האנליטיקה שמלכתחילה
תבנית ספר ריקה
האנליטיקה שמלכתחילה או האנליטיקה הראשונה (ביוונית עתיקה: Ἀναλυτικὰ Πρότερα, בלטינית: Analytica Priora) הוא ספר מאת הפילוסוף אריסטו על הסקה דדוקטיבית, המכונה סילוגיזם, שחובר בסביבות שנת 350 לפנה"ס.[1] כאחד מששת חיבוריו של אריסטו בנושאי לוגיקה והשיטה המדעית ששרדו עד ימינו, הספר מהווה חלק ממה שהפריפטטיקנים המאוחרים יותר כינו האורגנון.
המונח אנליטיקה מגיע מהמילים היווניות analytos (ἀναλυτός, 'ניתן לפתרון') ו־analyo (ἀναλύω, 'לפתור' או 'לאבד'). עם זאת, בקורפוס של אריסטו, ישנם הבדלים ניכרים במשמעות של ἀναλύω ובמילים המקורבות לה. קיימת גם אפשרות שאריסטו שאל את השימוש שלו במילה "אנליזה" מאפלטון שהיה המורה שלו. מצד שני, המשמעות המתאימה ביותר ל"אנליטיקה" היא זו הנגזרת מחקר הגאומטריה ובמשמעותה קרובה מאוד למה שאריסטו מכנה אפיסטמה - הכרת העובדות המנומקות. לכן, אנליזה היא תהליך של מציאת העובדות המנומקות.[2]
במסגרת ה'אנליטיקה', ה'אנליטיקה שלמכתחילה' (Prior Analytics) היא החלק התאורטי הראשון העוסק במדע ההיקש (דדוקציה), ואילו ה'אנליטיקה השנייה' (Posterior Analytics) היא החלק שעוסק ביישום המעשי של ההוכחה. האנליטיקה שלמכתחילה סוקרת את ההיקשים באופן כללי ומצמצמת אותם לכדי שלוש צורות יסוד של סילוגיזם, בעוד ה'אנליטיקה השנייה' דנה במתודולוגיה של ההוכחה המופתית.[2]
מורשת
החיבור של אריסטו, האנליטיקה שלמכתחילה, מהווה את הפעם הראשונה בהיסטוריה בה הלוגיקה נחקרה באופן מדעי. על סמך הישג זה לבדו, ניתן לראות באריסטו את 'אבי הלוגיקה', כפי שציין הוא עצמו בחיבורו 'על ההפרכות הסופיסטיות': 'בכל הנוגע לנושא זה, לא היה זה המקרה שחלק מהדברים עובדו מראש וחלקם לא; למעשה, לא היה קיים דבר כלל לפני כן".[1]
פירושים עתיקים
הפירוש של אלכסנדר מאפרודיסיאס לאנליטיקה שמלכתחילה שנכתב במאה ה-3, הוא הפירוש העתיק ביותר ששרד ליצירה זו. הוא נחשב לאחד החיבורים האיכותיים ביותר במסורת הפרשנית של העת העתיקה ואף תורגם וזמין כיום באנגלית.[2] במאה השישית חיבר בואתיוס את התרגום הידוע הראשון ללטינית של האנליטיקה שמלכתחילה אך תרגום זה לא שרד. ייתכן שהחיבור לא היה זמין במערב אירופה עד למאה ה-11, עת צוטט בכתביו של ברנרד מאוטרכט.[3] החיבור המכונה 'אנונימוס אורליאננסיס (Anonymus Aurelianensis III), המתוארך למחצית השנייה של המאה ה-12, הוא הפירוש הלטיני הראשון ששרד ליצירה, או ליתר דיוק קטע (פרגמנט) מתוך פירוש שכזה.[4]
קבלה מודרנית
המחקר המודרני על הלוגיקה של אריסטו מתבסס על המסורת שהחלה בשנת 1951, עם ביסוסה של פרדיגמה מהפכנית על ידי יאן לוקאסייביץ'. גישה זו הוחלפה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-20 בסדרת מאמרים מאת ג'ון קורקורן וטימותי סמיילי, עבודות המהוות את הבסיס לתרגומים המודרניים של 'האנליטיקה הראשונה', בהם אלו של רובין סמית' (1989) וגיזלה סטרייקר (2009).[5]
במחקר של האנליטיקה שמלכתחילה עולה סוגיה פרשנית בנוגע למונח 'סילוגיזם' (היקש); כפי שאריסטו משתמש בו, למונח משמעות רחבה מזו המקובלת כיום. אריסטו מגדיר את המונח באופן החל על מגוון רחב של טיעונים תקפים: 'היקש הוא לוגוס (דיבור) שבו, לאחר שהונחו הנחות מסוימות, דבר מה השונה מן ההנחות נובע מהן בהכרח מעצם היותן. בעת המודרנית, הגדרה זו עוררה דיון סביב אופן פרשנות המילה. כיום, המונח משמש כמעט אך ורק לתיאור השיטה המקובלת בלוגיקה המסורתית. חוקרים כיאן לוקאסייביץ', יוזף מריה בוכינסקי וגינתר פאציג צידדו בדיכוטומיה של 'פרוטזיס-אפודיזיס' (הקדמה-תולדה), בעוד שג'ון קורקורן מעדיף לראות בסילוגיזם פשוט תהליך של דדוקציה.[6]
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 The Internet Classics Archive | Prior Analytics by Aristotle, classics.mit.edu
- ^ 2.0 2.1 2.2 The Internet Classics Archive | Prior Analytics by Aristotle, classics.mit.edu
- ↑ Illiniois Medieval Association - EMS, ima.wildapricot.org
- ↑ Ebbesen, Sten, Greek-Latin philosophical interaction, Ashgate Publishing Ltd, 2008, עמ' 171–173
- ↑ Gisela Striker, Review of Aristotle, Prior Analytics: Book I, Oxford UP, 2009, עמ' 268
- ↑ Lagerlund, Henrik, Modal Syllogistics in the Middle Ages, BRILL, 2000
האנליטיקה שמלכתחילה42636245Q485217