר מחדש גם את המאבק על בית שפירא ועשרות בני נוער נכנסו לתוכו, אך פונו בתוך זמן קצר.
ב-24 בנובמבר חתמו 48 חברי כנסת על מכתב אל שר הביטחון, אהוד ברק והשר לביטחון פנים, אבי דיכטר, שבו קראו "להימנע מהפינוי לפחות עד הבחירות"[17].
בימים שלפני הפינוי אירעו בעיר התנגשויות בין יהודים וערבים, שכללו השלכת אבנים הדדית. במהומות נפצע קשה נער יהודי מפגיעת אבן בראשו[18].
בלילה שבין 1 בדצמבר ל-2 בדצמבר התפרעו פעילי ימין בסמוך לבית החום. "הארץ" תיאר זאת: "התפרעות קשה של מתנחלים הלילה (שלישי) בחברון. מאות מתנחלים ופעילי ימין התגודדו אחרי חצות סמוך לבית המריבה, יידו אבנים על פלסטינים, ניפצו שמשות של מכוניות וחלונות בבתים, וחיללו פעם נוספת קברים בבית העלמין המוסלמי הסמוך"[19].
ישראל הראל כתב בעקבות זאת: "אך לאט לאט, קשה היה לעכל את המחזה, התחוור, שהפעם, כ-20 שנה לאחר פרוץ אינתיפאדת האבנים של הערבים, צעירים יהודים, לא להאמין, משליכים אבנים על כוחות הביטחון שלהם ועל אזרחים, שכניהם הערבים. ... שלוחי הרסן הללו פגעו בלגיטימיות של היישוב היהודי בחברון, של קריית ארבע, ובמידה מסוימת אף של כלל ההתיישבות ביהודה ובשומרון"[20].
בקרב המתנחלים נתגלע עימות פנימי, כאשר ראש מועצת יש"ע, דני דיין, תקף את ראש מועצת קדומים לשעבר, דניאלה וייס, באומרו: "דניאלה וייס גורמת נזק למאבק על בית השלום, והיא עלולה לגרום נזק חמור ביותר לעצם אחיזתנו ביהודה ושומרון"[21].
מעשים בעקבות הפינוי והדיון הציבורי בהם
להפתעת גורמי הביטחון, רבים ממנהיגי המתנחלים לא פעלו למניעת הפינוי ואף לא גינו אותו באופן הגורף הרגיל. חבר הכנסת אריה אלדד הסביר זאת באומרו "אינני יכול להיות חלק באירוע שמובילים אותו אנשים הקוראים בשידור חי למותם של חיילי צה"ל"[22]. דברים ברוח דומה כתב ישראל הראל[23].
בעקבות הפינוי התפרעו פעילי ימין וחסמו כבישים בכניסה לירושלים ובאזור המרכז. כוחות של משטרת ישראל ביצעו מעצרים ופינו את המפגינים[24]. במקביל החלו התפרעויות של פעילי ימין בחברון שבהן הוצת וניזוק רכוש של פלסטינים תושבי העיר.[25] תושב קריית ארבע שעבר בסמוך נקלע לעימות עם פלסטינים וירה לעברם. מהירי נפצעו שניים מהם. נגד היורה הוגש כתב אישום, אולם הפרקליטות משכה אותו לאחר שסירבה למסור לידי ההגנה חומר סודי שהיה ברשותה[26].
ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הכריז כי "כל ניסיון של גורמים אלימים לפגוע באוכלוסייה הפלסטינית – ייתקל בתגובה חריפה ומיידית"[27]. פעילי ימין אשר פונו מאזור חברון איימו כי יחזרו ליישב את "בית השלום"[28].
שר המשפטים, דניאל פרידמן, תקף במהדורת "יומן" של ערוץ 1 את צה"ל, ואמר: "היה ברור מה שהולך לקרות לאחר הפינוי, ואני מאד מצטער על כך שכוחות הביטחון לא היו ערוכים למנוע את הפוגרום שנעשה בפלסטינים על ידי מתפרעים יהודים"[29]. לעומתו טען השר לביטחון פנים, אבי דיכטר: "לא היה פוגרום של יהודים בפלסטינים בחברון, ומי שמשתמש במושג 'פוגרום' מתכוון להכפיש. חברון אינה בוערת, אין אינתיפאדה יהודית"[30].
ראש ישיבת הר עציון, הרב אהרון ליכטנשטיין כתב בעקבות האירועים:
- "מעבר לכל וחמור מכל בתרחיש הקיים, יש בו, כלשון הרמב"ם, 'חילול השם המקודש שהוא גדול מכל העוונות'"
- "אנו פונים במיוחד בבקשה חד-משמעית מהורי ומורי צעירים הלוקים כיום באבדן דרך, שימלאו את חובתם ושליחותם ההורית והציבורית; שיפעילו את סמכותם ומרותם למען שיקום תודעת האחריות והמשמעת המוסרית והתורנית, בבניהם ובבנותיהם, בתלמידיהם ותלמידותיהם; ולמען יפנימו את ערכי מורשת ישראל, היודעת להדגיש בחירת אמצעים לצד קידוש מטרות. ולקברניטי המחנה הדתי-לאומי ומעצבי מערכיו החינוכיים, אנו פונים בדרישה לא פחות ברורה: 'נחפשה דרכינו ונחקרה'"[31].
הפינוי והאירועים סביבו הציתו דיון ציבורי נרחב, במערכת הפוליטית ובאמצעי התקשורת. למרות טענות ראש הממשלה, אהוד אולמרט, על פינוי מוצלח וענייני[27], היו שטענו שביצוע הפינוי היה נגוע בשיקולים פוליטיים, בעיקר בקשר לפריימריז שנערכו באותו יום במפלגת העבודה שבראשה עמד שר הביטחון אהוד ברק[32][33].
אשרור הרכישה וחידוש ההתיישבות
ב-13 בספטמבר 2012 פסק בית המשפט המחוזי בירושלים כי הבית נרכש כחוק וחייב את המדינה להשיב את הבית לרוכשיו בתוך 30 יום. בנוסף, חייב בית המשפט את המוכר, שטען כי החוזה בוטל בין היתר כי לא התבצעה מכירה גמורה, לשלם 50,000 ש"ח הוצאות משפט. ב-11 במרץ 2014 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המוכר הפלסטיני. בית המשפט קבע כי הסכם המכירה לא בוטל ויוכרז כתקף ברגע שישלמו הקונים את יתרת הסכום שעדיין לא שולמה. בנוסף הטיל בית המשפט על המערער לשלם 30 אלף ש"ח הוצאות משפט[4]. ב-13 באפריל 2014 החל אכלוס הבניין ביהודים[34] והרב דב ליאור קבע את המזוזה במתחם.
קישורים חיצוניים
- ע"א 8012/12 פאיז רג'בי ועבד אלקאדר שאוור נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון, פסק הדין בערעור בבית המשפט העליון, ניתן ב-11 במרץ 2014
- עדנה אדטו, "בית המריבה שייך למתנחלים", באתר ישראל היום, 13 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ מסמך מעקב של "בצלם" על א-ראס
- ^ דעה: "בית המריבה" או "בית השלום"?, באתר ערוץ 7
- ^ עוזי ברוך, בית המשפט מעכב כניסת היהודים ל'בית השלום', באתר ערוץ 7, 17 באוקטובר 2012
- ^ 4.0 4.1 ע"א 8012/12 פאיז רג'בי ועבד אלקאדר שאוור נ' טל בניה והשקעות קרני שומרון, ניתן ב-11 במרץ 2014
- ^ ראיון לעלון השבועי "ארץ ישראל שלנו" לפרשת חיי שרה, התשס"ט
- ^ "'בית השלום' – בנין חדש בחברון", באתר hebron.org.il, 20 במרץ 2007
- ^ קלטת שמע המתעדת את המכירה
- ^ ת.אט (י-ם) 2025/08.
- ^ 9.0 9.1 בג"ץ 10302/07 טל בניה והשקעות קרני שומרון ואגודת מחדשי היישוב היהודי בחברון נ' שר הביטחון ואחרים, ניתן ב-16 בנובמבר 2008
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:הארץ
פרמטרי חובה [ 4 ] חסרים יובל יועז ונדב שרגאי, הפרקליטות: מסמכי רכישת בית המריבה בחברון זויפו, באתר הארץ - ^ בג"ץ 3407/07 פאיז מחמד זאיד רג'בי נגד שר הביטחון
- ^ רועי שרון ואמיר בוחבוט, ברק נועד עם ראשי מטה המאבק על בית המריבה, באתר nrg, 4.12.2008
- ^ דני דיין, "תג המחיר" הוא גול עצמי, ישראל היום, 7.12.2008
- ^ אפרת ויס, בית המריבה בחברון פונה בשעה, 20 נפצעו, באתר ynet, 4 בנובמבר 2008
בן דרור ימיני, מגן דוד שחור, באתר nrg, 5.12.2008 - ^ תושבי חברון: גם בסדום הכשירו השופטים כל עוול, באתר nrg
חגית רוטנברג, בתל אביב זה לא היה קורה, באתר בשבע - ערוץ 7 - ^ באתר YouTube
- ^ רועי שרון ואריק בנדר, 48 ח"כים כתבו לברק: לא לפנות את בית המריבה, באתר nrg, 24.11.2008
- ^ איציק וולף, חברון: נער יהודי נפצע קשה מפגיעת אבן, באתר "מחלקה ראשונה", 2.12.2008
- ^ עמוס הראל ונדב שרגאי, התפרעות קשה של מתנחלים ופעילי ימין בחברון, באתר הארץ, 2.12.2008
- ^ ישראל הראל, גלמים שקמו על יוצריהם, באתר הארץ, 4.12.2008
- ^ דיין: דרכה של וייס גורמת נזק לכלל המתנחלים, באתר נענע 10, 3 בדצמבר 2008
- ^ ידידיה הכהן, אלדד: לא אתייצב כעת בבית השלום, באתר "ערוץ 7", 4.12.2008
- ^ ישראל הראל, "גלמים שקמו על יוצריהם", אתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
- ^ אביעד גליקמן וגלית וייס, בעקבות הפינוי: פעילי ימין חסמו את כביש 1, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
- ^ עלי ואקד ואפרת וייס, חברון בוערת: פעילי ימין ירו ופצעו פלסטינים, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008 רועי שרון, נעצרו 2 מתנחלים שירו בפלסטיני לאחר פינוי בית המריבה בחברון, באתר nrg, 6.12.2008
- ^ שלמה פיוטרקובסקי, סופית: זאב בראודה לא יואשם, באתר ערוץ 7, 14 ביולי 2009
- ^ 27.0 27.1 רה"מ: לא ניתֵן לפגוע בדמוקרטיה ובשלטון החוק, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
- ^ הפצועים מחברון: נעשה את השבת בבית שפונה, באתר ynet, 4 בדצמבר 2008
- ^ שר המשפטים: האלימות בחברון – פוגרום מזעזע
- ^ השר דיכטר: לא היה פוגרום של יהודים בפלסטינים בחברון - ynet
- ^ אבישי בן חיים, הרב ליכטנשטיין נגד נוער הגבעות, באתר nrg, 10.12.2008
- ^ רונן מדזיני ואמנון מרנדה, מועצת יש"ע: שר הביטחון השתמש ברמייה, באתר ynet, 4.12.2008
- ^ רון בריימן, פינוי מיותר ובריוני, באתר ynet, 5.12.2008; נדיה מטר, כל האמת על פינוי בית השלום, באתר "ערוץ 7", 5.12.2008
- ^ עידו בנבג'י, חברון: משפחות מתנחלים נכנסות לבית המריבה, באתר גלי צה"ל, 13 באפריל 2014
| היישוב היהודי בחברון | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| שכונות | שכונת אברהם אבינו • אדמות ישי • רובע חזקיהו • בית שניאורסון • בית הדסה • בית השלום • בית רומנו • בית המכפלה • בית רחל ובית לאה • בית החירות • בית התקומה | ||||
| אישים ופעילים | נעם ארנון • הלל הורוביץ • בן ציון טבגר • מרים לוינגר • משה לוינגר • דוב ליאור • אליהו ליבמן • ברוך מרזל • אורית סטרוק • נועם פדרמן | ||||
| היסטוריה |
| ||||
| אתרים | בית העלמין היהודי העתיק בחברון • קבר ישי ורות • קבר אבנר בן נר • קבר עתניאל בן קנז • מצפה חברון • תל רומיידה • מעיין אברהם אבינו • מעיין שרה | ||||
| מבנים | מערת המכפלה • בית הכנסת אברהם אבינו • בית שפירא • מוזיאון חברון • מרכז גוטניק • ישיבת שבי חברון • | ||||
| שונות | ציר המתפללים • ציר ציון • הסכם חברון • פרשת אלאור אזריה | ||||