דפקה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
דָפְקָה הוא אזור הנזכר במקרא. אחת מתחנותיהם של בני ישראל במהלך נדודיהם במדבר.
וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה. וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ.
בתרגום השבעים מתורגם שם המקום כ"רפקה", מה שתואם שמות של מספר מקומות באזור כגון העיר רפיקן על הפרת.[2] עם זאת, יש המפרשים את השם כמילה בערבית שמשמעותה לשפוך/ליצוק מים.[2]
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק ל"ג, פסוקים י"ב-י"ג
- ^ 2.0 2.1 אנציקלופדיה מקראית - אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו, כרך ב', עמ' 699.
| קודמת: מדבר סין |
נדודי בני ישראל במדבר | הבאה: אלוש |
