דזיארז'ינסק (בלארוס)
| מדינה |
 בלארוס |
|---|---|
| וובלסט |
 מינסק |
| ראיון | דזיארז'ינסק |
| תאריך ייסוד | 1146 |
| קואורדינטות | 53°41′00″N 27°08′00″E / 53.68333°N 27.13333°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| אתר רשמי | |
דזיארז'ינסק (בבלארוסית: Дзяржы́нск; ברוסית: Дзержинск, דזרז'ינסק), או בשמה הקודם קוידנוב (ביידיש: קוידענאוו, קיידאנאוו; בפולנית: Kojdanów) היא עיר בבלארוס במחוז המשנה דזיארז'ינסק במחוז מינסק, הממוקמת כ-37 קילומטר מדרום מערב לעיר מינסק, בירת המדינה. בעיר התקיימה קהילה יהודית ובה היה מרכז הפעילות של אדמו"רי קוידינוב. בשנת 2009 היו רשומים 25,164 תושבים המתגוררים בעיר.
העיר בשמה החדש קרויה על שם פליקס דזרז'ינסקי, מקים המשטרה החשאית הסובייטית - הצֶ'קה - עבור לנין. קיימות שתי ערים נוספות על שמו, בעלות שם דומה אך בהיגוי שונה מעט, האחת ברוסיה - דזַרז'ינסק, והשנייה היא העיר טורצק שבאוקראינה שזה היה השם שניתן לה בתקופה הסובייטית.
היסטוריה
במאה ה-13 הייתה העיר בבעלות משפחת האצולה הפולנית רדזיוויל, ונוסדה בשם קוידנוב. קוידנוב הייתה חלק מהאיחוד הפולני-ליטאי עם הקמתו ב-1569. סמוך להקמתה מנתה העיירה כ-1,000 תושבים, ועד אמצע המאה ה-17 גדלה האוכלוסייה ל-1,500 תושבים. ב-11 ביולי 1655 הותקפה העיר בידי גדודי הקוזקים של בוגדן חמלניצקי בעת מרד הקוזקים הגדול, בהתקפה היו נפגעים רבים בנפש וחלק מהעיירה נשרף כליל.
במאה ה-17 הייתה קוידינוב בתקופה של שגשוג וצמיחה. על פי מסמכי התקופה נמצאו בעיירה בית חולים, שתי טחנות קמח וארבעים חנויות. בעיר היו גם כנסיות אחדות וחיו בה זה לצד זה יהודים, רוסים, פולנים, גרמנים, בלארוסים וטטרים. בשנת 1781 הוכתה העיר בשנית על ידי שרפה גדולה שכילתה כמחצית מבתי העיירה. בשנת 1793, עם החלוקה השנייה של פולין, הייתה העיר חלק מהאימפריה הרוסית. במהלך מלחמת רוסיה-צרפת התחולל במקום קרב וחטיבה צרפתית הובסה על ידי חיילי הצבא הרוסי ב-3 נובמבר 1812.
בסביבות 1865 נבנתה בעיר תחנת רכבת כחלק מקו מוסקבה–ורשה, כיום נמצאת העיר על קו הרכבת בין מינסק לברנוביץ'.
העיר היא בין הראשונות בבלארוס אשר נפתחה בה כנסייה לותרנית.[1]
במאי 1932 קיבלה העיירה מעמד של עיר תחת השם "קוידנוב", וביוני של אותה שנה הוסב שמה ל"דזיארז'ינסק" על ידי השלטונות הקומוניסטיים לכבוד פליקס דזרז'ינסקי - מייסד הצ'קה, המשטרה החשאית הסובייטית מתקופת לנין, שנולד באזור. העיר הייתה בירתו של המחוז המנהלי האוטונומי-פולני על שם פליקס דזרז'ינסקי (פול') בין השנים 1932–1938.
ב-28 ביוני 1941 (י"א סיון תש"א) נכבשה העיר על ידי הגרמנים במהלך מבצע ברברוסה, ורוב יהודי העיירה נטבחו. העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב-6 ביולי 1944.
הקהילה היהודית
התיישבות יהודית משמעותית בעיירה החלה בסוף המאה ה-16 ובתחילת המאה ה-17. מסמכים מהמאה ה-17 העידו על 560 יהודים משלמי מיסים בעיירה.
בשנת 1833 נוסדה בעיר שושלת חסידות קוידינוב על ידי האדמו"ר הראשון רבי שלמה חיים פרלוב (1797–1862). לאחר פטירתו מילא את מקומו בקוידנוב בנו, רבי ברוך מרדכי פרלוב. לאחר פטירתו מילא את מקומו בנו רבי אהרן והרחיב את גבולות החסידות, ולאחריו בנו (נינו של רבי שלמה חיים) רבי יוסף פרלוב מקודינוב-מינסק שהיה האדמו"ר האחרון בשושלת שחי בעיירה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר מרכז החסידות לברנוביץ', אז בפולין.
ב-1847 חיו בעיר 2,497 יהודים, וב-1897 היו בה 3,156 יהודים מתוך 4,744 נפשות בעיירה. במהלך המאה ה-19 כיהנו ברבנות העיירה רבני משפחת הלר: רבי ישראל הלר, שהוחלף על ידי רבי אברהם מאיר הלר, שבשנת 1894[2] העביר את הרבנות לבנו רבי יחיאל הלר. זה האחרון שימש בתפקיד עד לאחר המהפכה הרוסית, אז עלה ארצה והתיישב במושבה פתח תקווה. הוא הוחלף על ידי הרב הירש ממינסק.
לפני מלחמת העולם הראשונה פעלו בעיר כמה בתי כנסת וכן "שטיבל" חסידי בסמוך למקום מגוריו של הרבי. יהודי העיירה היו ככלל בעלי אופי דתי מאוד ונטו חיבה לציונות. בחגים הייתה העיירה מוקד משיכה למאות יהודים מחסידי קוידינוב שהתאספו לשהות עם רבם ברגל. החיים בעיירה התאפיינו בדרך כלל ביחסים טובים בין היהודים לשכניהם הגויים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גויסו צעירים יהודיים רבים לצבא הצאר, בעוד אחרים בחרו להתחמק מהגיוס על ידי הגירה. המלחמה יחד עם המהפכה הבולשביקית והפוגרומים של 1920 בידי חיילים אוקראינים, הביאו להתמעטות משמעותית באוכלוסייה היהודית של עיירה, ונגרם נזק למוסדות הכלכליים והקהילתיים של הקהילה. בשנת תרפ"א (סביבות 1921) היו פרעות בעיר, בעקבות נטישת חיילים רוסים והגעת חיילים פולנים. היהודים הואשמו שהם תומכים בבולשביקים. רכוש יהודי רב עלה באש והיו מספר הרוגים ופצועים.
השואה ולאחריה
ערב מלחמת העולם השנייה ישבו בעיר כ-1,300 יהודים, כ-15% מכלל האוכלוסייה.[3] ב-28 ביוני 1941 פלשו הגרמנים לעיר, ורק מיעוט מהיהודים הצליחו להתחמק. באוגוסט היהודים רוכזו למעין גטו, שכלל רחוב אחד.[3]
ב-21 באוקטובר ערך הבטליון הראשון של המשטרה הליטאית, בראשות סגן ז. קמזורה, טבח ביהודי העיר, ורצח בין 1,000 ל-1,900 יהודים. הקורבנות נורו והושלכו לבורות; רבים מהם נקברו בעודם בחיים.[4][5][6] לפי עדות ב"ספר השחור השלם של יהדות רוסיה": "במשך שלוש שעות נעה האדמה המכסה את קבר האחים, אנשים חיים עדיין ניסו לזחול מתוך קברם".
ב-1942 נרצחו עוד כמה אלפי יהודים מגטו מינסק באזור העיר על ידי יחידת איינזצגרופן.[7] העיר שוחררה על ידי הצבא האדום ב-6 ביולי 1944.
בספר 'הקמע', מאת מארק קורזם ניצבת קוידאנוב במרכז העלילה.
נכון לתחילת המאה ה-21, הקהילה היהודית בקוידאנוב דלה מאוד. חלק גדול ממבני הקהילה נהרסו על ידי השלטונות הסובייטיים. את נוכחותה של הקהילה היהודית לשעבר מנציחה אנדרטה קטנה שהוקמה לזכרה.
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דזיארז'ינסק- עדת שמיעה מספרת על עדות אביה על טבח גברים יהודים עצורים בקוידנוב למיטב זכרונה עוד ביולי אחרי הכיבוש (בשפה הבלארוסית, כתוביות באנגלית, יוטיוב)
- "מהעבר הקרוב וכה רחוק מאיתנו", פרק זכרונות מאת יוצא העיירה יצחק ריבינקינד
- סקירה היסטורית, באתר https://kehilalinks.jewishgen.org/dzyarzhynsk.
- "דזיארז'ינסק (בלארוס)", באתר JewishGen (באנגלית)
- אתר הנצחה לקהילה, באתר JewishGen.
- "דזיארז'ינסק", באתר השטעטל הווירטואלי
- אברהם רייזן ואהרן קארלין, ספר יזכור לקהילת קוידינוב, באתר ספריית העיר ניו יורק
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), דזרז'ינסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1186–1188), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- מנשה אונגר, ספר קדושים, קוידענאבער רבי -הרבי מקוידענאוו בשואה, ביידיש, באתר היברובוקס. הספר מתאר את החסידות בעיירה זו ומנהגיה ומנגינותיה המיוחדים, ומביא תמונה של הרבי שכיהן במלחמת העולם הראשונה. החל מסוף עמוד 373 ניתנת עדות ראייה של שכנים לא יהודים על הטבח בשואה, והתנהגותו האצילית של רבי אלתר (המכונה אלתרק'ה וביידיש: אלטערקע). העדות נגבתה בידי יוסף פוקסמן יוצא העיירה שחי בארצות הברית.
- הפרעות בשנת תר"פ (פוגרום קוידאנוב 1920) מתוך ספר היזכור של קיידענוו (מתורגם מיידיש לאנגלית, באתר Jewish Gen)
הערות שוליים
- ^ על הכנסיות הלותרניות בפולין ובאזור (בגרמנית, אתר ספרי גוגל)
- ^ רפאל הלפרין, אטלס עץ חיים, כרך י"ג, בני ברק תשמ"ד, עמ' 171.
- ^ 3.0 3.1 אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), דזרז'ינסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1186–1188), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- ^ "Jewish Heritage Research Group in Belarus". Jhrgbelarus.org. 21 באוקטובר 1941. נבדק ב-20 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Breitman, Richard (1997). "Himmler's Police Auxiliaries in the Occupied Soviet Territories". Simon Wiesenthal Center Multimedia Learning Center. אורכב מהמקור ב-27 ביולי 2011. נבדק ב-20 באוגוסט 2011.
{{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: unfit URL (link) - ^ Patterson, David (13 ביוני 2003). The Complete Black Book of Russian Jewry. ISBN 9781412820073. נבדק ב-20 באוגוסט 2011.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ [1]; אלכסנדר קרוגלוב (רו') ומרטין דין (אנ'), דזרז'ינסק, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק B, עמ' 1187), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית); לפי המקור הראשון ההתרחשות הייתה ביולי ולפי המקור השני היא הייתה במרץ.
33683095דזיארז'ינסק (בלארוס)