דיבאן
| מדינה |
 ירדן |
|---|---|
| מחוז | מחוז מידבא |
| נפה | דיבאן |
| גובה | 700 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 15,000 |
| אזור זמן | UTC +2 |
דיבאן (בערבית: ديبان. בחלק מהניבים נכתבת: ذيبان. בתעתיק לעברית: ד'יבאן),[1] היא עיירה בירדן הממוקמת במחוז מידבא, כ-20 ק"מ מזרחית לים המלח וכ-70 ק"מ דרומית לעמאן. העיר משמרת את שמה של דיבון המקראית, ושרידים ארכאולוגיים שלה נמצאו בקרבתה של העיירה המודרנית. כמו כן נמצאה שם מצבת מישע.
העיירה המודרנית
העיירה מהווה את מרכזה של נפת דיבאן. ההתיישבות בעיירה החלה בשנות ה-50 של המאה ה-20, לאחר שבעבר הייתה מאוכלסת על ידי נוודים. אוכלוסייתה מוערכת בכ-15,000 איש, רבים מהם עובדים בצבא ירדן, בסוכנויות ממשלתיות או בייצור חקלאי עונתי, בעוד שחלק מהצעירים לומדים באוניברסיטאות סמוכות בכרכ, מידבא ועמאן.
היסטוריה של העיר העתיקה
העיירה משמרת את שמה של העיר המקראית דיבון (מואבית: 𐤃𐤉𐤁𐤍), וליד ממצאיה הארכאולוגיים של דיבון נמצאה מצבת מישע.
חפירות ארכאולוגיות הראו כי האתר בו התקיימה העיר העתיקה של דיבון, היה מאוכלס לסירוגין במהלך חמשת אלפים השנים האחרונות, כאשר ההתיישבות הראשונה החלה במהלך האלף השלישי לפני הספירה בתקופת הברונזה הקדומה. התרחבות האתר נובעת בין היתר ממיקומו האסטרטגי על דרך המלך, נתיב סחר מרכזי בעת העתיקה. רוב העדויות הארכאולוגיות ליישובים אלה מרוכזות באזור מוגבה של 15 דונם. גילוי מצבת משע בשנת 1868 משך אליו מספר הולך וגדל של מבקרים, כולל תיירים וחוקרים, בשל אישורה לכאורה לקטעים מקראיים.
תקופת הברונזה
האתר היה מיושב בתקופת הברונזה הקדומה על סמך ממצאי להבים כנעניים (אנ'). שרידי ההתיישבות הארכאולוגית הקדומים ביותר מתוארכים לתקופת הברזל.[2]
תקופת ההתנחלות
בתורה מכנה העיר לעיתים בשם דיבון ולעיתים בשם דיבון גד, בשל היותה שייכת לשבט גד, למרות שמיקומה בדרום נחלת ראובן.
על פי המתואר בספר במדבר, העיר נכבשה על ידי סיחון מלך האמורי מידי מואב. מאוחר יותר היא נפלה לידי בני ישראל ונכללה בערי שבט גד. על פי מצבת מישע שנמצאה באתר, מישע מלך מואב שלט מדיבון במאה ה-9 לפנה"ס, לאחר שאביו שלט בה במשך 30 שנה. על פי זה משערים כי דיבון הייתה עיר מואבית לפחות מסוף המאה ה-10 לפנה"ס. טקסטים מקראיים מצביעים על כך שדיבון נותרה תחת שליטת מואב עד סוף תקופת הברזל הלבנטינית הדרומית. חפירות ארכאולוגיות שנערכו בשנות ה-50 חשפו יישובים המתוארכים לתקופה הכלקוליתית (תחילת האלף ה-5 לפנה"ס), כמו גם מבנים מאוחרים יותר. עם זאת, בתחילת המאה השישית לפנה"ס, האימפריה הנאו-בבלית החריבה את דיבון לצד יהודה וירושלים והאזור נותר בלתי מיושב עד התקופה הרומית.[3]
ארכאולוגיה
דאנקן מקנזי החל את מחקר פני השטח הראשון בדיבון בשנת 1910, בעוד חפירות מדעיות החלו באמצע המאה ה-20 עם פרויקט בתי הספר האמריקאיים למחקר מזרחי בין השנים 1950 ו-1953, בראשות פ. ו. ווינט ומאוחר יותר וו. ל. ריד. הפרויקט נמשך תחת ניהולו של ויליאם מורטון, עם עונות חפירה נוספות בשנים 1955, 1956 ו-1965.[4][5][6]
פרויקט החפירה והשיקום הנוכחי הוא פרויקט החפירה והפיתוח של דיבאן, בפיקוח חוקרים מאוניברסיטת ליברפול, מכללת נוקס ואוניברסיטת קליפורניה בברקלי. החפירות בוצעו בשנים 2002, 2004, 2005, 2009, 2010, 2012 ו-2013.[7]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ p. 68
- ↑ [1]Farahani, Alan, "A 2500-year historical ecology of agricultural production under empire in Dhiban, Jordan", Journal of Anthropological Archaeology 52, pp. 137-155, 2018
- ↑ Lemche, Niels Peter (2004). Historical dictionary of ancient Israel. Historical dictionaries of ancient civilizations and historical eras. Lanham, Md.: Scarecrow Press. p. 100. ISBN 978-0-8108-4848-1.
- ↑ D. Mackenzie, "Dibon: The City of King Mesa and of the Moabite Stone," Palestine Exploration Fund Quarterly Statement, pp. 57–79, 1913
- ↑ F. V. Winnett, "Excavations at Dibon in Moab, 1950–51," Bulletin of the American Schools of Oriental Research, no. 125, pp. 7–20, 1952
- ↑ A. Douglas Tushingham, "Excavations at Dibon in Moab, 1952–53," Bulletin of the American Schools of Oriental Research, no. 133, pp. 6–26, 1954
- ↑ W. Morton, "The 1954, 55, and 65 Excavations at Dhiban in Jordan," in Studies in the Mesha Inscription and Moab, edited by A. Dearman, Scholars Press, pp. 239–246, 1989
דיבאן41632063Q1019166