דוויד' אפ ל'ואלין

דוויד' אפ ל'ואלין
Dafydd ap Llywelyn
לידה	אפריל 1212; הן בלס, פלינטשייר
פטירה	25 בפברואר 1246 (בגיל 33); אברגווינגרגין
מקום קבורה	מנזר אברקונווי
מדינה	ויילס
בת זוג	איזבלה דה בראוז
	1240–1246; (כ־6 שנים)
	→ ל'ואלין הגדול אווין אפ גריפיד' ←
	1240–1246; (כ־6 שנים)
	→ ל'ואלין הגדול אווין אפ גריפיד' ←

דוויד' אפ ל'ואלין (בוולשית: Dafydd ap Llywelyn; אפריל 1212 - 25 בפברואר 1246) היה מלך וולשי ונסיך ויילס. הוא מלך על ממלכת גוויניד' בשנים 1246–1240 אותה ירש מאביו ל'ואלין הגדול והיה הראשון לקבל את הכינוי הרשמי נסיך ויילס.

שלטונו של דוויד'

דוויד' נולד באפריל 1212, כבנו היחיד של ליוולין אפ יוורת' מאשתו ג'ואן, בתו של המלך ג'ון. משום כך נחשב מלידה כיורש טבעי של נסיכות ויילס שהקים אביו. למרות התמיכה שנבנתה לירושתו של דוויד' מאנשי דת בוויילס ואף מהכתר האנגלי, הוא לא היה היחיד לטעון לכתר הוולשי. גריפיד' היה בנו הבכור של ל'ואלין. ב-19 באוקטובר 1238 נשבעו כל הנסיכים הזוטרים של ויילס אמונים בסטרטה פלורידה ליורש המיועד, אשר מיד שלל מגריפיד' את אחזקותיו הנרחבות בדרום פוויס. בשנה שלאחר מכן התקיים עימות בין תומכי שני האחים; דווייד' ניצל את ההזדמנות בצורה בוגדנית כדי לתפוס את גריפיד' ואת בנו אווין, וכלא אותם בטירת קריקית'^[1].

לפיכך, כאשר ליוולין נפטר ב-11 באפריל 1240, לא היה כל מכשול לירשתו של דוויד' את כלל הנסיכות. הוא זכה לתמיכת יועציו של הנסיך המנוח ושל בישוף סנט אסאף. ב-15 במאי, באספה גדולה בגלוסטר, פגש המלך את אחיינו, העניק לו תואר אבירות, קיבל את כבודו על גוויניד', והניח על ראשו את ה'טלית', או הדיאדמה, שהייתה סמל לכבוד הנסיך. דוויד', שסירב לאבד אדמות נוספות, נקט בטקטיקות עיכוב, עד שבקיץ 1241, הנרי הוביל משלחת לצפון ויילס. דוויד' נאלץ להסכים ב-29 באוגוסט לשלום שחייב אותו לוותר על כל תביעה לשטחים השנויים במחלוקת, למסור את אסיריו, גריפיד' ואווין, וגם לוותר על אלסמיר, טגיינגל, ועל המעוז בדגאנווי.

השלום בין הנסיכות הוולשית לממלכת אנגליה נשמר כך עד שתקרית לא צפויה ב-1 במרץ 1244 שינתה את המצב באופן קיצוני. גריפיד' שבר את מפרקתו בניסיון להימלט ממצודת לונדון, מה שהצית מחדש את הסכסוך על כס הנסיכות. הוא זכה בתמיכתם של כמעט כל הנסיכים הוולשים (פווויס, כרגיל, עומד מרוחקים), וקיבל עידוד להגיש את טענתו לכתר. הנרי מלך אנגליה התמהמה בתגובתו, אך ככל שהתברר שהוולשים מתקדמים ולאחר שכבשו מחדש את מולד, באביב 1245, הוא הוזנק לפעולה והופיע בדגנווי עם כוח גדול מספר חודשים לאחר מכן. דוויד' ואנשיו בלמו את האנגלים, כך שבתוך חודשיים הצבא המלכותי נאלץ לסגת.

הסוגיה נותרה לא פטורה כאשר, ב-25 בפברואר 1246, היא הוכרעה לפתע על ידי מותו של הנסיך דוויד' באחוזתו באבר. הוא נקבר עם אביו ואחיו במנזר אברקונווי, וכיוון שלא הותיר אחריו ילדים, המערך הפוליטי-שלטוני שהקים אביו קרס וניצחון הכתר הושלם. ל'ואלין אפ גריפיד', בנו של אחיו החורג גריפיד', ירש את כס גוויניד' ונסיכות ויילס. אלמנתו, איזבלה דה בראוז, חזרה לאנגליה וירשה את אחוזת הוורפורד (כנכדתו של ויליאם מרשל, רוזן פמברוק הראשון) ומתה שם בפברואר 1248^[1]^[2].

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוויד' אפ ל'ואלין בוויקישיתוף

דוויד' אפ ל'ואלין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ ^1.0 ^1.1 Sir John Edward Lloyd, DAFYDD ap LLYWELYN (died 1246), prince, The National Library of Wales
↑ Suzan Flantzer, Dafydd ap Llywelyn, Prince of Gwynedd, Unofficial Royalty, ‏25 בדצמבר 2023

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

דוויד' אפ ל'ואלין42114199Q1157156

[ביו-1] 1.0 ^1.1 Sir John Edward Lloyd, DAFYDD ap LLYWELYN (died 1246), prince, The National Library of Wales

[אצולה-2] Suzan Flantzer, Dafydd ap Llywelyn, Prince of Gwynedd, Unofficial Royalty, ‏25 בדצמבר 2023

[1]

[2]