דגוסה
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| תקופת הפעילות | 1843 – 12 בספטמבר 2007 (כ־164 שנים) |
דגוסה (שהייתה ידועה כ-Degussa AG עד דצמבר 2006 ומאז כ-Evonik Degussa GmbH) היא יצרנית כימיקלים שבסיסה באסן גרמניה, שב-2007 הפכה לחברת בת של קבוצת אבוניק תעשיות (אנ'), הפעילה באותו מגזר - כימיקלים מיוחדים. "דגוסה" עצמה הוקמה ב-2001 ממיזוג של החברות "Degussa-Hüls AG" ו"־SKW Trostberg AG"[1]. דגוסה החלה את דרכה כעסק משפחתי מפרנקפורט, שהתמחה בתחילה בטיהור וזיקוק זהב. שמה הוא ראשי תיבות המורכבים מההברות Deutsche Gold- und Silber scheide anstalt (כלומר "חברת עיבוד זהב וכסף גרמנית").
בתקופת גרמניה הנאצית (1933–1945), "דגוסה" הייתה מעורבת עמוקות בפשעי הנאצים, כולל אספקת הגז ציקלון בה למחנות ההשמדה.
פעילות
דגוסה הייתה חברה רב-לאומית שפעלה בתחום הכימיקלים המיוחדים. בשנת הכספים 2006, הקבוצה העסיקה 36 000 עובדים והיו לה מכירות של 10.9 מיליארד אירו ורווח של 879 מיליון אירו. והיא הייתה קבוצת הכימיקלים השלישית בגודלה בגרמניה ולמובילה העולמית בתחום הכימיקלים המיוחדים.
היסטוריה
הקמת החברה
החברה נוסדה ב-28 בינואר 1873 בפרנקפורט אם מיין תחת השם "Deutsche Gold- und Silber-Scheideanstalt vormals Roessler AG". על בסיס סדנת צורפות שהוקמה 30 שנה קודם לכן בפרנקפורט, על ידי פרידריך ארנסט רוסלר (1813–1883). לאחר סיפוח העיר החופשית פרנקפורט על ידי ממלכת פרוסיה בשנת 1866, עברה הסדנה לידי בניו, היינריך והקטור רוסלר. איחוד גרמניה בשנת 1871 הוא שהוביל את הפיכת העסק המשפחתי לחברה. יצירתו של מטבע אחד עבור הקיסרות הגרמנית החדשה - גולדמרק, הביא להוצאת כמויות עצומות של מטבעות מתכת מהמחזור (עד אז הנפיקה כל מדינה באיחוד מטבע עצמאי). כדי לטפל במתכות היקרות ממטבעות אלה, היה צורך להקים מפעל תעשייתי. עם הקמתה, דגוסה נהנתה מזכויות בנקאיות שהסמיכו אותה לקנות בחזרה מטבעות ולהתיך אותם כדי להפיק את הזהב והכסף. עד מהרה, החברה הרחיבה את פעילותה וכללה הפקת מתכות מסגסוגות, תכשיטים וחפצים יקרים (במיוחד הזהבה על גביש וקרמיקה). לשם כך, המפעל הגביר את ייצור הפרבורטים, המשמשים להפקת מתכות יקרות.
בתקופת גרמניה הנאצית
בתקופת גרמניה הנאצית (1933–1945), "דגוסה" הייתה מעורבת עמוקות בפשעי הנאצים, כולל: מעצר יהודים והחרמת רכושם, חימוש מחדש של הרייך, ניצול עובדי כפייה והשמדת יהודים. אחת מחברות הבת שלה (Degesch – Deutsche Gesellschaft für Schädlingsbekämpfung mbH) סיפקה ציקלון B, ששימש באושוויץ. בכבשנים של "דגוסה" נמצא זהב מכתרים דנטליים מגופותיהם של הקורבנות[2]. על פי דיווחים מאותה תקופה, מתכות שסיפקה "דגוסה" נועדו לפרויקט תוכנית הגרעין של גרמניה הנאצית[3]. בנוסף נהנתה מהאריזציה (באמצעות רכישות כפויות) של חברות, נכסים ופטנטים בבעלות או בהפעלת יהודים.
במשך שנים רבות הצליחה החברה להסתיר ולטשטש את מעורבותה בפשעי הנאצים, אף על פי שהדבר נדון במשפטי נירנברג ומוסד יד ושם הצליח לאסוף ולשמור בארכיון שלו אלפי מסמכים על מעורבות זו[2]. עם זאת במסגרת הסכם השילומים ממשלת מערב גרמניה הכירה שהחברה זהב שנלקח מיהודים, ובשנת 1958 כללה את פיצוי על כך בהסכם[2]. רק בשנת 1998 החברה הסכימה להודות בפומבי במעורבותה והזמינה את ההיסטוריון האמריקאי פיטר הייז, לחקור את פעילות הקבוצה בתקופת גרמניה הנאצית. ספרו From Cooperation to Complicity: Degussa in the Third Reich פורסם בשנת 2004. במקביל באותה תקופה תבעו ניצולי שואה את החברה בארצות הברית[4]. ב-1999 הסכימה להצטרף למימון קרן לפיצוי ניצולי רדיפות הנאצים[5].
השתתפות בייצור ציקלון B
רשמית, דגוסה קשורה רק בעקיפין לסינתזה של ציקלון B. הפטנט לייצור של רעל זה הוחזק בידי חברת Deutsche Gesellschaft für Schädlingsbekämpfung mbH (Degesch). אך כ־42.5% ממניותה הוחזקו על ידי דגוסה. בסביבות שנת 1924, קוטל חרקים זה יוצר תחת המותג דגוסה על ידי חברת בית הזיקוק לסוכר בדסאו וסופק על ידי "Degesch" ל- "Tesch & Stabenow" וללקוחות אחרים. "Tesch & Stabenow" (שבסיסה בהמבורג) היא זו שסיפקה רשמית ציקלון B למחנה הריכוז אושוויץ בשנת 1941, ומשנת 1943 ואילך, Degesch טיפלה במשלוחים ישירות.
חזרה לפעילות לאחר המלחמה
אף על פי שאחוז משמעותי מתפוקת קוטל החרקים יועד נגד בני אדם, אף אחד ממנהלי דגוסה לא הועמד לדין, בשל חוסר ראיות בנוגע לידיעתם על השימוש במוצר. עד סוף שנות ה-40, כולם חזרו לתפקידיהם. מנהל המכירות של Degesch, גרהרד פיטרס, נידון למאסר לאחר כניעת הגרמנים, בעוד שבשנת 1955 "דגוסה" ניצחה במשפט להחזרת רכושה שהוחרם.
בשנות הנס הכלכלי נגרמני התאוששה פעילות החברה במהירות. בשנת 1965 קבוצת "דגוסה" כבר ייצרה הכנסות של 1.446 מיליארד מארק והעסיקה 12,400 עובדים.
בשנת 1980, שונה שמה הרשמי של הקבוצה ל-"Degussa AG". פעילות הבנקאות שלה הפכה לעצמאית תחת השם "Degussa Bank GmbH" (אנ'). בשנת 1988 נכללה במדד DAX 30, של החברות הגדולות ביותר בבורסת פרנקפורט. בשנת 1990, העסיקה 35 000 עובדים ודיווחה על מחזור של 13,925 מיליארד מארק.
ארגון מחדש ושינוי בעלות
בשנת 1998, דגוסה התמזגה עם חברת בת של "Hüls AG" כדי לייצור את קבוצת "Degussa-Hüls AG", שבעלת המניות העיקרית שלה הייתה חברת החשמל האזורית "VEBA", והמשרד הראשי עבר לפרנקפורט אם מיין[6].
בשנת 2000, חטיבת המתכות היקרות של דגוסה נמכרה לקבוצת "Umicore" הבלגית.
לאחר רכישת "VIAG" על ידי "VEBA" ליצירת קבוצת האנרגיה "E.ON AG"[7], אוחדו בשנת 2001 דגוסה-הולס וחברת בת של ויאג, "SKW Trostberg AG", כדי לייצור את קבוצת האלקטרוכימיה דגוסה, שבסיסה בדיסלדורף. "E.ON" נותרה בעלת המניות הגדולה. באמצעות רכישה חוזרת של מניות, הצליחה דגוסה להסיר את מניותיה ממדד DAX 30 בשנת 2002.
בשנת 2002 החל מהלך במסגרתו RAG - חברת הפחם המובילה בגרמניה הציעה לרכוש השליטה בדגוסה, כולל חילופי האחזקות בין "E.ON AG" ו-RAG[8].
בשנת 2003, מנכ"ל הקבוצה, אוץ-הלמוט פלכט, הודה כי דגוסה היה הבעלים של קבוצת דגש, יצרנית קוטל החרקים ציקלון B וספקית למחנות ההשמדה הנאציים בשנים 1941–1944.
באביב 2006 רכשה קבוצת RAG את כל מניות "דגוסה" שהיו בבעלות E.ON, ובכך הפכה למובילה בתחום הכימיקלים המיוחדים רגע לפני רישום החברה ב-DAX, שתוכנן לשנת 2007. כדי לממן את העסקה, נמכרה חטיבת הכימיקלים הרווחית של "דגוסה" ל־BASF[9].
"דגוסה" נמחקה מהמסחר בבורסה ב-2 בינואר 2007. ב-12 בספטמבר 2007, דגוסה נרכשה סופית על ידי קבוצת אווניק תעשיות.
אנדרטת השואה בברלין
מעורבותה של "דגוסה" בייצור ציקלון B צצה מחדש במהלך בניית אנדרטת השואה, כאשר התגלה כי הן החומר הפלסטי והן הציפוי נגד גרפיטי לבטון ששימשו באנדרטה הגיעו ממפעלי דגוסה[10]. הבנייה הופסקה עד להבהרת המצב[11]. ב-13 בנובמבר 2003, החליט מועצת אגודת הזיכרון לחדש את העבודה, מתוך מודעות מלאה למעורבותה של דגוסה, ובכך נתנה לקבוצת הכימיקלים אור ירוק להכיר בהיסטוריה שלה ולפתוח את הארכיונים שלה[12].
העברת זכויות השימוש בסימן המסחרי דגוסה בסחר במתכות יקרות
בשנת 2010, רכשה קבוצתו של אוגוסט פון פינק ג'וניור את הזכויות להשתמש בסימן המסחרי דגוסה למסחר במתכות יקרות[13]. זה אפשר להם להקים במינכן חברה בשם "Degussa Sonne/Mond Goldhandel GmbH". חברת סחר המתמקדת במתכות יקרות, ונהנית לא רק מהזכות להטביע מטבעות זהב וכסף, אלא גם לסמן מטילי מתכת עם לוגו החברה, שהוא זהה לזה של דגוסה המקורית. עד 2013, השתמשה החברה בסיסמה "דגוסה - זהב וכסף מאז 1843" בפרסומות שלה, אך נאלצה לנטוש זאת לאחר שהפסידה בערעורה בבית המשפט האזורי במינכן, בטענה שהשימוש בסיסמה הטעה את הצרכנים לגבי ההמשכיות לכאורה בפעילותן של שתי החברות. למעשה פעילות ייצור המטילים של "Degussa AG" לשעבר נרכשה על ידי החברה הבלגית Umicore.
פעילות בישראל
"דגוסה" החלה לפעול בישראל בשנות ה-70 של המאה ה-20, באמצעות סוחר זהב בשם דוד וולקן, שהקים ב-1969 חברה בשם "דומכס בע"מ" שייבא את מוצריה[14], בין השאר עבור צורכי התעשייה ורפואת שיניים. ב-1985 נעצר וולקן בחשד כי העלים הכנסות בשני מיליון דולר ולא שילם עליהם מע״מ כנדרש[15]. אז איבד את זיכיון היבוא והוא עבר לחברת "וילהלם רוזנשטיין בע"מ"[16]. עם זאת המשיך במסחר בזהב עם החברה. בינואר 1993 נעצר בחשד להעלמת מס בסך 80 מיליון[17], שחורר בערבות, ברח לברזיל וחזר רק לאחר 30 שנה[18].
בפברואר 1989 פרצה סערה ציבורית לאחר שחבר הכנסת יוסי שריד חשף שהחברות: תרכובות ברום[19], התעשייה האווירית לישראל, חברת אלתא מערכות, והוועדה לאנרגיה אטומית מקיימות קשרים עסקיים קבועים עם "דגוסה", זאת שבועיים לאחר שהתפרסמה כמי שמסייעת ללוב בייצור נשק כימי[20][21]. אולם שר מסחר והתעשייה אריאל שרון הבהיר שאין אפשרות חוקית למנוע מהחברה לפעול בישראל[22], והחברה המשיכה לפעול בישראל[23].
ב-2004 חברת "פרוטרום" הישראלית ניהלה משא ומתן לרכישת פעילות של "דגוסה" בתחום חומרי הטעם והריח, אך העסקה לא יצאה לפועל[24].
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של דגוסה
- איתמר לוין, מתיכי הזהב השדוד, באתר גלובס, 15 ביולי 2002
- ריצ'רד ברנסטיין, יש כתמים שאפילו הכימיקלים של "דגוסה" לא מורידים, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
הערות שוליים
- ↑ רונן סרברניק, חברת הכימיקלים דגוסה דיווחה על רווח נקי של 86 מיליון יורו ברבעון הראשון - לעומת 6 מיליון יורו בתקופה המקבילה, באתר TheMarker, 9 במאי 2003
- ^ 2.0 2.1 2.2 אדר אבישר, חברה גרמנית שאספה זהב מקורבנות השואה סוחרת עם ישראל ומסייעת ללוב, מעריב, 10 בפברואר 1989
המשך הכתבה, מעריב, 10 בפברואר 1989 - ↑ אסתר וילנסקה, החשבון ההיסטורי, קול העם, 19 בפברואר 1965
- ↑ איתמר לוין, ניצולי שואה תובעים בביהמ"ש בארה"ב לפרק את קונצרן דגוסה שהתיך זהב שדוד, באתר גלובס, 24 באוגוסט 1998
- ↑ איתמר לוין ודניאל דגן, שרודר: 12 חברות גרמניות הצטרפו לקרן לפיצוי ניצולי רדיפות הנאצים, באתר גלובס, 17 בפברואר 1999
- ↑ בלומברג, פרנקפורט, חברה בת של ובה רוכשת את דגוסה בכ-2.8 מיליארד דולר, באתר גלובס, 5 במרץ 1998
- ↑ שירות בלומברג, דיסלדורף, ובה ו-ויאג המתמזגות ימכרו כמה חב' כימיקלים ב-3 מיליארד אירו, באתר גלובס, 16 במאי 2000
- ↑ שירות בלומברג, עוד תהפוכות במשק האנרגיה הגרמני: RAG מציעה לרכוש השליטה בדגוסה, באתר גלובס, 21 במאי 2002
איריס שליטין-רואה, מיזוג RAG עם דגוסה שווה 7.8 מיליארד יורו, באתר הארץ, 21 במאי 2002 - ↑ BASF, יצרנית הכימיקלים הגרמנית, רשמה ירידה של 24% ברווחיה ברבעון השלישי, באתר TheMarker, 2 בנובמבר 2006
- ↑ עמירם ברקת, חברה המקימה האנדרטה לשואה בברלין סיפקה ציקלון-בי לנאצים, באתר הארץ, 25 באוקטובר 2003
- ↑ סוכנויות הידיעות, קרן ההנצחה לא רוצה חומר נגד גרפיטי מספקית ציקלון בי, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2003
- ↑ רונן לב, ברלין: חודשו העבודות להקמת אתר הנצחה לקורבנות השואה, באתר גלובס, 2 בנובמבר 2003
תיין רוזנבאום, מחיר המחילה, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2003 - ↑ בלומברג, חמישה בנקים בלונדון קובעים את מחיר הזהב - מי מרוויח מזה?, באתר TheMarker, 26 בנובמבר 2013
- ↑ דוד וולקן דומכס בע"מ - מתכות עדינות - חזקיהו המלך 3 תל־אביב, הארץ, 12 בספטמבר 1969
- ↑ משה פרל, מנהל "דומקס" עשה הרבה כסף מזהב ולא סיפר למע"מ, חדשות, 27 בינואר 1985
- ↑ היה וולקן, היה גם גולרפינגר, חדשות, 1 בפברואר 1985
- ↑ דוד לוי-רייך, סוחר הזהב הגדול במדינה חשוד בהעלמת 80 מיליון שי, חדשות, 17 בינואר 1993
עתי"ם, המכס בביהמ"ש: דוד וולקן גרם למדינה נזק של 15 מיליון שקל, חדשות, 20 בינואר 1993 - ↑ אלה לוי-וינריב, סוחר זהב יורשע בעבירות מס 30 שנה לאחר שברח מהארץ לברזיל, באתר גלובס, 25 בספטמבר 2022
- ↑ מנחם שיזף, מיכל קדם, תרכובות ברום סוחר עם החברה הגרמנית דגוסה, חדשות, 19 בפברואר 1989
- ↑ מנחם שיזף, "להפסיק את העסקים עם החברה הגרמנית שסחרה בזהב של יהודים", חדשות, 20 בפברואר 1989
- ↑ רויטרס, בון, בגרמניה הוחרמו 255 טון חומר כימי שנועד ללוב - פקיד המכס: בחומר זה אפשר להשתמש לייצור דשנים, חומר מחטא או חומר נפץ, חדשות, 5 בפברואר 1989
- ↑ יוסי ורטר, "תיאורטית, כתרי זהב בארץ מקורם בקורבנות שואה” - שרון הבהיר כי אין אפשרות חוקית למנוע מחברת "דגוסה" הגרמנית, שעסקה בריכוז חפצי ערך של יהודים בשואה, למכור זהב לטיפולי שיניים בישראל, חדשות, 16 בפברואר 1989
- ↑ ספיר פרץ, הוועדה להיטלי סחר: דגוסה הגרמני מייצא לישראל מי חמצן במחירי היצף, באתר גלובס, 15 ביולי 2002
- ↑ יורם גביזון, פרוטרום רוצה נתח גדול יותר בארה"ב: בוחנת רכישת פעילות של 250 מיליון דולר מדגוסה הגרמנית, באתר TheMarker, 16 בנובמבר 2004
דגוסה42478234Q4461132