דמא בן נתינה
דמא בן נתינה הוא דמות מתקופת בית שני[2] המופיעה בתלמוד הבבלי ובתלמוד הירושלמי, כמופת לכיבוד הורים. דמא היה גוי בעל מעמד חשוב שישב בראשות מועצת העיר אשקלון.
הסיפור הידוע ביותר על דמא בן נתינה מצוי בתלמוד הבבלי במסכת קידושין ובמסכת עבודה זרה[3] ובתלמוד הירושלמי במסכת קידושין ובמסכת פאה.[4] הסיפור עוסק בחכמים שיצאו לחפש אבן ישפה לחושן של הכהן הגדול במקום זו שאבדה. הגיעו לדמא ורצו לקנות ממנו את האבן, אך זה סירב מכיוון שהוצאת האבן מהתיבה שבה היא נמצאת תעיר את אביו (ישנה מחלוקת בתלמוד האם מפתחות התיבה היו בידי אביו או מתחת לכריתו, או שמא רגלי אביו היו מונחות על התיבה). החכמים ניסו שוב ושוב להעלות את המחיר שהם מוכנים לשלם עבורה. לאחר מכן, כשהחכמים פנו לדרכם ללא האבן, בא אליהם דמא בן נתינה עם האבן. החכמים רצו לשלם את מלוא הסכום כפי שעמד לאחר שהעלו אותו. דמא בן נתינה סירב באומרו לחכמים, "מה מוכר אני לכם את כיבוד אבותי במעות כסף?". על כך זכה דמא בכך שנולדה בעדרו פרה אדומה[5], פרה מסוג מיוחד הנדרשת לעבודת בית המקדש. החכמים שבו לביתו ורכשו אותה בכסף רב.
דמא בן נתינה היה גוי, ולכן לא היה חייב במצוות כיבוד אב ואם, ועל כך אומר התלמוד במסכת קידושין: "ואמר רבי חנינא: ומה מי שאינו מצווה ועושה כך, מצווה ועושה על אחת כמה וכמה".
סיפור מפורסם נוסף על דמא בן נתינה, מספר על מקרה שקרה כשישב עם נכבדי רומא ולבוש בבגד מיוחד (סירקון של זהב). אמו, שלקתה בנפשה, נכנסה, קרעה את בגדו וירקה בפניו לעיני כל חכמי רומא. למרות הבושות הגדולות, שתק דמא ולא ביישה, ואפילו לא גער בה. בתלמוד מובא סיפור זה כמופת לכיבוד הורים, למרות התבזות עצמית.[4]
קישורים חיצוניים
- קובי פלדמן, דמא בן נתינה, באתר "דעת"
- ד"ר בעז שפיגל, מדוע לא העיר דמא בן נתינה את אביו?, דף שבועי מאת המרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת בר-אילן, פרשת יתרו ה'תשס"ג.
- רני יבין ואורי אורבך, שקט, אבא ישן!, בית מדרש אלול, באתר מדרשת.
- הסיפור על דמה בן נתינה - הגרסה המקוצרת, בלוג "דבר תורה" באתר ישרא-בלוג, מרץ 2008.
הערות שוליים
- ^ משנה, מסכת פרה, פרק ג', משנה ה'
- ^ על פי האמור במשנה במסכת פרה[1], שבבית ראשון לא היו צריכים פרה אדומה שהספיק מה שעשה משה, ריטב"א, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף ל"א עמוד א'; תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף כ"ג עמוד ב'
- ^ 4.0 4.1 4.2 תלמוד ירושלמי, מסכת קידושין, פרק א', הלכה ז'; תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק א', הלכה א' (דף ג' עמוד א')
- ^ בירושלמי מובא שנולדה באותו לילה שכיבד את אביו, ושקלו לו זהב במשקל הפרה.[4].
