דוד פרידלנדר
דוד פְרִידְלֶנְדֶר (בתעתיק שנהג בזמנו: פרידלענדר, לעיתים נכתב פרידלענדער; Friedländer; 6 בדצמבר 1750, קניגסברג – 25 בדצמבר 1834, ברלין) היה מהרדיקליים באנשי תנועת ההשכלה היהודית וממנהיגי הקהילה היהודית בברלין.
ביוגרפיה
דוד פרידלנדר נולד למשפחת סוחרים אמידה בקניגסברג, וב-1771 בא לברלין. הוא היה חתנו של הבנקאי העשיר דניאל איציג. היה תלמידו וידידו של משה מנדלסון, ולאחר מותו ראה את עצמו כתלמידו המובהק וכיורשו הרוחני, ואף תרגם כמה מכתביו העבריים לגרמנית. עם זאת, השקפותיו היו רחוקות מאלה של מנדלסון; הוא כפר ברוב עיקרי האמונה והאמין בדאיזם ובעקרונות הדת הטבעית והאוניברסלית, כמו כן ביקש להסיר מן היהדות את מה שלטענתו היו תוספות רבניות שכביכול הרחיקו אותה מצורתה המקורית, שלפי השקפתו הייתה קרובה מאד לדת הטבעית וה"מוסרית". ב-1789 כתב: "מי יתן וננתק את מוסרות הרבנים מעל צווארינו במהרה בימינו, למען נוכל לעבוד את ה' שכם אחד באהבה וביראה". במקום אחר כתב שלפי דעתו תיעלם בראשית המאה ה-19 היהדות בצורתה הנוכחית, והיהודים יפסיקו לקיים את המצוות המעשיות.
פרידלנדר היה פעיל אצל השלטונות כדי להשיג אמנציפציה ליהודים, ועמד בעניין זה בקשר עם מלך פרוסיה פרידריך וילהלם השני. בהנהגתו דחתה ב-1787 נציגות של היהודים הצעה של פרידריך וילהלם השני להעניק שיווי זכויות ליהודים. הוא דחף להרחיב את השימוש בלשון הגרמנית אצל היהודים לתרבות וגם לתפילה, ואף תרגם את הסידור לגרמנית באותיות עבריות – "גבעטי דער יודן אויף דאס גאנצי יאהר" ("Gebete der Juden auf das ganze Jahr") (ברלין, תקמ"ו-1786) – במקביל לתרגומו של יצחק אייכל, שהופיע באותה שנה בקניגסברג באותיות גרמניות ("Gebete der hochdeutschen und polnischen Juden"). כן תרגם את ספר קהלת ותרגם וביאר את פרקי אבות, והשתתף במפעל תרגום ההפטרות לגרמנית. ב-1812 יעץ לבישוף הפולני פְרַנְצִ'ישֶק מַאלְצֶ'בְסקי (Malczewski; לימים הארכיבישוף של ורשה) להיטיב את מצב היהודים בארצו על ידי "תיקונים" בדת.
פרידלנדר פעל גם בתחום החינוך. הוא וגיסו יצחק דניאל איציג הקימו ב-1778 את בית הספר ה"חופשי" (פריישולע, Freischule) "חברת חינוך נערים" בברלין[1], ומימנו וניהלו אותו לאחר מכן. ב-1784 הקימו לידו בית דפוס להדפסת ספרי השכלה. ב-1779 חיבר פרידלנדר מקראה של טקטסטים כלליים ויהודיים בגרמנית, "Lesebuch für jüdische Kinder", לתלמידי בית הספר. ב-1782 תרגם את "דברי שלום ואמת" של נפתלי הרץ וייזל לגרמנית, תוך שינויים קלים שהדגישו את נטייתו הרדיקלית לעומת השמרנות של וייזל. הוא היה פעיל גם ביצירת פרובוקציות נגד הרבנים במסגרת הפולמוס שהתפתח סביב הצעות הרפורמה בחינוך של וייזל, והשתתף גם בפולמוס שפרץ בעקבות פרסום "מצפה יקתאל" של שאול ברלין.
ב-1799 שלח פרידלנדר לכומר הפרוטסטנטי וילהלם אברהם טֶלֶר (Teller) בעילום שם "איגרת מאת מספר ראשֵי בתי-אב בני הדת היהודית" ("Sendschreiben von einigen Hausvätern jüdischer Religion")[2], שבה הציע לו שהוא וכמה ראשי משפחות יהודים אמידים נוספים ימירו את דתם לנצרות בתמורה לכך שיינתן להם לנהל חיים דתיים לפי ההשקפה הדאיסטית ושלא יחויבו להאמין באותו האיש ובדוֹגמוֹת נוצריות לא-רציונליות. צעד זה, שנענה בשלילה מצד טלר, היה חלק מפעולותיו לשוויון זכויות של היהודים בני חוגו של פרידלנדר ולהשתלבותם בחברה הגרמנית הנוצרית המשכילה, וכנראה משקף גם את ייאושו מן הניסיון לשפר את מצב היהודים בדרכים אחרות. המכתב פורסם ברבים באותה שנה והיה מוקד לדיון נרחב. המשכילים השמרנים ראו צעד זה כבגידה של פרידלנדר בתנועת ההשכלה, ומתנגדי ההשכלה הצביעו על פרידלנדר כעל אבטיפוס של דמות המשכיל האפיקורס המתנתק מעמו וממורשתו ויוצא לשמד. ב-1812 פרסם חוברת ובה קרא למסור את ניהול החינוך היהודי לשלטונות הגרמניים, להוציא מהסידור את כל התפילות העוסקות בירושלים ובקיבוץ גלויות ולהחליף את לשון התפילה מעברית לגרמנית. הוא אף תמך בביטול ברית המילה. כעבור שנה ענה לו אברהם מוהר בהתנגדות להצעותיו ובקריאה לשמר את הרעיון המשיחי כאידאה אוניברסלית. פרידלנדר היה מקורב למבשרי היהדות הרפורמית, אך הוא עצמו היה דאיסט מוחלט, ושאף להתנתק מהדת כליל, לא לשנותה.
במסגרת הפעילות בקהילת ברלין היה רואה החשבון של הקהילה, וב-1809 היה ליהודי הראשון שישב במועצת העיר ברלין. לפרנסתו החזיק בית חרושת למשי. עושרו אפשר לו לתמוך בפעילויות תרבות ומדע, בין השאר בפעילותם של האחים אלכסנדר ווילהלם פון הומבולדט. הוא תמך גם ברבים מן המשכילים שהיו להם קשיי פרנסה, כגון נפתלי הרץ ויזל, יצחק סטנוב, שמואל רומאנלי ואחרים.
כאשר הוקמה הקונסיסטוריה היהודית של וסטפליה, פעל ישראל יעקובסון שעמד בראשה בשיתוף פעולה עם פרידלנדר, בניסיון לשנות את התפילות. ב-1812 כחלק מההפריה וההשפעה הדדית בין הקונסיסטוריה ליהדות ברלין, הציע גם פרידלנדר לשנות את שפת התפילה לגרמנית, וכן מתוך זה שפרוסיה היא מולדתם של היהודים הפרוסים, להמעיט באזכור ירושלים בתפילות.
מחיבוריו
- Lesebuch für jüdische Kinder [מקראה לילדים יהודים], ברלין 1779. (מהדורה חדשה: neu hrsg. u. mit Einl. u. Anh. vers. von Zohar Shavit, Frankfurt am Main: dipa-Verl., 1990. מסת"ב 3-7638-0132-4.)
- תרגום לגרמנית של ספר הנפש למשה מנדלסון, ברלין, 1787.
- תרגום לגרמנית של הביאור של מנדלסון לקהלת, ברלין, 1788.
- Ueber die durch die neue Organisation der Judenschaften in den preußischen Staaten nothwendig gewordene Umbildung [על הארגון החדש של היהודים בפרוסיה], ברלין, 1812.
- Reden der Erbauung Gebildeten Israeliten Gewidmet, ברלין, 1815–1817.
- Moses Mendelssohn, von Ihm und über Ihn [משה מנדלסון, מִשֶלוֹ ועליו], ברלין, 1819.
- Ueber die Verbesserung der Israeliten im Königreich Polen [על הטבת מצב היהודים בממלכת פולין], ברלין, 1819.
- Beiträge zur Geschichte der Judenverfolgung im XIX. Jahrhundert Durch Schriftsteller [על רדיפת היהודים על ידי סופרים במאה ה-19], ברלין, 1820.
לקריאה נוספת
- איגרת להוד מעלתו האדון טלר, יועץ ראשי של הקונסיסטוריה וראש הכנסייה בברלין / מאת מספר ראשֵי בתי-אב בני הדת היהודית; בתרגומה של מרים די-נור; פתח דבר: ירחמיאל כהן, ירושלים: מרכז זלמן שזר (סדרת "קונטרסים - מקורות ומחקרים"), תשל"ו.
- שמואל פיינר, מהפכת הנאורות - תנועת ההשכלה היהודית במאה ה-18, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ב.
קישורים חיצוניים
- "דוד פרידלנדר", במהדורת 1901–1906 של האנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- שמואל פיינר, פרוגרמות חינוכיות ואידיאלים חברתיים: בית הספר 'חינוך נערים' בברלין 1778–1825
הערות שוליים
- ^ ראו כאן
- ^ המכתב תורגם לעברית; ראו: איגרת להוד מעלתו האדון טלר, יועץ ראשי של הקונסיסטוריה וראש הכנסייה בברלין / מאת מספר ראשֵי בתי-אב בני הדת היהודית; בתרגומה של מרים די-נור; פתח דבר: ירחמיאל כהן, ירושלים: מרכז זלמן שזר (סדרת "קונטרסים - מקורות ומחקרים"), תשל"ו.
