האיחוד הדמוקרטי לשילוב

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האיחוד הדמוקרטי לשילוב
Демократска унија за интеграција
Bashkimi Demokratik për Integrim
מדינה מקדוניה הצפוניתמקדוניה הצפונית מקדוניה הצפונית
אידאולוגיות אינטרסים של מיעוטים[1]
פרו-אירופיות[2]
מיקום במפה הפוליטית מרכז-שמאל[3]
צבעים רשמיים כחול-צהוב
נציגויות בפרלמנטים
הפרלמנט של מקדוניה הצפונית
10 / 120
ראשי ערים של מקדוניה הצפונית
11 / 81
מועצות מקומיות של מקדוניה הצפונית
172 / 1,333
http://www.bdi.mk

האיחוד הדמוקרטי לשילובמקדונית: Демократска унија за интеграција) היא המפלגה הפוליטית הגדולה ביותר של בני המיעוט האלבני במקדוניה הצפונית והשלישית בגודלה במדינה. המפלגה הוקמה מיד לאחר העימות המזוין של 2001 בין צבא השחרור הלאומי לכוחות הביטחון של מקדוניה. מאז הקמתה עומד בראש המפלגה מייסד צבא השחרור הלאומי, עלי אחמתי.

היסטוריה

המפלגה נוסדה ב-5 ביוני 2002 על ידי מנהיג צבא השחרור הלאומי לשעבר, עלי אחמתי, אשר משמש כנשיאה מאז היווסדה.[4][5][6] בבחירות הפרלמנטריות ב-2002, המפלגה זכתה ב-12.1% מהקולות (כ-70% מקולות המצביעים האלבנים)[7] וב-16 מתוך 120 המושבים בפרלמנט,[8] בהשוואה ל-7 מושבים של המפלגה הדמוקרטית של האלבנים ו-2 מושבים של מפלגת השגשוג הדמוקרטית.[9]

בשנים 2002–2006 הייתה המפלגה חלק מהקואליציה השלטת "יחד למען מקדוניה" לצד האיחוד הסוציאל-דמוקרטי של מקדוניה (SDSM) והמפלגה הדמוקרטית הליברלית.[9]

בבחירות לפרלמנט ב-2006, המפלגה הקימה קואליציה עם מפלגת השגשוג הדמוקרטית והליגה הדמוקרטית של הבוסניאקים. קואליציה זו קיבלה 12.2% מהקולות ו-16 מושבים בפרלמנט. אף על פי שהמפלגה זכתה במספר המושבים הגבוה ביותר מבין המפלגות האלבניות (13 מושבים), שותפיה לשעבר בקואליציה הפסידו בבחירות, והמפלגה לא הוזמנה לממשלה החדשה על ידי ראש הממשלה הנבחר ניקולה גרואבסקי. במקומה, צורפה לממשלה המפלגה הדמוקרטית של האלבנים, שהייתה השנייה בגודלה בקרב המפלגות האלבניות.

עם זאת, לאחר הבחירות המוקדמות של 2008, המפלגה חזרה לממשלה במסגרת קואליציה עם מפלגת VMRO-DPMNE של גרואבסקי.[10]

בבחירות הפרלמנטריות ב-2011, זכתה המפלגה ב-10.2% מסך הקולות, וקיבלה 15 מושבים – ירידה של שלושה מושבים לעומת הבחירות הקודמות.[11]

הישגה הטוב ביותר היה בבחירות 2014, אז קיבלה 153,646 קולות (14.2%) וזכתה ב-19 מושבים. מנגד, הישגה הגרוע ביותר היה בבחירות 2016, אז קיבלה 86,796 קולות (7.5%). לאחר בחירות אלו, הצטרפה לממשלה במסגרת קואליציה עם האיחוד הסוציאל-דמוקרטי של מקדוניה (SDSM).[12]

במהלך קמפיין הבחירות לבחירות 2020, הציבה המפלגה תנאי להשתתפותה בקואליציה – מועמד לתפקיד ראש הממשלה שיהיה ממוצא אלבני. הדרישה נדחתה על ידי SDSM ו-VMRO-DPMNE, אך ב-18 באוגוסט הגיעו SDSM והמפלגה להסכם קואליציוני, שכלל פשרה בנושא מועמדות ראש הממשלה האלבני.[13][14]

ביום איכות הסביבה העולמי בשנת 2021, הכריז יו"ר המפלגה עלי אחמתי כי המפלגה תשקיע יותר בתחומי סביבתנות, בהשראת פעילותה של גרטה טונברג.[15]

ב-28 בינואר 2024, נבחר טלאט ג'אפרי ממפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה לכהן כראש ממשלת המעבר של מקדוניה הצפונית, בהתאם להסכם פרז'ינו, במסגרתו הממשלה הזמנית מכהנת 100 ימים לפני הבחירות הפרלמנטריות שנקבעו ל-8 במאי.[16]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. Nordsieck, Wolfram (2020). "North Macedonia". Parties and Elections in Europe. נבדק ב-16 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  2. "North Macedonia". Europe Elects. נבדק ב-16 ביולי 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  3. Pankovski, Marco; Jovevska–Gjorgjevikj, Aleksandra; Janeska, Sara; Ilievska, Martina; Mladenovska, Simona (2020). The Republic of North Macedonia's 2020 Parliamentary Elections Handbook (PDF) (Report). Konrad Adenauer Foundation, Institute for Democracy "Societas Civilis" Skopje. p. 73. נבדק ב-17 ביולי 2020. {{cite report}}: (עזרה)
  4. Jenny Engström (2009). Democratisation and the Prevention of Violent Conflict: Lessons Learned from Bulgaria and Macedonia. Ashgate. p. 115. ISBN 9780754674344.
  5. Vera Stojarová; Peter Emerson, eds. (2013). Party Politics in the Western Balkans. Routledge. p. 177. ISBN 9781135235857.
  6. Robert Bideleux; Ian Jeffries (2007). The Balkans: A Post-Communist History. Routledge. p. 449. ISBN 9781134583287.
  7. Dimitar Bechev (2019). Historical Dictionary of North Macedonia (2nd ed.). Rowman & Littlefield. p. 91. ISBN 9781538119624.
  8. Dieter Nohlen & Philip Stöver (2010) Elections in Europe: A data handbook, p1278 מסת"ב 978-3-8329-5609-7
  9. ^ 9.0 9.1 Zoltan D. Barany; Robert G. Moser, eds. (2005). Ethnic politics after communism. Cornell University Press. p. 93. ISBN 9780801443770.
  10. Gianluca Passarelli (2018). The Presidentialisation of Political Parties in the Western Balkans. Springer. p. 102. ISBN 9783319973524.
  11. "Conservative Leader Claims 3rd Term in Macedonia". NPR. 6 ביוני 2011. נבדק ב-6 ביוני 2011. {{cite news}}: (עזרה)(הקישור אינו פעיל)
  12. Vasiliki P. Neofotistos, ed. (2021). Macedonia and Identity Politics After the Prespa Agreement. Routledge. p. 10. ISBN 9780367407292.
  13. "N. Macedonia: Pro-Western party secures coalition deal". AP News (באנגלית). 18 באוגוסט 2020. נבדק ב-20 באוגוסט 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  14. Marusic, Sinisa Jakov (18 באוגוסט 2020). "Zoran Zaev to Lead North Macedonia's Government Again". Balkan Insight. נבדק ב-20 באוגוסט 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  15. "Largest Ethnic Albanian Party in North Macedonia Goes Green". Exit News. 7 ביוני 2021. אורכב מ-המקור ב-7 ביוני 2021. נבדק ב-7 ביוני 2021. {{cite web}}: (עזרה)
  16. "Талат Џафери: Имаме обврска да обезбедиме фер избори – DW – 25.01.2024". dw.com (במקדונית). נבדק ב-2024-01-25.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

האיחוד הדמוקרטי לשילוב40973585Q1186346