דרוזים בסוריה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דרוזים בסוריה
מקאם עין אל-זמן: המטה של העדה הדרוזית בסוריה
מקאם עין אל-זמן: המטה של העדה הדרוזית בסוריה
אוכלוסייה
700,000[1]
שפות
ערבית
דת
דרוזים

הדרוזים בסוריה מהווים הדת השלישית בגודלה במדינה. בסקר משנת 2010 דווח כי הם מהווים 3.2 אחוז מהאוכלוסייה הכללית בסוריה.[2][3] הדרוזים מרוכזים באזורים הכפריים וההרריים ממזרח ומדרום לדמשק באזור הר הדרוזים.[4]

הדרוזים היא דת מונותיאיסטית ואברהמית.[5][6] בסוריה יש את האוכלוסייה הדרוזית הגדולה בעולם,[7] דרוזים סורים רבים חיים בחו"ל במשך מאות שנים, במיוחד בוונצואלה.[8]

היסטוריה

הדרוזים עוקבים אחר פרשנות באטינית או אזוטרית של חמשת עמודי האסלאם. מכיוון שהם אינם צמים במהלך חודש הרמדאן או עולים לרגל למכה, הם אינם נחשבים על ידי המוסלמים כאסלאמיים.[9]

הדרוזים מקיימים אורח חיים של בידוד שבו אסור להחליף דת, לא מתוך הדת ולא לתוך הדת. כשדרוזים חיים בין בני דתות אחרות, הם מנסים להשתלב, כדי להגן על דתם ועל ביטחונם. הם יכולים להתפלל כמוסלמים, או כנוצרים, תלוי איפה הם נמצאים. מערכת זו כנראה משתנה בתקופה המודרנית, שבה יותר ביטחון אפשר לדרוזים להיות פתוחים יותר לגבי השתייכותם הדתית.[10]

התנוח'ים הקימו את העדה הדרוזית בסוריה כאשר רובם קיבלו את האסלאם במאה ה-11, בשל קשריה ההדוקים של הנהגתם עם הח'ליף הפאטימי אל-חאכִּם בִּאמר אללה.

היסטורית, מערכת היחסים בין הדרוזים למוסלמים מאופיינת על ידי רדיפה דתית. הדת הדרוזית מסווגת לעיתים קרובות כחלק מהאסמאעיליה. אף על פי שהדת התפתחה במקור מתוך האסלאם האיסמאילי, רוב הדרוזים אינם מזהים את עצמם כמוסלמים,[6] והם לא מקבלים את חמשת עמודי האסלאם. הדרוזים חוו לעיתים קרובות רדיפה על ידי משטרים מוסלמים שונים כגון השושלת הפאטמית, האימפריה העותמאנית האסלאם הסוני[11] ואיילט מצרים. הרדיפה של הדרוזים כללה רצח, הריסת בתי תפילה דרוזים ומקומות "קדושים", והפנייה בכפייה לאסלאם. אלה לא היו מקרי רצח רגילים אלא הם נועדו להשמיד את הקהילה כולה על פי המסורת הדרוזית.

העדה הדרוזית בסוריה מילאה תפקיד חשוב בגיבוש מדינת סוריה המודרנית ואף על פי שהם מיעוט יש לה תפקיד חשוב בסצנה הפוליטית הסורית.

לוחמים דרוזים מתכוננים לצאת לקרב עם סולטן אל-אטרש, 1925

בסוריה, רוב בני העדה חיים בהר הדרוזים, אזור קשה והררי בדרום-מערב המדינה, שמיושב ביותר מ-90% מהדרוזים; כ-120 כפרים הם דרוזים באופן בלעדי.[12] קהילות בולטות אחרות מתגוררות בהרי חרים, בפרבר ג'ראמנה בדמשק ובמורדות הדרום מזרחיים של החרמון. עדה דרוזית סורית גדולה חיה היסטורית ברמת הגולן, אך בעקבות מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור רבים מהדרוזים הללו ברחו לאזורים אחרים של סוריה; רוב אלה שנותרו חיים במספר כפרים ברמת הגולן, בעוד שרק מעטים חיים בשריד הצר של נפת קוניטרה שעדיין נמצאת בשליטה סורית.

הדרוזים תמיד מילאו תפקיד חשוב בפוליטיקה הסורית למרות מספרם הקטן באוכלוסייה. עם קהילה של קצת יותר מ-100,000 ב-1949 או כשלושה אחוזים מהאוכלוסייה הסורית, הדרוזים של ההרים הדרום-מערביים של סוריה היוו כוח חזק בפוליטיקה הסורית ומילאו תפקיד מוביל במאבק הלאומני נגד הצרפתים. תחת ההנהגה הצבאית של סולטאן אל-אטרש, הדרוזים סיפקו חלק גדול מהכוח הצבאי מאחורי המרד הסורי הגדול של 1925–1927. בשנת 1945, אמיר חסן אל-אטרש, המנהיג הפוליטי העליון של מדינת ג'בל הדרוזית, הוביל את היחידות הצבאיות הדרוזיות למרד מוצלח נגד הצרפתים, והפך את הר הדרוזים לאזור הראשון והיחיד בסוריה שהשתחרר מהשלטון הצרפתי ללא סיוע בריטי. עם העצמאות, הדרוזים ציפו שדמשק תתגמל אותם על הקורבנות הרבים שלהם בשדה הקרב. הם דרשו לשמור על הממשל האוטונומי שלהם וזכויות פוליטיות רבות שהעניקו להם הצרפתים וביקשו סיוע כלכלי נדיב מהממשלה העצמאית החדשה.[13]

מפגש של מנהיגים דרוזים בהר הדרוזים, סוריה, 1926

במהלך ארבע שנות שלטונו של אדיב שישכלי בסוריה (דצמבר 1949 עד פברואר 1954) (ב-25 באוגוסט 1952: שישקלי הקים את תנועת השחרור הערבית (ALM), מפלגה פרוגרסיבית בעלת דעות פאן-ערביות וסוציאליסטיות),[14] הייתה העדה הדרוזית נתונה למתקפה כבדה של הממשלה הסורית. שישכלי האמין שבין מתנגדיו הרבים בסוריה, הדרוזים הם המסוכנים ביותר, והוא היה נחוש לרסק אותם. הוא הכריז לעיתים קרובות: "אויבי הם כמו נחש: הראש הוא הג'בל אל-דרוזי, הבטן חומס והזנב חלב. אם אמחץ את הראש הנחש ימות". שישכלי שיגר 10,000 חיילים כדי לכבוש את הר הדרוזים. כמה ערים הופצצו בנשק כבד, הרגו עשרות אזרחים והרסו בתים רבים. לפי דיווחים דרוזים, שישכלי עודד שבטים בדואים שכנים לבזוז את האוכלוסייה חסרת ההגנה ואפשר לחייליו שלו להשתולל.[13]

שישכלי פתח בקמפיין להכפשת הדרוזים על דתם ופוליטיקה. הוא האשים את כל הקהילה בבגידה, לפעמים טען שהם סוכנים של הבריטים וההאשמים, ופעמים אחרות שהם נלחמים למען ישראל נגד הערבים. שישכלי נרצח בברזיל ב-27 בספטמבר 1964 על ידי דרוזי שביקש נקמה על מלחמתו על הר הדרוזים.[13]

מקאם אל-מסיח ( ישו ) בנפת אס-סווידא .

בשנת 1967 עברה קהילת דרוזים ברמת הגולן לשליטת ישראל, קהילה זו מונה כיום כ-150,000 תושבים.[15]

ב-25 ביולי 2018, קבוצה של תוקפים המזוהים עם המדינה האסלאמית נכנסו לעיר הדרוזית א-סויידא ויזמו סדרה של קרבות יריות ופיגועי התאבדות ברחובותיה והרגו לפחות 258 בני אדם, רובם המכריע אזרחים.

ב-2024 לאחר נפילת משטר בשאר אל-אסד, פורסם ברשתות החברתיות כי הדרוזים המתגוררים בחדר בנפת קוניטרה מעוניינים להיות תחת שלטון ישראל. מידע זה פורסם גם על ידי התקשורת המרכזית,[16] אך המנהיגים המקומיים יצאו ההודעה רשמית ב-13 בדצמבר 2024, המכחישה את הטענה.[17]

במרץ 2025 נכנסו למעלה ממאה אנשי דת דרוזים מסוריה לשטח ישראל לביקור רשמי.[18]

אנשים בולטים

המשפחות הדרוזיות הבולטות בסוריה הן: אל-אטרש ואל-חמדאן.

ראו גם

הערות שוליים

  1. ↑ Irshaid, Faisal (19 ביוני 2015). "Syria's Druze under threat as conflict spreads". BBC News. ארכיון מ-6 במרץ 2019. נבדק ב-22 ביוני 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ↑ "Syria". Central Intelligence Agency. 2 במאי 2023. ארכיון מ-3 בפברואר 2021. נבדק ב-24 בינואר 2021 – via CIA.gov. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ↑ The Economist. Vol. 390 (8618–24). 2014. p. 49. ארכיון מ-28 במרץ 2024. נבדק ב-23 בספטמבר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ↑ "The Druze and Assad: Strategic Bedfellows". The Washington Institute. ארכיון מ-25 בספטמבר 2019. נבדק ב-4 במאי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ↑ "Are the Druze People Arabs or Muslims? Deciphering Who They Are". Arab America (באנגלית). 8 באוגוסט 2018. ארכיון מ-20 באוקטובר 2019. נבדק ב-13 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ 6.0 6.1 Annika Wolfe, Are the Druze People Arabs or Muslims? Deciphering Who They Are, Arab America, ‏2018-08-08 (באנגלית)
  7. ↑ "Druze | History, Religion, & Facts". Encyclopedia Britannica (באנגלית). ארכיון מ-19 באפריל 2019. נבדק ב-2021-07-30. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ↑ Khalifa, Mustafa (2013), "The impossible partition of Syria", Arab Reform Initiative: 6–7, אורכב מ-המקור ב-9 באוקטובר 2016, נבדק ב-31 בינואר 2023 {{citation}}: (עזרה)
  9. ↑ James Lewis (2002). The Encyclopedia of Cults, Sects, and New Religions. Prometheus Books.
  10. ↑ "Druze". druze.org.au. 2015. אורכב מ-המקור ב-2016-02-14.
  11. ↑ C. Tucker, Spencer C. (2019). Middle East Conflicts from Ancient Egypt to the 21st Century: An Encyclopedia and Document Collection [4 volumes]. ABC-CLIO. pp. 364–366. ISBN 9781440853531.
  12. ↑ Landis, Joshua (1998). Philipp, T; Schäbler, B (eds.). "Shishakli and the Druzes: Integration and intransigence". The Syrian Land: Processes of Integration and Fragmentation. Stuttgart: Franz Steiner Verlag. pp. 369–96. ארכיון מ-24 ביולי 2013. נבדק ב-28 ביוני 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 SHISHAKLI AND THE DRUZES: INTEGRATION AND INTRANSIGENCE, joshualandis.oucreate.com
  14. ↑ Syrian History, אורכב מ-המקור ב-31 במרץ 2009, נבדק ב-28 ביוני 2015 {{citation}}: (עזרה)
  15. ↑ "The Druze population in Israel - a collection of data on the occasion of the Prophet Shuaib holiday" (PDF). CBS - Israel. Israel Central Bureau of Statistics. 2019-04-17. ארכיון (PDF) מ-17 בדצמבר 2019. נבדק ב-2019-05-08. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ↑ Confino, Jotam (2024-12-14). "Druze in Syria 'fear new Isis-like leaders and want Israeli rule'". The Telegraph (באנגלית בריטית). ISSN 0307-1235. נבדק ב-2024-12-15.
  17. ↑ Al-Ghanoushi, Soumaya (2024-12-13). "The Hadar Druzes are denying their alleged request to join Israel". Meem Magazine (בערבית).
  18. ↑ עינב חלבי, יותר מ-100 אנשי דת דרוזים מסוריה הגיעו לישראל: "זה חלום שהתגשם לנגד עינינו", באתר ynet, 14 במרץ 2025
  19. ↑ Provence, Michael (2005). The Great Syrian Revolt and the Rise of Arab Nationalism. University of Texas Press. p. 3. ISBN 0-292-70680-4.
  20. ↑ Zuhur, Sherifa (1998), Images of Enchantment: Visual and Performing Arts of the Middle East, American University in Cairo Press, p. 82, ISBN 977-424-467-2
  21. ↑ Provence, Michael (2005). The great Syrian revolt and the rise of Arab nationalism (illustrated ed.). University of Texas Press. p. 72. ISBN 978-0-292-70680-4. ארכיון מ-27 במאי 2024. נבדק ב-26 באוגוסט 2021. {{cite book}}: (עזרה)
  22. ↑ Zuhur, Sherifa (2001). Colors of enchantment: theater, dance, music and the visual arts of the Middle East. American University in Cairo Press. p. 296. ISBN 978-977-424-607-4.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דרוזים בסוריה40704889Q21062179

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=דרוזים_בסוריה&oldid=2952173"