איה סופיה

איה סופיה
	אין תמונה חופשית
מידע כללי
סוג	כנסייה ביזנטית ומוזיאון, כיום מסגד
	(למפת איסטנבול רגילה) איה סופיה

המונח "האגיה סופיה" מפנה לכאן. לערך העוסק בכנסייה ביוון, ראו האגיה סופיה (סלוניקי).

איה סופיה (ביוונית: Αγία Σοφία, אַגִיָה סוֹפִיָה - "כנסיית החוכמה ה"קדושה"", בלטינית: Sancta Sophia, בטורקית: Ayasofya) הוא מסגד שהיה בעבר כנסייה ביזנטית ולאחר מכן מוזיאון בעיר קונסטנטינופול, כיום איסטנבול שבטורקיה, ונחשב לאחד הדוגמאות הבולטות של האמנות והאדריכלות של האימפריה הביזנטית, ולאחד הבניינים המפורסמים בעולם. הכנסייה נבנתה במאה הששית על ידי הקיסר יוסטיניאנוס הראשון, והייתה המבנה עם צורת הפנדנטיבה המלאה הראשון.

לאחר שהעיר נכבשה על ידי האימפריה העות'מאנית בשנת 1453 הפך המבנה למסגד. בעקבות הקמת הרפובליקה הטורקית והרפורמות של מוסטפא כמאל אטאטורק, משנת 1934 עד 2020 הוא שימש כמוזיאון המשמר את מורשת הבניין בתקופות שונות ומושך אליו תיירים רבים מרחבי תבל. ביולי 2020, בהחלטת נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, הפך שוב למסגד.

ההיסטוריה של המבנה

במקום שבו עומדת כיום כנסיית איה סופיה, עמדה במאה הרביעית כנסייה אחרת, שממנה לא נותרו שרידים. לאחר הריסתה נבנתה במקום כנסייה נוספת על ידי קונסטנטיוס השני בנו של קונסטנטינוס. כנסייה זו נחנכה ב-15 בפברואר 360 ונשרפה בזמן מהומות ניקה בשנת 532.

הקיסר יוסטיניאנוס הראשון הורה על בניית הכנסייה מחדש, ולשם כך אספו הבנאים עמודים, כותרות ואבנים מסותתות ממקומות שונים ואף ייבאו אבנים ממצרים. על מנת לעמוד בלוח הזמנים שקבע הקיסר, עבדו בהקמת הכנסייה, שהייתה מיועדת להיות קתדרלת העיר, ובשירותים לבנאים, קרוב ל-10,000 פועלים. הקיסר חנך את המבנה ב-27 בדצמבר 537 אולם חלק מהפסיפסים הושלמו במועד מאוחר יותר.

פרוקופיוס מתאר את בניית הכנסייה על ידי איזדור ממילטוס ואנת'מיוס מטראלס. אנת'מיוס (שאף השתמש בסוג של קמרה אובסקורה בניסיונותיו^[1]) מת לאחר שנה ואיזדור סיים את הבנייה. רעידות אדמה שהתרחשו באוגוסט 553 ובדצמבר 557 פערו סדקים בכיפת הכנסייה. רעידה נוספת במאי 558 מוטטה את הכיפה על המזבח והבמה תוך שהיא גורמת להם נזקים. הכנסייה נחנכה פעם נוספת בשנת 563 אחרי שהכיפה נבנתה מחדש והוגבהה לגובה 55.6 מטר. הבניין היה מהמפוארים בבניינים שנבנו, וקירותיו הפנימיים כוסו פסיפסים ושיש. לאחר שראה את הבניין המפואר הכריז יוסטיניאנוס: "ניצחתי אותך שלמה!" (Νενίκηκά σε Σολομών) בהתייחסו לבניינו של בית המקדש הראשון. לימים, כך נאמר, ניצח אותו שלמה אחר, הוא סולימאן המפואר, שבנה את מסגד סולימאנייה בסמוך לכנסייה.

לאחר רעידת אדמה אשר אירעה בשנת 989, שבה נהרסה כיפת המבנה, הזמין הקיסר בסיליוס השני את הארכיטקט הארמני טרידאט לבצע תיקונים בכנסייה. תוקנו הקשת המערבית וחלק מהכיפה. התיקונים נמשכו שש שנים, והכנסייה נפתחה מחדש בשנת 994.

מיום חנוכת המבנה, ועד אשר נבנתה קתדרלת סביליה, היה זה המבנה הגדול בעולם והוא עורר התפעלות רבה אצל המבקרים בו. המבנה סימל את עוצמתה של האימפריה הביזנטית, ובו נערכו טקסי ההשבעה של הקיסרים החדשים של האימפריה. איה סופיה הייתה מקום מושבו של פטריארך קונסטנטינופול, והמקום בו נערכו הטקסים הדתיים בהשתתפות משפחת הקיסר. במהלך מסע הצלב הרביעי וכיבוש העיר, הפכה הכנסייה לקתולית, וחלק מאוצרותיה נבזזו. לאחר זמן, חזרה הכנסייה לשליטת הביזנטים.

מכנסייה למסגד

לאחר כיבוש העיר על ידי הסולטאן העות'מאני מהמט השני בשנת 1453, הפכה הכנסייה למסגד, ציורי הקיר והפסיפסים בה כוסו טיח והמבנה עבר התאמה לתפקידו החדש כמסגד. לשם כך נבנו ארבעה מינרטים, מחראב ב"קיר הקיבלה" ומינבר לצדו.

מסגד איה סופיה הפך למודל לחיקוי בבנייה העות'מאנית, ובמיוחד הושפע ממנו מבנה המסגד הכחול שנבנה בסמוך אליו.

מוזיאון

בשנת 1934 תחת שלטונו של נשיא טורקיה מוסטפא כמאל אטאטורק הפך המבנה למוזיאון. במסגרת תהליך הפיכתו למוזיאון נחשפו הפסיפסים הנוצרים הקדומים. בשנת 1993, לאחר בדיקה של אונסק"ו הוחלט על תוכנית לשיקום המבנה.

בסוף המאה ה-20 ביוזמת ילמז אזטונה התקבלה החלטה להרשות תפילות בגלריה פרטית של הסולטאנים שנמצאת במתחם.

ממוזיאון בחזרה למסגד

ב-10 ביולי 2020 אישר בית משפט טורקי את הסרת מעמדו של המבנה כמוזיאון. דקות לאחר מכן חתם נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן על צו המאפשר את הפיכתה למסגד.^[2]

תיאור המבנה

במרכז הכנסייה נמצאת כיפה מרכזית שקוטרה 31 מטרים וגובהה 56 מטרים. כיפה זו קטנה במקצת מכיפת הפנתאון שברומא. ארבעה עמודים בארבע פינות המבנה מחזיקים את משקלה הרב של הכיפה על ידי פנדנטיבה (משולשים קמורים מתחת לכיפה המעבירים את העומסים ל-4 נקודות). בכניסה המערבית של המבנה ובצידו המזרחי של המבנה ישנן חצאי כיפות היוצרות אכסדראות.

המבנה ניזוק מספר פעמים בשל רעידות אדמה. הכיפה קרסה לאחר רעידת אדמה בשנת 558, ולאחר שנבנתה מחדש קרסה שוב בשנת 563. חלקים מהכיפה קרסו בשנים 989 ו-1346.

פנים המבנה מצופה בשיש, ובפסיפסים בצבעים, ירוק, לבן, ורוד וזהב המתארים אישים מהתקופה הביזנטית ודמויות מעולם הנצרות.