דיסגרפיה
| קישורים ומאגרי מידע | |
|---|---|
| MeSH | D000381 |
| סיווגים | |
| DSM-5 | 315.2 |
| ICD-10 | F81.1, R48.8 |
דיסגרפיה היא כינוי לקבוצה של הפרעות התפתחותיות קוגניטיביות המתבטאות בכתיבה לקויה. הפרעות אלה מקוטלגות כלקות למידה. יש הכוללים בקבוצה זו גם את קבוצת הפרעות הכתיבה הקוגניטיביות הנרכשות, דהיינו את האגרפיה[1][2].
כתיבה היא פעולה הנרכשת בתקופת הילדות והיא נחשבת לרמה השנייה בגובהה בתקשורת בין בני אדם – רק הדיבור קודם לה. הכתיבה היא למעשה תרגום והבעה של השפה הפנימית על הדף. נוסף לכך, מיומנות זו מורכבת וכוללת אינטגרציה בכמה אופנים: קוגניציה, התארגנות מרחבית בתהליכי הקשב, מוטוריקה בזיכרון של האותיות ועוד (רוזנבלום שנקר וגל.1993;4991 1999 Hooper et al Jones & Christensen, (Berninger, 1994;. לקות למידה מתייחסת לקבוצה הטרוגנית של הפרעות, הבאות לידי ביטוי בקשיים ביכולות הקשב, הדיבור, הקריאה, הכתיבה, ההיגיון או המתמטיקה (עינת, 2000). בעגה המקצועית לקות כתיבה נקראת דיסגרפיה – לקות כתיבה התפתחותית. מדובר בפגיעה או קושי ביכולת להפיק שפה כתובה (Hamstra-Bletz& Blote, 1993). המאפיינים שלה באים לידי ביטוי בכתב יד לא קריא, קצב כתיבה איטי, כתב לא מאורגן בדף, לחץ על כלי הכתיבה וחריטה על הדף. כל אלה גורמים להתעייפות אצל הילד והמבוגר (בן-פזי, ה., לוסוס. א., ועדי-יפה, א. (2009).
רקע ומאפיינים
פעולת הכתיבה כרוכה בתהליך קוגניטיבי מורכב ורב-שלבים. פגיעות שונות בתהליך זה מולידות מופעים שונים של דיסגרפיה. המופע הספציפי של הדיסגרפיה נקבע על ידי השלב המסוים בתהליך זה אשר בו חלה הפגיעה. ככלל, דיסגרפיה מתבטאת בכתב יד קשה לקריאה, במאמץ רב הדרוש לכתיבה ובריבוי שגיאות כתיב. בחלק מהמקרים, לבד מהעובדה ששגיאות הכתיב הן רבות מהנורמה, ישנן גם שגיאות כתיב מסוגים שאין לאנשים חסרי לקות.
דיסגרפיה יכולה להיגרם כתוצאה מליקוי קוגניטיבי או נוירו-מוטורי, ויכולה להיות התפתחותית (מולדת) או נרכשת. נכון לשנת 2010, הנוירופתולוגיה והגנטיקה של הדיסגרפיה אינן בהירות דיין.
מחקרים הראו שבמשפחות שבהן חלק מהפרטים סובלים מדיסגרפיה יש שכיחות גבוהה יותר של הלקות מאשר באוכלוסייה הכללית.
סוגי דיסגרפיות
ניתן לחלק את הדיסגרפיות לשני סוגים עיקריים: דיסגרפיות מרכזיות ודיסגרפיות פריפריאליות. סוגים אלה ניתן לחלק לתת-סוגים, ולכל תת-סוג תסמינים משלו. עם זאת, אטיות וצורך בריכוז רב לשם כתיבה הם תסמינים משותפים כמעט לכל סוגי הדיסגרפיה, לצד העובדה שיש ריבוי שגיאות כתיב מסוג כל שהוא.
הטיפול בתסמינים משותפים אלה נעשה בין השאר באמצעים הבאים:
- מלחמה בסטיגמה שלפיה שגיאות כתיב מעידות על חינוך רע או על טיפשות.
- מציאת פתרונות טכנולוגיים לכתיבה בסביבות שבהן קשה להתרכז (כמו אטמי אוזניים).
- התאמה ללקות בתחום הנהלים:
- אי הורדה של ציונים במבחן על שגיאות כתיב או שכתוב מבחנים.
- תוספת זמן בבחינות.
דיסגרפיות מרכזיות
דיסגרפיות מרכזיות הן דיסגרפיות שמקורן בפגיעה באחד השלבים המרכזיים של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה – סמנטיקה, לקסיקון או ממיר פונמי-גרפמי. ישנם ארבעה סוגים של דיסגרפיות מרכזיות:
דיסגרפיית שטח
- פגיעה – במסלול הלקסיקלי
- פיצוי ספונטני – שימוש במסלול הסב-לקסיקלי לכתיבה, דרך המרה פונמית-גרפמית.
- תסמינים – הפגיעה תבוא לידי ביטוי בכתיבת מילים אי-רגולריות שכתיבתן מסתמכת על הלקסיקון. לעומת זאת כתיבתן של מילות תפל ומילים רגולריות (שניתן לכתוב אותן באמצעות הממיר) לא תיפגע. בהיעדר יכולת לשליפה לקסיקלית של ייצוג המילה, דפוס הטעויות שיתקבל יהיה טעויות מסוג רגולריזציה, כלומר יישום חוקי ההמרה על המילים האי-רגולריות (למשל: כתיבת "רוש" במקום "ראש"), וטעויות של אותיות הומופוניות במילים רגולריות (ט/ת, כ/ק וכדומה; "תחנת קמח" ו"טחנת אוטובוס" במקום "טחנת קמח" ו"תחנת אוטובוס")[3][4]. טעויות אלו עלולות להוביל לכתיבת מילים משמעותיות שהן הומופוניות או הטרופוניות (פוטנציופוניות) למילת המטרה ("קטר" במקום "כתר") או אף מילים פסיאודו-הומופוניות לא לקסיקליות ("כטר" במקום "כתר").
- טיפול
- שיטה מתחום ההוראה המתקנת (מכלול שיטות ביהייביוריסטיות) להרחבת הלקסיקון, במקרה שהלקות מפריעה להרחיב את הלקסיקון, ולחיזוק השימוש בלקסיקון במקרה שבו הלקות מפריעה בשליפה מהלקסיקון. השיטה דורשת כמה שעות בכל שבוע לתרגול של כתיבה חוזרת ונשנית של אותן מילים למשך שנים אחדות. השיטה יכולה להוריד דרמטית את מספר שגיאות הכתיב של המטופל גם אם היא לא בהכרח מביאה את המטופל לכתיב נורמלי[5].
- אסטרטגיות למידה – במקרה זה מקובל לערוך למטופל היכרות רחבה עם חוקי הכתיב וחוקי הבלשנות ההשוואתית, כדי שהוא יוכל לערוך ניתוח של הידיעות האלה בכל פעם שהוא מתלבט בענייני כתיב. חסרונה של השיטה הוא בריכוז הרב שהיא גוזלת ממי שמשתמש בה בעת הכתיבה – הוא אינו חופשי לחשוב על ניסוח דבריו ונאלץ להגות בבלשנות בעת כתיבתו של כל מסמך בכל נושא.
- טכנולוגיה מסייעת – במקרה זה מעבד תמלילים שבו מופעל רק כלי "בדיקת האיות והדקדוק" עשוי שלא להספיק, שכן כמות שגיאות הכתיב מצריכה את המשתמש להשקיע זמן רב בבחירת המילים הנכונות שיש לשבץ במקום אלה שסומנו כשגויות. נוסף על כך הומופונים (מילים דומות צליל ושונות משמעות) לא יסומנו על ידי בודק האיות כשגויות. לכן מומלץ להשתמש בכלים כמו תיקון שגיאות אוטומטי או זיהוי צירופי מילים בלתי סבירים (המעבד מסמן קו כחול מתחת לצירופים כמו go their). כלים טכנולוגיים אחרים להתמודדות עם בלבול בין מילים הדומות בצלילן ושונות במשמעותן הם אוצר המילים האלקטרוני והתרגום הממוחשב. כאשר הכותב מתלבט בין כתיבת שתי מילים הדומות בצלילן אך שונות במשמעותן (כמו "פתור" ו"פטור") הוא יכול בלחיצת כפתור לגלות מה המשמעות של כל אחת מהן (הוא יגלה למשל ש"פטור" היא מילה נרדפת ל"שחרור" או שהתרגום שלה הוא exempt ולכן יכתוב "פתור את התרגיל" ולא "פטור את התרגיל"). לאחר השלמת כתיבת המסמך כולו, הכותב יכול לתרגם את כולו לאנגלית בעזרת תוכנת תרגום ולחפש במסמך המתורגם שגיאות משמעות הנובעות מבחירת מילים לא נכונות בגרסת המקור של המסמך.
דיסקרביה
- תסמינים - דִיסְקְרַבְיָה (dyscravia) היא דיסגרפיית החלפת קוֹליוּת, כלומר הפרעה בכתיבה המתבטאת בהחלפת אותיות הכתיב הנכון באותיות הנבדלות מהן בתכונת הקוליות בלבד.
- פגיעה - כפי הנראה פגם במנגנון ההמרה הפונמית־גרפמית אצל לוקים בדיסגרפיית שטח.
דיסגרפיה פונולוגית
- פגיעה - במסלול הסב-לקסיקלי, המשמש לכתיבת מילים חדשות ומילות תפל (מסלול זה אמנם מעורב לעיתים גם בכתיבת מילים מוכרות אשר אופן כתיבתן מציית לחוקי המרה פונמיים-גרפמיים, אבל במקרה של פגיעה בו מתאפשרת כתיבתן של מילים אלו דרך המסלול הלקסיקלי). פגיעה במסלול זה היא למעשה פגיעה ביכולת לבצע המרה מפונמה לגרפמה.
- פיצוי ספונטני - כתיבה תתאפשר רק דרך המסלול הלקסיקלי.
- תסמינים – בשל הפיצוי הספונטני, אצל אדם מבוגר הלוקה בדיסגרפיה זו קיים קושי רק בכתיבה של מילים שאין להן ייצוג בלקסיקון, דהיינו מילים חדשות או מילות תפל, בעוד הכתיבה של מילים מוכרות, רגולריות ואי-רגולריות, נשארת תקינה. עם זאת, אצל ילד הלוקה בדיסגרפיה זו הלקסיקון גדל לאט ביחס לילדים אחרים ויש בלבול בין מילים שיש ביניהן קשר פונולוגי כלשהו ("אלחוטי" תיכתב "הלכתי"). לעיתים יש קושי גם בהפרדת מיליות היחס מהמילה שאליה הן מתחברות. תופעה המתגלה אצל חלק מהלוקים בדיסגרפיה זו היא חלוקת המילית לשני חלקים או יותר ("הלכתי כשה אמרת לי" במקום "הלכתי כשאמרת לי").
- טיפול
- הרחבת הלקסיקון בעזרת קריאה (בהנחה שזה סוג הדיסגרפיה היחיד שיש לאדם).
- טיפול מתחום ההוראה המתקנת העוסק בחיזוק הקשר בין הברות נשמעות לאופן כתיבתן.
- אסטרטגיות למידה – היכרות רחבה עם חוקי הכתיב וחוקי הבלשנות ההשוואתית.
- טכנולוגיה מסייעת.
דיסגרפיית עומק
- פגיעה - יכולה להיגרם מפגיעה בלקסיקון הסמנטי או מפגיעה בקישור שבין הסמנטיקה ללקסיקון פלט אורתוגרפי ופגיעה בהמרה הפונמית-גרפמית.
- תסמינים - החלפות סמנטיות (למשל: כתיבת "תפוח" במקום "אשכולית") ולקסיקליות, חוסר יכולת לכתוב מילות תפל, וקשיים באיות של מילים מופשטות ומילות תפקוד.
דיסגרפיות פריפריאליות
דיסגרפיות פריפריאליות הן דיסגרפיות שמקורן בפגיעה בשלבים הפריפריאליים של התהליך הקוגניטיבי האחראי לכתיבה (הבאפר הגרפמי-פונמי, הרמה האלוגרפית והתבניות הגרפמיות-מוטוריות). ישנם שלושה סוגים עיקריים של דיסגרפיות פריפריאליות:
דיסגרפיית באפר גרפמי
- פגיעה - דיסגרפיית באפר גרפמי נגרמת כתוצאה מנזק לבאפר הגרפמי המשותף לשני מסלולי הכתיבה, הלקסיקלי והסב-לקסיקלי. הבאפר הגרפמי הוא מאגר זיכרון קצר טווח שבו נשמר קלט של מידע על הייצוג האורתוגרפי המופשט של זהות וסדר האותיות במילה שעומדת להיכתב. הבאפר הוא החוליה המקשרת לקראת הפיכת מידע זה לפלט גרפי של המילה.
- תסמינים - ליקויים באיות של מילים בכל אופני הפלט השונים וללא קשר לאופני הקלט. כמו כן טעויות יימצאו במידה דומה במילים קיימות ובמילות תפל. הטעויות המאפיינות דיסגרפיית באפר הן החלפות ("ירשה"-"יחשה"), השמטות ("ספרות"-"ספות"), הוספות ("קטר"-"קטלר"; "מתיק" במקום "מעתיק") ושיכולים ("מלאכים"-"מאכלים"; "הוגה עדות" במקום "הוגה דעות") של אותיות, בכל אופני האיות והקלט השונים. משתנה נוסף שמשפיע על דיוק הכתיבה בדיסגרפיית באפר הוא אורך המילה: ככל שהמילה ארוכה יותר כך כמות הפריטים בבאפר עולה והייצוגים הגרפמים צריכים להישמר זמן רב יותר בבאפר. ישנו סוג של דיסגרפיית באפר המתאפיין בעיקר בשיכולי אותיות, והוא מכונה דיסגרפיית שיכול אותיות.
- טיפול
- טכנולוגיה מסייעת - במקרה זה דרוש משוב קולי למקלדת המחשב. דהיינו, תוכנה שמאפשרת לשמוע את המילה שהקלדתה הושלמה בכל פעם שלוחצים על מקש הרווח. המשוב הקולי חושף באוזני המשתמש את מה שעיניו ואצבעותיו לא קלטו. שימוש בבודק איות רגיל אינו מועיל במיוחד במקרים אלה כי כמות השגיאות גדולה והמילים הרצויות לא יופיעו בהצעות התיקון של המחשב. במילים ארוכות במיוחד יכול לסייע גם תמליל אוטומטי.
דיסגרפיית נגלקט
- תסמינים - דיסגרפיית נגלקט מוגדרת כחוסר יכולת להתייחס לאותיות שנמצאות באחד מהצדדים של המילה, בדרך כלל בצד השמאלי. מאפייניה הם הזנחה של הצד הפגוע, שמתבטאת בהוספות, השמטות או החלפות של אותיות באחד מצידי המילה. הטעויות יתבצעו בכל אופני הפלט, והן לא נגרמות בגלל בעיה חושית או מוטורית. דפוס הטעויות בדיסגרפיית נגלקט דומה לזה שנמצא בדיסגרפיית באפר גרפמי.
- פגיעה - ייתכן כי דיסגרפיה זו נובעת גם מתקלה בשלב הבאפר הגרפמי, הנובעת מפגיעה בשימור זהות האותיות במרחב מסוים (ראו הרחבה בתרשים: מודל כתיבת המילה).
דיסגרפיה ברמת האלוגרף
- פגיעה - רמת האלוגרף. באה לידי ביטוי בטעויות בבחירת האותיות ובעיצובן (כתב יד קשה לקריאה) בכל אופני הפלט שדורשים כתיבה ידנית. בשלב זה מתבצעת המרה אלוגרפית שבה נקבעת זהות האות המתאימה וצורתה הספציפית, למשל בחירה בסגנון כתיבה מסוים של האות מ (לדוגמה:
או מ ). תסמינים - היות שמדובר בשלב שבו הייצוג האבסטרקטי קיים ורק שליפת צורת האות נפגמה, פגיעה בשלב זה תבוא לידי ביטוי במטלות שמערבות כתיבה ידנית בלבד, ולא נראה דפוס לקוי באופני פלט אשר אינם מחייבים זכירת צורת האות, כמו איות בעל-פה או הקלדה, שבהם הפלט האורתוגרפי צפוי להישמר. בדיסגרפיה זו נצפה לשני סוגי טעויות: החלפות על רקע בחירה שגויה של צורת האות (כמו כתיבת q במקום p או כתיבה של צורת אות שאינה קיימת) או השמטות תוך אזכור המטופל שבמקום המושמט חסרה אות שאינו מצליח לזכור את צורתה.
פגיעה בשלבים מוטוריים (בעיה גרפומוטורית): ההוצאה לפועל של הכתיבה כוללת ביצוע רצף פעולות מוטוריות שיוצרות את צורתה הכתובה של האות על ידי הפעלת מערכות השרירים המתאימות. זה מתבצע בשלב תבניות גרפמיות מוטוריות, אשר בו נקבע מה מידת הכוח שיופעל בשביל ביצוע הפעולה, כיוון הפעולה או צורת האות וגודלה. לכן פגיעה בשלב זה יכולה להתבטא בעיצוב שגוי של אותיות מבחינת כיוון, צורה או גודל. - טיפול
- מעבד תמלילים.
- הגדלת טפסים, כולל טופסי בחינות, כך שהאדם יוכל לכתוב בכתב גדול ולהיות תלוי פחות במוטוריקה עדינה.
- ריפוי בעיסוק - פעילויות לחיזוק המוטוריקה העדינה באמצעות נעיצת נעצים, חיבור מהדקים לשרשרת, חריזת חרוזים, הברגת ברגים, נגינה בחליל, סיבוב סביבון ובנייה ב"לגו"[6].
דיסגרפיה לצד לקויות אחרות
דיסגרפיה עשויה להיות מלווה בלקויות למידה נוספות או להידמות להן.
- דיסגרפיה ודיסלקסיה - כשאותו אדם לוקה בהן, הדיסלקסיה עשויה להקשות את משוב הקריאה בזמן הכתיבה ולהפריע לאדם למצוא את שגיאות הכתיבה שלו. מעבר לזה, ישנם מקרים שבהם לשתי הלקויות אצל אותו האדם יש רק סימפטומים דומים, למשל שיכול אותיות בכתיבה (נחשב לתסמין של הדיסגרפיה) ושיכול אותיות בקריאה (נחשב לתסמין של הדיסלקסיה)[7]. מקרים אלה מחשידים כי ההפרדה התאורטית הנהוגה בין דיסלקסיה לבין דיסגרפיה היא הפרדה נכונה באופן חלקי.
- לקות ריכוז עשויה להקשות על הריכוז בזמן הכתיבה ולהחמיר את התסמינים של הדיסגרפיה.
- דיסגרפיה ודיסקלקוליה - ניתן לראות ביטויים של דיסגרפיה גם בתחום המתמטיקה. ללוקה בדיסגרפיה עלולים להיות קשיים בכתיבת המספרים, קשיים בעריכת המספרים בדף הכתוב וקשיים בהבנת מושגי מרחב וזמן[8]. דהיינו, הדיסגרפיה נראית כמו דיסקלקוליה או מחריפה את הדיסקלקוליה.
ישנן גם תופעות הנראות דומות לדיסגרפיה[9]:
- מידת גיבוש צדיות - חוסר בצד דומיננטי במוח עלול להפריע בלימוד הקריאה, הכתיבה והכתיב. לקות זו נראית לעין כאשר האדם מחליף בין האותיות.
- לקות בשליטה בשרירי היד - הכתיבה דורשת כיווץ והרפיה של השריר. כאשר אין שימוש באחד מהתפקודים הכתיבה הופכת להיות אטית ומאומצת.
- ארגון ותפישה במרחב - זוהי הלקות הנפוצה ביותר, מכיוון שהיא נראית לעין. כאשר אין לאדם ראייה גרפית מרחבית הוא יתקשה בכתיבה ברורה ומובנת, לא יהיו מרווחים בין מילים, בין אותיות, בין שורה לשורה וכדומה.
- ליקויים בהעברה בין חושית - אין התאמה בין הנשמע לנכתב וישנן שגיאות כתיב.
לבד מזאת, אסטרטגיות למידה לא מוצלחות מקלות על סימפטום אחד של הדיסגרפיה תוך החמרה של סימפטום שני. חלק מהאיטיות ומהצורך בריכוז רב בעת כתיבה עם דיסגרפיה הוא בשל הלקות עצמה וחלק בשל בעיה משנית - בזמן הכתיבה האדם עסוק בהיזכרות בסימנים שונים לבחירת האותיות. למשל בכל פעם שהוא כותב מילה שמתחילה בח' הוא מזכיר לעצמו שהיא אינה יכולה להתחיל בכ' בלתי דגושה בשל החוק הדקדוקי 'בג"ד כפ"ת בראש מילה'.
אבחון
הצורך באבחון דיסגרפיה עולה כאשר מחנכי הילד או הוריו שמים לב לקושי בציור או בכתיבה, אחיזה לא נכונה של העפרון, קושי ברכישת כישורי הכתיבה וכתב יד לא קריא ולא מאורגן.
האבחון הנדרש הוא אבחון דידקטי, בו איש מקצוע (בדרך כלל פסיכולוג חינוכי או מאבחן דידקטי) מאתגר את הילד במשימות שונות, תוך תצפית על ביצועיו ובחינת הישגיו.
במסגרת אבחון דידקטי נבדק אופן תפקודו של הילד בתחום הלימודים באמצעות מיומנויות יסוד:
- מיומנות הקריאה – האם הקריאה שוטפת, מהו קצב הקריאה, עד כמה הקריאה מדויקת, האם הילד מסוגל לפענח מילים שקשורות לנושא וכאלה שמחוצה לו והאם ישנה הפקת משמעות מהמילים הכתובות.
- מיומנויות הכתיבה – צורת כתב היד של הילד, מהו קצב הכתיבה, כיצד הילד מארגן את כתיבת החומר על הדף, כיצד הוא מעצב את הכתוב ומהי יכולת ההבעה שלו בכתב.
- חשיבה מתמטית – מהי דרגת ההבנה המתמטית של הילד, מהם התפקודים של חישובים מתמטיים באופן אוטומטי, עד כמה הילד שולט באלגוריתם חשבוני ומהי יכולת ההבנה הגאומטרית.
מכיוון שכל אחד מסוגי הדיסגרפיה מאופיין בקשיים בכתיבת סוגים שונים של מילים, אבחון דיסגרפיה צריך לכלול מטלות כתיבה המבדילות בין סוגי מילים שונים, כתיבה באמצעי פלט שונים (הקלדה, איות בעל פה) וכתיבה לסוגי קלט שונים (הכתבה, תמונות).
אנשי מקצוע מאבחנים
איש המקצוע המומלץ לבחינת ההיבט המוטורי של הכתיבה הוא מרפא בעיסוק. לעיתים קרובות קופות החולים משתתפות במימון האבחון והטיפול בריפוי בעיסוק, במיוחד עבור ילדים, ולאחר הפניה מרופא המשפחה. קשיים מוטוריים בכתיבה יכולים להתבטא באבחון בכתב יד גדול או קטן מדי, עיצוב לא תקין או לא ברור של האותיות, קושי בהתארגנות על הדף כמו שמירה על שוליים והקפדה על שורות ישרות, אחיזה חלשה או חזקה מדי של כלי הכתיבה, אחיזה לא תקינה או לא יעילה מבחינת מנח האצבעות, כתיבה איטית או מאומצת, כאב לאחר כתיבה ועוד.
שגיאות כתיב על בסיס של דמיון צלילי (כמו החלפה בין ט'-ת' או ח'-כ'-ק') לרוב מאפיינות דיסלקסיה, ולכן כדאי לבדוק אותן במסגרת אבחון לקויות למידה. ניתן לעשות זאת באמצעות אבחון דידקטי, פסיכולוגי או משולב. שגיאות כתיב של החלפה, השמטה או הוספה של אותיות מאפיינות גם הפרעת קשב, בעקבות חוסר תשומת לב לפרטים; במקרים אלו ניתן לפנות לאבחון הפרעת קשב.
עבור הורים, במקרה של ספק בנוגע לגורמים לקשיי הכתיבה של ילדיהם, ניתן להתייעץ עם המורה המחנך או עם יועץ בית הספר. באופן כללי, במידה וישנה התלבטות בין סוגי האבחון השונים, פנייה לאבחון לקויות למידה תאפשר בדיקה של מגוון התחומים, כולל הערכה ראשונית של ההיבטים המוטוריים ותפקודי הקשב. אם במסגרת אבחון לקויות הלמידה עולה חשד לגורמים נוספים המשפיעים על יכולת הכתיבה, המאבחן מפנה להמשך הבדיקה אצל איש המקצוע המתאים.
השפעת דיסגרפיה על הילד בהווה ובעתיד
דיסגרפיה היא לקות למידה שנתקלים בה כמעט בכל תחום לימודי, אך מצד שני – זוהי בעיה ספציפית שעם המודעות וההתקדמות הטכנולוגית עשויה להיות בעלת השפעות מינימליות על הישגיו של הילד (זאת בהנחה שאין לקויות למידה נוספות).
ילד הלוקה בדיסגרפיה עשוי לסבול מפגיעה בדימוי העצמי, לחוות עייפות וכאבים בעת ביצוע מטלות הכתיבה ועשוי להימנע ממטלות הקשורות בה.
בכיתות הנמוכות ילדים עם דיסגרפיה נאלצים להתמודד עם הקושי הרב בלימוד הכתיבה, ועם הדרישה לסדר וארגון במחברות. אך ככל שמתקדמות השנים, הדרישה הזו הולכת ויורדת.
כיום מקובל להגיש עבודות מודפסות, וגם ילדים שיושבים בכיתה עם מחשב ומקלידים במקום לכתוב הם חזון נפרץ. בבגרות הצורך בכתיבה יורד עוד יותר, ואנשים מוצאים פתרונות שיחליפו את הכתיבה שאינה טבעית להם.
טיפול
הטיפול בדיסגרפיה צריך להיות מותאם לסוג הדיסגרפיה שאובחנה, בדרך כלל הטיפול יעשה על ידי מורה להוראה מתקנת או על ידי קלינאי/ת תקשורת, ספק טכנולוגיה מסייעת ובמקרה של בעיה מוטורית על ידי מרפא/ה בעיסוק.
מלבד בתחומים שהוזכרו למעלה, הטיפול בדיסגרפיה עשוי להתקיים במספר תחומים נוספים:
- חיזוק התחום החברתי של האדם (גם אם הוא כבר אינו ילד);
- התערבות טיפולית בהתנהגויות שהושפעו מהלקות והרגשות המתלווים אליו;
- הכוונת המטופל להשתמש בשפה הכתובה ככלי לקשר ליצירה ולהבעה.
להתאמת שיטת ההתערבות ניתן להיעזר בשילוב מערך ממוחשב עם מרכיבים של הערכה סובייקטיבית לשם הבנת התהליך ותוצר הכתיבה של אנשים מתקשים. המערכת הממוחשבת מאפשרת לתעד באופן אובייקטיבי ומדויק את הבעיה בכתיבה[10]. על פי מודלינגר, ישנם מספר סגנונות טיפול אשר יותאמו אישית על ידי המטפל, על פי הנטיות הטבעיות של המטופל: הטיפול כמשחק, הטיפול המדעי והטיפול כעבודה[6].
ראו גם
- לקות למידה
- סימני כתיב
- בעיה גרפומוטורית
- טעות העתקה
- נח בשבע שגיאות
- תיאום עין-יד
- דיסלקסיה
- נוירופסיכולוגיה
לקריאה נוספת
- Ellis, A. W. (1993). Reading, writing and dyslexia: A cognitive analysis (2nd ed.). Hove: Psychology Press.
- Ellis, A. W., & Young, A. W. (1996). Human cognitive neuropsychology. London and Hove: Erlbaum.
- Rapp, B. C. (2002). Uncovering the cognitive architecture of spelling. In A. E. Hillis (Ed.), The handbook of adult language disorders. New York & Hove: Psychology press.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: דיסגרפיה |
הערות שוליים
- ^ Top Stroke Rehabil. 2004 Winter;11(1):37-48. Remediation of written language. Beeson PM.
- ^ Cogn Behav Neurol. 2010 Oct 29. Spatially Adherent Graphemic Perseveration. Guerrero WR, Kumar A, Khaku A, Heilman KM.
- ^ אוחנה, ח. (2000). לקויות כתיבה אצל ילדים – השלכות תפקודיות והיבטים חינוכיים. דארנא קובץ פדגוגי ספרותי, 33: 156-142
- ^ אנגל, ר. (1994). היבטים עיוניים ומעשיים בלקות הכתיבה. תל אביב: רמות
- ^ Aphasiology. 2008 July 1; 22(7-8): 707–717. A novel method for examining response to spelling treatment Pélagie M. Beeson, Kindle Rising, Esther S. Kim, and Steven Z. Rapcsak
- ^ 6.0 6.1 מודלינגר, א. (1981). קשיי כתיבה. תל אביב: ספריית פועלים
- ^ The neurological basis of developmental dyslexia An overview and working hypothesis, Michel Habib
- ^ ספקטור, 1989
- ^ תיאור הליקויים, יוגב, נ. (1989). ליקוי כתיבה. הייעוץ החינוכי, א'–א': 62-55.
- ^ גולן, 2005
בן-פזי, ה., לוסוס. א., ועדי-יפה, א. (2009). הפרעות ראשוניות ומשניות בכתב היד בילדים. הרפואה, 148 (8), 515 - 519.
עינת, ע. (2000). מפתח לדלת נעולה - לפרוץ את מחסום הדיסלקסיה. תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, קו אדום.
רוזנבלום, ש', שנקר, ר' וגל, ע' )4991 .)כתיבה, מרכיבים הערכה וטיפול – מרכיבי הכתיבה. IJOT ,כתב עת .H429 – H494 ,)3(1 בעיסוק לריפוי ישראל.
Hamstra-Bletz, L., & Blöte, A. W. (1993). A longitudinal study on dysgraphic handwriting in primary school. Journal of Learning Disabilities, 26(10), 689-699.
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.